העורך Editor

הם כופרים בגאולה כדי להפטר משלימות קיום התורה – דברי אמת מבעל השפת אמת

שפת אמת פר’ משפטים שנת תרנ”ז:

בפסוק אהבתי את אדוני כו’ אשתי כו’ בני לא אצא חפשי כו’ ורצע כו’ את אזנו ואמרו חז”ל אוזן ששמעה לי בנ”י עבדים כו’. וקשה כיון דחטא במעשה ולא בשמיעה. למה יפגימו האוזן. ומו”ז ז”ל תי’ בזה לפי שלא קיים מה ששמע מוטב שלא לשמוע. לכן עושין פגם באזנו. וי”ל עוד בזה עפ”י דברי הזוהר פ’ בהר בפסוק לחפשי חנם. חנם מן המצות ע”ש הדברים באורך. והענין הוא דבני ישראל אמרו אשר דיבר ה’ נעשה ונשמע. פי’ שאינם רוצין להפטר מן המצוה רק מוכנים לעולם לשמוע ולעשות רצונו ית”ש שעל זה נבראו וכל מגמתם לשמוע ולעשות. ואלו היו אומרים נעשה בלבד הי’ נראה שמקיימים המצוה בלבד להיות יוצא ידי חובתו כדין. אבל מדת החסיד לפנים משורת הדין שאין די לו לצאת ידי חובתו. רק שמתלהב בכל עת לקיום מצות הבורא ית”ש. וזה בחי’ עול מלכות שמים וכ’ שם בזוה”ק כההוא תורא דיהבין עלוי עול להיות מוכן לעשות רצון בעליו זה עיקר יותר מקיום המצוה. ולכן זה העבד הגם שיוכל להיות כי טוב לו אצל רבו ויכול לקיים המצות כפי מה שהוא. כי אין הקב”ה בא בטרוניא עם בריותיו וכמו כן בגלות שאין יכולין לקיים כל המצות כראוי. מ”מ לפי מצב האדם יוכל להיות שבגלות מקיימים המוטל עלינו יותר משהי’ בזמן המקדש שהרי מצינו חטאים גדולים בזמן המקדש. כי כפום גמלא שיחנא והקב”ה מדקדק עם הקרובים אליו כחוט השערה. ואותן שאמרו חדל ממנו ונעבדה את מצרים כו’ וכמו כן זכרנו את הדגה כו’ לא היו רשעים גמורים. אלא שראו שזה הדרך נקל לפניהם לקיים המוטל עליהם. אבל בנ”י נבראו להיות מוכנים רק לשמוע דבר ה’ וצריכין לצפות לגאולה כדי להיות מוכן לקיים מצותיו בכל עת. אפילו שנהי’ בסכנה ביותר כל הקרב אל משכן ה’ ע”ז הקדמנו נעשה לנשמע. לכן האומר אהבתי כו’ לא אצא חפשי פוגם בשמיעה כנ”ל. [ונוכל לרמז אהבתי את אדוני פי’ כמ”ש ואהבת את ה’ אלקיך בכל לבבך כו’ ובכל מאודך. וז”ש אהבתי את ה’ גם באמצעיות אדוני ואשתי השפחה לא אצא חפשי שמוצא עצמו עובד ה’ בימי העבדות בנקל יותר. אעפ”כ אין זה מדת בני ישראל רק לשמוע תמיד דבר ה’]. לכן כתיב ורצע את אזנו.

וראה מ”ש כאן גבי סכנת עבודת המקדש עצמה.