העורך Editor

מלך לא צריך לקרוא את אגרת הרמב”ן

רמב”ם הל’ מלכים פרק ב’ ה’-ו’:

… וכן מצוה על המלך לכבד לומדי התורה וכשיכנסו לפניו סנהדרין וחכמי ישראל יעמוד לפניהם ויושיבם בצדו וכן היה יהושפט מלך יהודה עושה אפילו לתלמיד חכם היה עומד מכסאו ומנשקו וקורא לו רבי ומורי במה דברים אמורים בזמן שיהיה המלך בביתו לבדו הוא ועבדיו יעשה זה בצינעה אבל בפרהסיא בפני העם לא יעשה ולא יעמוד מפני אדם ולא ידבר רכות ולא יקרא לאדם אלא בשמו כדי שתהא יראתו בלב הכל.

כדרך שחלק לו הכתוב הכבוד הגדול וחייב הכל בכבודו כך צוהו להיות לבו בקרבו שפל וחלל שנאמר ולבי חלל בקרבי ולא ינהג גסות לב בישראל יתר מדאי שנאמר לבלתי רום לבבו מאחיו ויהיה חונן ומרחם לקטנים וגדולים ויצא ויבא בחפציהם ובטובתם ויחוס על כבוד קטן שבקטנים וכשמדבר אל כל הקהל בלשון רבים ידבר רכות שנאמר שמעוני אחי ועמי ואומר אם היום תהיה עבד לעם הזה וגו’ לעולם יתנהג בענוה יתירה אין לנו גדול ממשה רבינו והוא אומר ונחנו מה לא עלינו תלונותיכם ויסבול טרחם ומשאם ותלונותם וקצפם כאשר ישא האומן את היונק רועה קראו הכתוב לרעות ביעקב עמו ודרכו של רועה מפורש בקבלה כרועה עדרו ירעה בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא וגו’.

אגרת הרמב”ן הידועה לבנו:

… תתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת לכל אדם ובכל עת, ובזה תנצל מן הכעס שהיא מדה רעה להחטיא בני אדם… וכאשר תנצל מן הכעס, תעלה על לבך מדת הענוה, שהיא מדה טובה מכל המדות טובות, שנאמר “עקב ענוה יראת ה'”… וכאשר תתנהג במדת הענוה להתבושש מכל אדם ותתפחד ממנו ומן החטא, אז תשרה עליך רוח השכינה וזיו כבודה וחיי עולם הבא.

ועתה בני דע וראה כי המתגאה בלבו על הבריות, מורד הוא במלכות שמים, כי מתפאר הוא בלבוש מלכות שמים, שנאמר “ה’ מלך גאות לבש וגו'”… על כן אפרש לך איך תתנהג במדת הענוה ללכת בה תמיד. כל דבריך יהיו בנחת, וראשך יהיה כפוף, ועיניך יביטו למטה לארץ, ולבך למעלה, ואל תבט בפני אדם בדברך עמו…

ודבריך יהיו באימה וביראה, כעבד העומד לפני רבו, ותתביש מכל אדם. ואם יקראך איש אל תעננו בקול רם רק בנחת, כעומד לפני רבו.

הנה, כאן יש קטע חשוב:

והוי זהיר לקרות בתורה תמיד אשר תוכל לקימה. וכאשר תקום מן הספר תחפש באשר למדת, אם יש בו דבר אשר תוכל לקימו. ותפשפש במעשיך בבקר ובערב, ובזה יהיו כל ימיך בתשובה.

…

וק”ל.

NITZAVIM: God Haaates Freeloaders!

Devarim 29:17-20:

פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פנה היום מעם ד’ אלהינו ללכת לעבד את אלהי הגוים ההם פן יש בכם שרש פרה ראש ולענה. והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשררות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה. לא יאבה ד’ סלח לו כי אז יעשן אף ד’ וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה ומחה ד’ את שמו מתחת השמים. והבדילו ד’ לרעה מכל שבטי ישראל ככל אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה.

Ibn Ezra idem:

למען ספות… ולפי דעתי שמלת ספות לשון תוספת כמו ספות חטאת. והטעם שלום יהיה לי אע״‎פ שאלך בשרירות לבי כי בצדקת הצדיקים אחיה. כי הם רבים ואני יחיד חוטא. על כן כתוב אחריו לא יאבה ה’ סלוח לו כי אז…

Rabbi Hirsch idem:

פירוש פסוקנו יהיה כך: הוא נתון בדמיון שהברכות והקללות תלויות רק בהתנהגות רוב העם. לכן הוא סבור, שאם האומה כולה ראויה לברכות ה׳ והיא גם מקבלת אותן, לא יהיה אף יחיד מבני האומה שלא יורשה ליטול חלק בהצלחת האומה, אפילו אם הוא עצמו איננו ראוי. משל לכך יהיה: כאשר הגשם יורד על השדה, הוא משקה אפילו את העשבים השוטים. צמח שמשקים אותו משום שהוא טוב קרוי ״הרוה״; אך העשבים השוטים, שלא שווה להרוות את צמאונם, קרויים ״הצמאה״…