העורך Editor

As gross draft-pusher R’ Yehoshua Pfefferkorn put it (on a Headlines in Halacha episode), in his British way: “We” can’t have any kind of reasoned dialogue with those who use expressions like “צבא השמד”.

Not that he has any counterclaim to the obvious halachic categorization! He just doesn’t appreciate the glaring truth, which exposes him and his ilk for what they are. So, he exhorts others, even those [“still”] opposed to drafting yeshiva students, to, uh, not use the accurate expression.

“Dualism” in English.

Well, thank you for the advice. From now on it’s צבא השמד השמד השמד השמד השמד השמד השמד השמד השמד השמד השמד השמד השמד השמד השמד השמד השמד all the way!

(Of course, nobody should ever go to the army [Oops! I meant to write: צבא השמד], including goyim, but that’s another topic.)

עיסקת חטופים במבט הלכתי: “יש להטיל אחריות פיננסית אישית על מקבלי ההחלטות” | הרב חיים איינהורן

Premiered Feb 13, 2025

בפרק זה של הפודקאסט “על המשמעות” עו”ד תמיר דורטל מארח את הרב חיים איינהורן, חוקר הלכה בארגון “תורת המדינה”, לשיחה מרתקת על עסקאות חטופים וההשלכות שלהן. הרב איינהורן מציג גישה חדשנית ומעוררת מחלוקת, המשלבת בין עולם ההלכה לעולם הכלכלה. הוא טוען כי יש לבחון עסקאות חטופים לא רק דרך הפריזמה הרגשית, אלא גם דרך חישוב כלכלי קר ורציונלי, הכולל “ביטוח” לנזקים העתידיים כתוצאה משחרור מחבלים.

הרב איינהורן פורש את משנתו, תוך שהוא מתייחס לסוגיות הלכתיות, למקורות היסטוריים ולדמויות רבניות בולטות כמו הרב עובדיה יוסף והחזון איש. הוא מציג את “המשוואה” של עסקאות חטופים: האם הרווח (שחרור חטופים) גדול מההפסד (שחרור מחבלים, סיכון לחטיפות נוספות, הרוגים ופצועים)? הוא טוען כי לעיתים קרובות, “המחיר” הכבד של עסקאות אלו, אינו מצדיק את הרווח המיידי. הוא מציג את הרעיון של אחריות פיננסית אישית של מקבלי ההחלטות, כדי להוסיף מימד של שיקול דעת רציונלי לתהליך.

האזינו לפרק וגלו: מהם הכלים ההלכתיים והכלכליים לבחינת עסקאות חטופים? האם ביטוח לנזקים יכול למנוע עסקאות הרסניות? מהם הסיכונים הכרוכים בתמריץ שנותנות עסקאות אלו לארגוני טרור? הצטרפו לדיון מרתק, שעשוי לשנות את האופן שבו אתם תופסים את סוגיית החטופים.

להאזנה \ צפייה ביוטיוב…

To continue yesterday’s point…

Benayahu ben Yehoyada Shabbos 119a:

שם תבלין אחד יש לנו ושבת שמו. לא דבר שקר חס וחלילה, אלא התבלין הוא ההארה של קדושת שבת הנמשכת בשבת על התבשיל גם כן על אשר נתבשל לכבוד שבת, וההארה זאת נקראת שבת, כי היא נמשכת מקדושת השבת, ונרמזו התבלין באותיות שבת במילוי שלהם כזה שי”ן בי”ת תי”ו, דהמילוי עולה תפ”ו ועם כולל ששה אותיות המילוי עולים מספר תבלין, ובזה יובן בס”ד [שמות ל”א ט”ז] ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת, פירוש כדי לעשות את השבת הם התבלין שנקראים שבת שהם לא יהיו אלא רק אצל שומרי שבת, או לעשות את השבת, רצונו לומר תבלים הרמוזים באותיות שבת כאמור, ונראה לי בס”ד הטעם שהארת השבת שהיא התבלין נרגשת בריח, שיהיה התבשיל ריחו נודף, והוא כי אמרו רבותינו ז”ל השבת הוא מעין עולם הבא כי בו נמשך נועם הבינה שה”ס עולם הבא, וידוע כי בגן עדן אין אכילה ושתיה אלא נזונים מן הריח הטוב דוקא, ולכן הארת השבת השורה על התבשיל נרגשת בריח שיהיה ריחו נודף.

ונמצא מן התבשיל של שבת אשר ריחו נודף אצל ישראל שומרי שבת דוקא, יש הוכחה שהשבת לנו הוא ולא לזרים, ועל כן תמצא זה הרמז באותיות תבשי”ל שהם נקראים למפרע ל”י שב”ת, רצונו לומר מן התבשיל מוכח שהשבת הוא לי ולא לזרים, ושמעתי מעשה שהיה בדורות הקדמונים פה עירנו בגד”ד יע”א, יהודי אחד המיר דתו לדת ישמעאלים אצל הממשלה, וכפי דתם לא תתקיים המרתו אלא עד שיבא חכם היהודים שבעיר וידבר עמו בינו לבינו באיזה דברים שירצהו לחזור בו, וכאשר זה ישמע דברי הרצויים של החכם ויסרב ולא יקבל דברי החכם, אלא רק להמיר אז תהיה המרה שלו חזקה שאינה תלויה בשום אונם וסיבה, אלא נמצא שהוא אוהב דתם מלב ונפש, ואותו היהודי בא אצלו החכם שבעיר וידבר עמו כמה דברים יקרים וטובים למשוך לבו לדת ישראל ולא יכול, אלא זה עודנו עומד במרדו להמיר, וקודם שנסתלק החכם בא יהודי אחד שהיה חבר של זה, והוא יודע בו שמקטנותו ערבים לו הבצים של שבת אשר מניחים אותם על חמין של קדירה, ואוהב לאכול בכל שבת שבעה ושמונה בצים מחמת שערבים לו הרבה, ויגש אליו ויאמר לו אם תמיר מה תעשה בשביל הבצים של שבת, כי זה הערבות של הבצים לא תמצא אלא אצל היהודים שומרי שבת, ודבריו של זה תיכף יעשו פירות בלב זה האדם וחזר בו מן ההמרה בשביל הבצים של שבת ע”כ.

Check out the Headlines in Halacha podcast here… (didn’t listen yet)

מתוך אתר JDN מיום י”ב שבט (ערכתי חלק מהחנופה וכו’):

בשבועות האחרונים הגיעו למעונו של הרב זילברשטיין קרובי משפחתו של אחד שערך שיפוצים בביתו, ושכר קבלן ‘ערבי-ישראלי’ שהביא פועלים לעבוד בביתו, והללו עבדו גם בשעות הלילה.

השכנים, שחשדו שמדובר בשבחי”ם, התלוננו לרשויות, ואכן המשטרה הגיעה וגילתה כי הוא מעסיק ומלין שבחי”ם. הפועלים נעצרו יחד עם בעה”ב, הדירה נסגרה לחודש, ונפתח הליך משפטי נגדו.

בני המשפחה ביקשו ברכה ועצה עבור אותו קרוב משפחתם, כיצד לצאת ממצב ביש זה. אך הר”י זילברשטיין התפלא, והחל להשמיע דברי תוכחה קשים:

“הוא צריך ברכה? הוא צריך כפרה! ולא סתם כפרה, אלא כפרה גדולה! הרי המצב הבטחוני כל כך מתוח בעם ישראל, ובקושי רב מותר להעסיק ערבים שיש להם אישור בטחוני והיתר שהיה, כי גם אלו צריכים רחמי שמים מרובים שלא יזיקו. אבל מי שמעסיק שבחי”ם, כמעט צריך לברך הגומל שלא ביצעו פיגוע בינתיים, שאז היה נימוק בכלא שנים רבות… וכי בשביל בצע כסף הוא מפקיר את הציבור כולו לסכנה נוראית?! הרי נאמר בתורה ונשמרתם מאד לנפשותיכם”…

לאחר כמה ימים שבו קרובי המשפחה ועדכנו, כי התברר להם שבאמת לא ידע בבירור שהם שבחי”ם, אלא סמך על הקבלן, אמר להם הרב: “גם אם הוא לא ידע מראש מי הם הפועלים, בכל זאת היה מוטל עליו לעמוד על כך ולדרוש ולברר שלא יהיו אלה מחבלים בתחפושת של פועלים”.

כמובן, אין חובה להאמין שהסיפור היה, אבל ההוראה אמת.