העורך Editor

אעתיק מתוך דברי הגאון מורנו הרב ברנד שליט”א בפורום “אוהבי ציון”:

במחילת כבוד תורתו של הגאון רבינו י”ש אלישיב זצ”ל בתשובה (או”ח ס’ ב’) בתכלת יש שם דברים תמוהין ביותר, הוא מביא שם סברות שבכלל לא נוהג היום תכלת, והיינו שהוא מביא דברי האר”י ז”ל שתכלת הוא רק כשבית המקדש קיים, וכן דברי הספרי בזאת הברכה על המעשה של רבי יוסי שאמר שנגלה שנגנז התכלת לצדיקים לעתיד לבוא,

הנה דברי אגדה אלו הם לא ענין של הלכה, הרי היה תכלת הלכה למעשה עד סוף זמן האמוראים כמבואר מפורש בגמרא תלמוד בבלי מסכת מנחות דף מב עמוד ב
אמר ליה אביי לרב שמואל בר רב יהודה: הא תכילתא היכי צבעיתו לה? אמר ליה: מייתינן דם חלזון וסמנין ורמינן להו ביורה [ומרתחינן ליה], ושקלינא פורתא בביעתא וטעמינן להו באודרא, ושדינן ליה לההוא ביעתא וקלינן ליה לאודרא.

תלמוד בבלי מסכת מנחות דף מג עמוד א
מר ממשכי אייתי תכלתא בשני רב אחאי, בדקוה בדרב יצחק בריה דרב יהודה ואיפרד חזותיה, בדרב אדא – ואישתנאי למעליותא, סבר למיפסלה, אמר להו רב אחאי: אלא הא לא תכילתא היא ולא קלא אילן היא! אלא שמע מינה שמועתא אהדדי איתמר, היכא דבדקנא בדרב יצחק בריה דרב יהודה לא איפרד חזותיה – כשרה, איפרד חזותיה – בדקינן לה בדרב אדא בחמירא ארכסא, אישתני למעליותא – כשרה, לגריעותא – פסולה. שלחו מתם: שמועתא אהדדי איתמר. רבי מני דייק וזבין כחומרי מתניתא, א”ל ההוא סבא: הכי עבוד קמאי דקמך ואצלח עיסקייהו.

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף יב עמוד א
והא שלחו ליה לרבא: זוג בא מרקת, ותפשו נשר, ובידם דברים הנעשה בלוז, ומאי ניהו – תכלת, בזכות הרחמים ובזכותם יצאו בשלום. מבל

דברי האר”י ז”ל הכוונה שנתמעט כוחו של תכלת אחרי חורבן בית המקדש אבל בודאי זה נוהג

וכן המעשה של רבי יוסי כתבו מפרשים שתכלת מובחרת נגנז אבל בוודאי היה עוד תכלת עד סוף שמן האמוראים ואז בגלל גזירת מלכות נאבד

וממילא מי שמביא סברות בנושא הלכה שבכלל לא נוהג תכלת היום אינו נכנס ברצינות לנושא ואי אפשר לסמוך עליו כלל בנושא זה

אספר מה שראיתי בעצמי רק מהחודש האחרון.

הגעתי לסעודה בה הודיעו מראש שהמאכלים בהשגחה פלונית והבשר בהשגחה אחרת. לא תכננתי לאכול בכל מקרה, אז לא ביררתי דבר. הבשר עודנו בין שיניהם, ובעל הסעודה מסיח לפי תומו שהבשר בהשגחה אחרת מכפי הנאמר (אולי טובה יותר, אבל לא זה הענין). הסועדים, חלקם “אברכים חשובים” נהלמו רעם, כיון שלא ביררו.

הגעתי לשמחה במקום אחר. בעל הסעודה אדם ירא שמים באופן כללי, אבל הוא לא ידע מה ההשגחה. ביררתי אצל הקייטרניג והוא אומר לי ש”כל האוכל” בהשגחה X. אני שואל אותו, הרי יש כאן אוכל מסוים שאין לו השגחה מטעם X? והוא עונה, כן, זה ספציפית בהשגחת Y.

ומנין הבשר והעוף (לא שאלתי בשביל עצמי)? אז הוא מספר לי שהסוג הזה כך, והסוג האחר כך, והעוף כך. תוך כדי, המבשלת שומעת את השיחה, והיא מתחילה לסתור את דבריו. בעצם הם רצו את ההשגחה ההיא, אבל לא היה במלאי, אז היא לקחה בפועל מהשגחה אחרת. הוא עצמו לא הרגיש שום מבוכה בשום שלב. ואכמ”ל בבישול, ועוד.

המסר מובן.

כך אני בוחר לפרש את דבריו ב”דברי יואל” עמ’ לג (בחיוך כמובן):

Download (PDF, 164KB)

תשובה שהשבתי ע”ז:

פשוט מחלקים את הברכה לשלושה:

ברוך אתה אדני.

אלהינו מלך העולם.

שהכל נהיה בדברו.