(Author unknown)
This is painful to say.
Those who read Hyehudi’s e-book will recognize the type of point I make here.
How do you convince someone they already know whatever it is?
How do you walk someone into a view they already hold?
How do you explain to a good, scholarly Jew what even a Goy knows (1:13 here), what even an Am Haaretz gets, what even a Tzeduki admits (דבר שהצדוקים מודים בו)?
How do you call their bluff? How to move someone into admitting what they knowingly deny?
How do you show what people have a vested interest to unsee?
How do you answer “answers”?
How do you talk to someone who gets nervous and\or angry the more sense you make?
How do you uncover what they themselves realize is better concealed?
How do you expose what they suppress in their own heart?
How do you keep living?
כי תבא אל הארץ וגו’ – הלכה: מלך ישראל שהיה לו עסק, מהו שיהא מותר לו לדון לפני ב”ד? כך שנו חכמים: מלך לא דן ולא דנין אותו לא מעיד ולא מעידין אותו. לימדונו רבותינו: למה אין דנין אותו? אמר רבי ירמיה: שכתוב בדוד המלך (תהלים יז): מלפניך משפטי יצא. הוי אין בריה דן את המלך, אלא הקב”ה. רבנן אמרי: אמר הקב”ה לישראל: בני! כך חשבתי שתהיו חורין מן המלכות. מנין? שנאמר (ירמיה ב): פרא למוד מדבר, כשם שהפרא גדל במדבר ואין אימת אדם עליו, כך חשבתי שלא תהא אימת מלכות עליכם, אבל אתם לא בקשתם כן, אלא (שם) באות נפשה שאפה רוח, ואין רוח אלא מלכויות. מנין? שנא’ (דניאל ז) וארו ארבע רוחי שמיא מגיחין לימא רבא. אמר הקב”ה: ואם תאמרו שאיני יודע שסופכם לעזבני, כבר הזהרתי ע”י משה ואמרתי לו: הואיל וסופן לבקש להן מלך בשר ודם, מהן ימליכו עליהן, לא מלך נכרי. מנין? ממה שקרינו בעניין: ואמרת אשימה עלי מלך.
זה שאמר הכתוב (איוב לד): ממלוך אדם חנף ממוקשי עם. רבי יוחנן וריש לקיש, רבי יוחנן אמר: אם ראית חנף ורשע מנהיג את הדור, נוח לו לדור לפרוח באוויר ולא להשתמש בו, ואין הלשון הזה ממוקשי עם אלא לפרוח, כעניין שנאמר (עמוס ג): התפול צפור על פח הארץ ומוקש אין לה?! ממלוך אדם חנף וגו’. רבנין אמרי: כיון שעמדו מלכים על ישראל והתחילו משעבדין בהן, אמר הקב”ה: לא אתם עזבתם אותי ובקשתם לכם מלכים?! הוי, אשימה עלי מלך. זה שאמר הכתוב (תהלים קמו): אל תבטחו בנדיבים וגו’. אמר רבי סימון, בשם רבי יהושע בן לוי: כל מי שבוטח בהקב”ה זוכה להיות כיוצא בו. מנין? שנא’ (ירמיה יז): ברוך הגבר אשר יבטח בה’ והיה ה’ מבטחו. אבל כל מי שיבטח בעבודת כוכבים, נתחייב להיות כיוצא בה. מנין? שנאמר (תהלים קטו): כמוהם יהיו עושיהם. רבנן אמרי: כל מי שנשען בבשר ודם עובר אף פרוסטיא שלו עוברת, שנאמר (שם קמו): בבן אדם שאין לו תשועה. מה כתיב אחריו? תצא רוחו ישוב לאדמתו. אמר הקב”ה: ויודעין שאין בשר ודם כלום ומניחין כבודי ואומרין: שימה לנו מלך?! מה אתם מבקשין מלך? חייכם! שסופכם להרגיש מה עתיד להגיע לכם מתחת מלככם. מנין? שנאמר (הושע ז) כל מלכיהם נפלו אין קורא בהם אלי.
דבר אחר: אשימה עלי מלך רבנן אמרי: אמר הקב”ה: בעוה”ז בקשתם מלכים ועמדו המלכים מישראל והפילו אתכם בחרב. שאול הפילם בהר הגלבוע. מנין? (ש”א ד) נס ישראל מפני פלשתים וגו’. דוד, נתן מגפה, שנא’ (ש”ב כד): ויתן ה’ דבר בישראל. אחאב, עצר עליהן את הגשמים, שנא’ (מלכים א יז): אם יהיה השנים האלה טל ומטר וגו’. צדקיהו, החריב את בהמ”ק, כיון שראו ישראל מה הגיע מתחת ידי מלכיהם התחילו צווחין הכל: אין אנו מבקשין מלך ישראל, למלכנו הראשון אנו מבקשין (ישעיה לג): כי ה’ שופטנו ה’ מחוקקנו ה’ מלכנו הוא יושיענו. אמר להם הקב”ה: חייכם! כך אני עושה. מנין? שנאמר (זכריה יד): והיה ה’ למלך על כל הארץ וגו’.
