העורך Editor

ליקוטי הלכות [ברסלב], הלכות גניבה סימן ה’ סק”ז:

וְזֶה בְּחִינַת לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וְכוּ’ וְתֵבַת לְךָ אֵינוֹ מוּבָן כְּלָל כַּאֲשֶׁר נִדְחַק רַשִׁ”י בָּזֶה וּפֵרֵשׁ, לְךָ, לְטוֹבָתְךָ וְכוּ’. וְעַל פִּי הַנַּ”ל יוּבַן הֵיטֵב בְּעֵזֶר ה’. כִּי כְּבָר מְבֹאָר לְעֵיל שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ צִוָּה עָלָיו בְּפָרָשָׁה זֹאת שֶׁיַּמְשִׁיךְ עַצְמוֹ לְכָל הַקְּדֻשּׁוֹת הַנַּ”ל, דְּהַיְנוּ לְאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל וּתְפִלָּה וֶאֱמוּנָה וְנִסִּים שֶׁלְּכֻלָּם זוֹכִין רַק עַל יְדֵי אֱמֶת כַּנַּ”ל. וְזֶהוּ, לֶךְ לְךָ, ‘לְךָ’ דַּיְקָא, שֶׁכָּל הִלּוּכְךָ וּנְסִיעָתְךָ יִהְיֶה לְךָ וְאֵלֶיךָ לְבַד, הַיְנוּ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁזֶּה עִקָּרְךָ וְחִיּוּתְךָ, כִּי עִקַּר הָאָדָם הוּא הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁבּוֹ שֶׁזֶּה כָּל הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּסְּפָרִים וּמוּבָא בִּדְבָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּסִימָן כב שֶׁמַּה שֶּׁנִּקְרָא אֵצֶל הָאָדָם אֲנִי הוּא רַק עֶצֶם הַנְּשָׁמָה, כִּי בְּשַֹר הָאָדָם נִקְרָא בְּשַֹר אָדָם וְעִקַּר הָאָדָם הוּא הַנְּשָׁמָה וְהַנְּשָׁמָה הִוא חֵלֶק אֱלֹקִי מִמַּעַל שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת. וְזֶה בְּחִינַת נִשְׁמוֹת יִשְֹרָאֵל שֶׁהִתְחִילוּ מֵאַבְרָהָם שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם כֻּלּוֹ זֶרַע אֱמֶת, וְזֶהוּ, ‘לֶךְ לְךָ’, הַיְנוּ שֶׁתֵּלֵךְ לְךָ לְעַצְמְךָ, דְּהַיְנוּ לְעֶצֶם הָאֱמֶת שֶׁלְּךָ הַמֻּשְׁרָשׁ בְּךָ שֶׁרַק זֶה נִקְרָא אֲנִי כְּשֶׁהָאָדָם מְדַבֵּר עַל עַצְמוֹ וְכֵן רַק זֶה נִקְרָא אַתָּה אוֹ לְךָ כְּשֶׁמְּדַבְּרִים עִמּוֹ לְנוֹכֵחַ, הַיְנוּ שֶׁבְּכָל הִלּוּכְךָ בְּגַשְׁמִיּוּת וְרוּחָנִיּוּת תֵּלֵךְ רַק לְךָ לְעַצְמְךָ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת הַמֻּשְׁרָשׁ בְּךָ וְלֹא תִּסְתַּכֵּל עַל שׁוּם הֲסָתוֹת וּפִתּוּיִים שֶׁל הַשֶּׁקֶר הַמַּחֲשִׁיךְ אַנְפֵּי בִּרְיָתָא עַד שֶׁקָּשֶׁה מְאֹד לַעֲמֹד עֲלֵיהֶם מִי שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּדֵּל לָחוּס עַל עַצְמוֹ לְחַפֵּשֹ תָּמִיד הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ לְבַל יַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ. וְזֶהוּ לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, כִּי כַּמָּה מִינֵי חֹשֶׁךְ וּשְׁקָרִים הַנִּמְשָׁכִים מֵאַרְצְךָ, דְּהַיְנוּ מֵהָעִיר וְהַמְּדִינָה שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ, כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁהַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפְּרִי וּבְכָל אֶרֶץ וּבְכָל מָקוֹם אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם הַרְבֵּה טוֹב אֲבָל יֵשׁ בְּכָל מָקוֹם כַּמָּה מִינֵי חֲשֵׁכוֹת הַמַּחֲשִׁיכִים אֶת הָאֱמֶת, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁבְּכָל אֶרֶץ רֻבָּם רוֹדְפִים אַחַר תַּאֲוֹת, וּבִפְרָט אַחַר הַמָּמוֹן וְהַכָּבוֹד וְכוּ’ כְּאִלּוּ זֶה הַדֶּרֶךְ נִתַּן מִסִּינַי חַס וְשָׁלוֹם. וְצָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מִזֶּה וְלָצֵאת מֵאַרְצְךָ הַנַּ”ל וְתֵלֵךְ לְךָ לְעַצְמְךָ לִנְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁזֶּה עִקַּר עַצְמְךָ כִּי אִם תִּסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת תָּבִין הֵיטֵב כִּי לֹא זֶה הַדֶּרֶךְ לָבֹא לַתַּכְלִית הַנִּצְחִי לָעוֹלָם הַבָּא. וְכֵן וּמִמּוֹלַדְתְּךָ, דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּצֵא מֵהָרַע וְהַחֹשֶׁךְ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִצַּד הַהוֹלָדָה בְּחִינַת הֵן בֶּעָוֹן חוֹלָלְתִּי וְכוּ’. וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר עַל פָּסוּק הֵמָּה וַאֲבִיהֶם וְכוּ’ (בְּסִימָן יוּ”ד). וְכֵן וּמִבֵּית אָבִיךָ שֶׁהוּא מִשְׁפַּחְתּוֹ, כִּי יֵשׁ כַּמָּה שְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁמַּחֲזִיקִים עַצְמָן לִמְיֻחָסִים גְּדוֹלִים וּכְאִלּוּ כָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לָהֶם וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר שְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים, וּמִכֻּלָּם צִוָּה לוֹ ה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁיֵּצֵא וְיֵלֵךְ מֵהֶם לְךָ דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְעַצְמְךָ שֶׁהוּא עֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁהִוא כָּל הָאָדָם כַּנַּ”ל, וְאָז תָּבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ שֶׁהִוא אֶרֶץ יִשְֹרָאֵל וְאֶעֶשְֹךָ לְגוֹי גָּדוֹל זֶה שֶׁאוֹמְרִים אֱלֹקֵי אַבְרָהָם שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה וֶאֱמוּנָה וְכוּ’ וְנִבְרְכוּ וְכוּ’ שֶׁהוּא בְּחִינַת נִסִּים וְכוּ’, כִּי לְכָל זֶה תִּזְכֶּה עַל יְדֵי הָאֱמֶת וְכַנַּ”ל.

מכילתא דרשב”י (שמות כ”ב כ”ג):

אבא יודן איש צידן אומר משום רבן גמליאל מנין שלא יאמר אדם איני כדאי שאתפלל על בית המקדש ועל ארץ ישראל, תלמוד לומר שמע אשמע צעקתו, וכי אי זו מדה מרובה מדת הטוב או מדת פורענות, הוי אומר מדת הטוב מרובה, ומה מדת פורענות המועטת היחיד מתפלל והמקום שומע תפלתו, מדת הטוב מרובה דין הוא שהיחיד מתפלל והמקום שומע את תפלתו.

פרסומת שראיתי:

ביום חמישי כ”ח אב (25 באוגוסט למניינם) נצא למסע בעקבות הסנהדרין והתכלת.

נצא מגן הסנהדרין בירושלים בשעה תשע. ניסע לאושא, עירו של רבן שמעון בן גמליאל ובית דינו. הארכיאולוג החופר במקום יפתח את האתר במיוחד בשבילנו, ויאפשר לנו להציץ בעירם של הסנהדרין, ההולכת ונחשפת בימים אלו. נוכל לראות את חיי היומיום של רבן שמעון בן גמליאל, ר’ נתן ור’ מאיר, ואת הלכות הטהרה והעירוב שנהגו בזמנם. ננסה לסייע לארכיאולוג בחיפוש אחר מקום מושבם של הסנהדרין עצמם, ואולי נזכה להיות אלו שמצאו אותו.

משם נמשיך לציפורי, עירו של ר’ יהודה הנשיא ובית דינו. בה אולי נתחברו המשנה והתלמוד הירושלמי. נתפלל בבית הכנסת הקדום ששימש את חכמינו, נראה את בתיהם ואת חייהם, ונעלה לקבריהם.

לאחר מכן ניסע לחוף התכלת הסמוך לחוף צביה ולחוף דור, שם צדו ועיבדו בני זבולון את חלזון התכלת. ככל הנראה יצטרף אלינו דייג תכלת בן ימינו, יצוד למעננו מספר חלזונות תכלת ויסביר לנו על מאפייניהם.

ניתן לשכשך רגליים בחוף, אך אין זה חוף מוכרז.

אם יהיה לנו זמן, נקפוץ גם למעיין אלרואי הסמוך למקום.

נחזור לירושלים בשעה תשע.

*יתכנו שינויים בזהות האתרים והזמנים

*אין באמור משום התחייבות שחלזון התכלת הוא הארגמון קהה הקוצים, החי בחוף התכלת. ט.ל.ח וכו’.

מחיר הטיול 170 ש”ח. לנרשמים עד יום חמישי הקרוב כ”א אב (18 באוגוסט למניינם) המחיר בהנחה – 150 ש”ח.

אני מנסה עכשיו המצאה טכנולוגית מתוחכמת ביותר שתקל עלי את ההרשמה, והיא הרשמה דרך הלינק הזה

https://docs.google.com/forms/d/1Gj7fXBTbkPNOAG0IoAXXwfYPZL6BmEeQDYywbbPP5Yw/edit

לאחר שתגובתכם נרשמה והעברתם את התשלום הנכם רשומים, ותקבלו הודעה מפורטת מספר ימים לפני הטיול

לכל בעיה או שאלה ניתן לפנות במייל wisaoo111@gmail.com

נ.ב. לאחרונה הוציאה הוצאת קורן תנ”ך מיוחד המותאם למטיילים. השגתי הנחה מיוחדת לחברי הקבוצה, ואשלח את קוד ההנחה בימים הקרובים

---

תהיה תחנה נוספת בדרך לבאים מבני ברק והערים הסמוכות

Quoting the end of chap. 2, “Sport” of “You Gentiles” by Maurice Samuel):

… I shall be reminded that wherever war was declared we Jews have responded as readily and as eagerly as you gentiles. Statistics (which are quite reliable in such rule-of-thumb matters) bear this out. But I do not believe that we did so from motives that resembled yours. Many reasons compelled us. We are everywhere, to a large extent, aliens. A sense of inferiority in status drives us to extremes of sacrifice in justifying our claims to equality. More than that: we Jews are so frequently and so vigorously reminded, in all constitutionally governed and liberal countries, that we ought to be grateful for permission to live there, that we develop a gratitude which is not only disproportionate but occasionally grotesque. Our children, in schools and elsewhere, are taught, year in, year out, to contrast their present freedom and equality of opportunity with the oppression and bitterness which was the lot of their parents elsewhere. Frequently the contrast, as painted in their imagination, is not a duplicate of the reality. However this may be, these incessant and vehement reminders produce their effect. The child almost comes to believe that it was for the especial benefit of oppressed foreigners that America became a “free country” and, instead of accepting American forms of government level-headedly, with the proper degree of appreciation and criticism, he develops a suppressed hysteria of gratitude. This is not a healthy and natural feeling. Children should not be made to feel such things. And if it comes to the matter of contributions to liberty, we Jews have done as much for the enfranchisement of man as any other people. But the Jew, the oppressed par excellence, begins to look upon America’s liberty as a personal favor. No wonder then that Jews will rush to fight for America. Yet, despite the contradiction of figures there is still a strong impression abroad that the Jews”failed in their duty,” were “slackers.” This feeling rises from an instinctive appreciation of that difference between us. We Jews don’t like fighting. You gentiles do. Moreover, because you like fighting, you are much more skilful than we in hiding occasional reluctance to fight. Indeed, it is obvious that the more fearful you are of taking a hand in the combat, the more you will glorify and idealize it: while the Jew who is afraid adds actual and overt dislike to his cowardice.

Short story found here:

My late colleague Gideon Doron once told me the following story: Doron was, c. 1996, briefly head of the policy planning staff of Israel’s Foreign Ministry, under David Levy. He invited his counterpart in the Palestinian Authority to spend a day together so he could show how Israelis live. Gideon showed the Palestinian official his beautiful house in Omer, shopping malls, beaches, cafes, etc. Gideon concluded by telling the fellow, “and you could have all this, if you wanted, by concentrating on building for yourselves instead of trying to destroy us.” The Palestinian official, according to Gideon, was convinced; he went back to Ramallah and started preaching to his colleagues.

A few days later Gideon called the Palestinian official and asked when he was going to reciprocate by inviting him to Ramallah. The PA guy said: you brainwashed me, and I repeated your line to my colleagues, and they told me that if I didn’t shut up, or if I continued to meet with you, I would be fired.

Gideon from this point could not get any PA officials to take his phone calls, so after seven weeks he had no choice but to resign from the Foreign Ministry.