העורך Editor

מתוך הספד על הרב פרופ’ משה דוד טנדלר ז”ל

מסורת וחדשנות

יש אנשים שהמסורת נר לרגליהם והם לא מוכנים לשנות כמלוא נימא מתפיסת העולם ומההנהגות של הדורות שקדמו להם. ויש שמאמינים שהתורה ניתנה להם כדי למצוא בה את חלקם, וששים לחדש תפיסות והנהגות ללא שום מחויבות למה שמקובל, גם לא למה שהם עצמם חשבו או התנהגו אמש (וכמובן יש גם הרבה דרגות ביניים). סבא זצ”ל היה נאמן וחרד למסורת (אותה קיבל מאבותיו, מרבותיו, ובעיקר מחותנו הגדול סבא הגרמ”פ זצ”ל) בכל ליבו, אך מאידך היה חדשן נועז ללא חת כפי שידוע ומפורסם. הוא דיבר ועסק רבות בצורך להעביר לדורות הבאים את ההגדרות המסורות לנו ולא להמציא ולא לחרוג כלל ממה שקיבלנו, והיה מתריע ומעיר כשראה מנהגים חדשים בציבור הדתי השונים מהמסורת הידועה לו. ודוקא מתוך זה סלד מאוד משימור דברים חיצוניים שאינם קשורים למהות התורה והמסורת, והיה שש לחדש כשהאמין שחדשנות זו גופא היא שמירת רצון ה’ האמיתי המסור לנו בתורה.

המשך לקרוא באתר המעין…

כל אחד והאמת שלו‎‎

ליקוטי הלכות [ברסלב], הלכות גניבה סימן ה’ סק”ז:

וְזֶה בְּחִינַת לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וְכוּ’ וְתֵבַת לְךָ אֵינוֹ מוּבָן כְּלָל כַּאֲשֶׁר נִדְחַק רַשִׁ”י בָּזֶה וּפֵרֵשׁ, לְךָ, לְטוֹבָתְךָ וְכוּ’. וְעַל פִּי הַנַּ”ל יוּבַן הֵיטֵב בְּעֵזֶר ה’. כִּי כְּבָר מְבֹאָר לְעֵיל שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ צִוָּה עָלָיו בְּפָרָשָׁה זֹאת שֶׁיַּמְשִׁיךְ עַצְמוֹ לְכָל הַקְּדֻשּׁוֹת הַנַּ”ל, דְּהַיְנוּ לְאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל וּתְפִלָּה וֶאֱמוּנָה וְנִסִּים שֶׁלְּכֻלָּם זוֹכִין רַק עַל יְדֵי אֱמֶת כַּנַּ”ל. וְזֶהוּ, לֶךְ לְךָ, ‘לְךָ’ דַּיְקָא, שֶׁכָּל הִלּוּכְךָ וּנְסִיעָתְךָ יִהְיֶה לְךָ וְאֵלֶיךָ לְבַד, הַיְנוּ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁזֶּה עִקָּרְךָ וְחִיּוּתְךָ, כִּי עִקַּר הָאָדָם הוּא הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁבּוֹ שֶׁזֶּה כָּל הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּסְּפָרִים וּמוּבָא בִּדְבָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּסִימָן כב שֶׁמַּה שֶּׁנִּקְרָא אֵצֶל הָאָדָם אֲנִי הוּא רַק עֶצֶם הַנְּשָׁמָה, כִּי בְּשַֹר הָאָדָם נִקְרָא בְּשַֹר אָדָם וְעִקַּר הָאָדָם הוּא הַנְּשָׁמָה וְהַנְּשָׁמָה הִוא חֵלֶק אֱלֹקִי מִמַּעַל שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת. וְזֶה בְּחִינַת נִשְׁמוֹת יִשְֹרָאֵל שֶׁהִתְחִילוּ מֵאַבְרָהָם שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם כֻּלּוֹ זֶרַע אֱמֶת, וְזֶהוּ, ‘לֶךְ לְךָ’, הַיְנוּ שֶׁתֵּלֵךְ לְךָ לְעַצְמְךָ, דְּהַיְנוּ לְעֶצֶם הָאֱמֶת שֶׁלְּךָ הַמֻּשְׁרָשׁ בְּךָ שֶׁרַק זֶה נִקְרָא אֲנִי כְּשֶׁהָאָדָם מְדַבֵּר עַל עַצְמוֹ וְכֵן רַק זֶה נִקְרָא אַתָּה אוֹ לְךָ כְּשֶׁמְּדַבְּרִים עִמּוֹ לְנוֹכֵחַ, הַיְנוּ שֶׁבְּכָל הִלּוּכְךָ בְּגַשְׁמִיּוּת וְרוּחָנִיּוּת תֵּלֵךְ רַק לְךָ לְעַצְמְךָ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת הַמֻּשְׁרָשׁ בְּךָ וְלֹא תִּסְתַּכֵּל עַל שׁוּם הֲסָתוֹת וּפִתּוּיִים שֶׁל הַשֶּׁקֶר הַמַּחֲשִׁיךְ אַנְפֵּי בִּרְיָתָא עַד שֶׁקָּשֶׁה מְאֹד לַעֲמֹד עֲלֵיהֶם מִי שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּדֵּל לָחוּס עַל עַצְמוֹ לְחַפֵּשֹ תָּמִיד הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ לְבַל יַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ. וְזֶהוּ לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, כִּי כַּמָּה מִינֵי חֹשֶׁךְ וּשְׁקָרִים הַנִּמְשָׁכִים מֵאַרְצְךָ, דְּהַיְנוּ מֵהָעִיר וְהַמְּדִינָה שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ, כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁהַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפְּרִי וּבְכָל אֶרֶץ וּבְכָל מָקוֹם אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם הַרְבֵּה טוֹב אֲבָל יֵשׁ בְּכָל מָקוֹם כַּמָּה מִינֵי חֲשֵׁכוֹת הַמַּחֲשִׁיכִים אֶת הָאֱמֶת, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁבְּכָל אֶרֶץ רֻבָּם רוֹדְפִים אַחַר תַּאֲוֹת, וּבִפְרָט אַחַר הַמָּמוֹן וְהַכָּבוֹד וְכוּ’ כְּאִלּוּ זֶה הַדֶּרֶךְ נִתַּן מִסִּינַי חַס וְשָׁלוֹם. וְצָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מִזֶּה וְלָצֵאת מֵאַרְצְךָ הַנַּ”ל וְתֵלֵךְ לְךָ לְעַצְמְךָ לִנְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁזֶּה עִקַּר עַצְמְךָ כִּי אִם תִּסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת תָּבִין הֵיטֵב כִּי לֹא זֶה הַדֶּרֶךְ לָבֹא לַתַּכְלִית הַנִּצְחִי לָעוֹלָם הַבָּא. וְכֵן וּמִמּוֹלַדְתְּךָ, דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּצֵא מֵהָרַע וְהַחֹשֶׁךְ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִצַּד הַהוֹלָדָה בְּחִינַת הֵן בֶּעָוֹן חוֹלָלְתִּי וְכוּ’. וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר עַל פָּסוּק הֵמָּה וַאֲבִיהֶם וְכוּ’ (בְּסִימָן יוּ”ד). וְכֵן וּמִבֵּית אָבִיךָ שֶׁהוּא מִשְׁפַּחְתּוֹ, כִּי יֵשׁ כַּמָּה שְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁמַּחֲזִיקִים עַצְמָן לִמְיֻחָסִים גְּדוֹלִים וּכְאִלּוּ כָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לָהֶם וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר שְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים, וּמִכֻּלָּם צִוָּה לוֹ ה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁיֵּצֵא וְיֵלֵךְ מֵהֶם לְךָ דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְעַצְמְךָ שֶׁהוּא עֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁהִוא כָּל הָאָדָם כַּנַּ”ל, וְאָז תָּבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ שֶׁהִוא אֶרֶץ יִשְֹרָאֵל וְאֶעֶשְֹךָ לְגוֹי גָּדוֹל זֶה שֶׁאוֹמְרִים אֱלֹקֵי אַבְרָהָם שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה וֶאֱמוּנָה וְכוּ’ וְנִבְרְכוּ וְכוּ’ שֶׁהוּא בְּחִינַת נִסִּים וְכוּ’, כִּי לְכָל זֶה תִּזְכֶּה עַל יְדֵי הָאֱמֶת וְכַנַּ”ל.