העורך Editor

קבלתי:

בשב”ק המרוממת בחברון עיה”ק של קדושת ציון אמר [אחד החברים], בשם הרב פייבלזון:

איך אומרים בלשון הקדש צלותי ובעותי? מה המשמעות של “צלותי ובעותי” בלשון הקדושה?

תשובה: בחרבי ובקשתי!

Copied from here:

1. Nothing and no one is immune from criticism.
2. Everyone involved in a controversy has an intellectual responsibility to inform himself of the available facts.
3. Criticism should be directed first to policies and against persons only when they are responsible for policies and against their motives or
4. purposes only when there is some independent evidence of their character.
5. Because certain words are legally permissible, they are not therefore morally permissible.
6. Before impugning an opponent’s motives, even when they legitimately may be impugned, answer his arguments.
7. Do not treat an opponent of a policy as if he were therefore a personal enemy or an enemy of the country or a concealed enemy of democracy.
8. Since a good cause may be defended by bad arguments, after answering the bad arguments for another’s position present positive evidence for your own.
9. Do not hesitate to admit lack of knowledge or suspend judgment if evidence is not decisive either way.
10. Only in pure logic and mathematics, not in human affairs, can one demonstrate that something is strictly impossible. . . The question is always one of the balances of probabilities. And the evidence for probabilities must include more than abstract possibilities.
11. The cardinal sin, when we are looking for truth of fact or wisdom of policy, is refusal to discuss, or action which blocks discussion.

Tosefta end of Mikvaos:

פרה ששתת מעת לעת ושחטה בתוך מעת לעת זה היה מעשה והיה ר’ יוסי הגלילי מטהר ור”ע מטמא סייע ר”ט את ר’ יוסי הגלילי. סייע ר”ש בן ננס את ר’ טרפון סילק ר”ע את ר’ יוסי הגלילי אחר זמן מצא לו תשובה אמר לו מה אני לחזור אמר לו לא לכל אדם אלא שאתה יוסי הגלילי. אמר לו הרי הוא אומר (במדבר יט) והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה חטאת היא כשהם שמורים למי נדה ולא כששתתן פרה (זו היה מעשה) ונמנו שנים ושלשים זקנים בלוד וטהרוהו (באותה שעה) קרא ר”ט המקרא הזה (דניאל ח) ראיתי את האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה וכל חיות לא יעמדו לפניו ואין מציל מידו ועשה כרצונו והגדיל [זה] ר”ע (אומר) (שם) ואני הייתי מבין והנה צפיר העזים בא מן המערב על פני כל הארץ ואין נוגע בארץ והצפיר קרן חזות בין עיניו זה ר’ יוסי הגלילי ותשובתו (שם) ויבא עד האיל בעל הקרנים אשר ראיתי עומד לפני האובל וירץ אליו בחמת כחו וראיתיו מגיע אצל האיל ויתמרמר אליו ויך את האיל וישבר את שתי קרניו זה עקיבא ושמעון בן ננס (שם) ולא היה כח באיל לעמוד לפניו זה עקיבא (שם) וישליכהו ארצה וירמסהו זה יוסי הגלילי (שם) ולא היה מציל לאיל מידו אלו שנים ושלשים זקנים שנמנו בלוד וטהרוהו.

A useful guide written by our libertarian anarchist brethren (they’re not anarchists or libertarians, they’re commies, but… it’s the thought that counts).

Find it on LibCom here…

האזן לדברים ולעדיות הנוראיות כאן…

בתשס”ו התכנסו רבנים גדולי תורה לדיון בהפרת הוראת ועדת רבנים שאסרה על הרב שלמה אבינר להורות בנושאי אישות ודיני הטהרה.

הועדה פעלה בתשס”ה מטעם הרה”ג מרדכי אליהו זצ”ל ובפסיקתה, אסרה על ‘הרב’ שלמה אבינר מבית אל להורות בדיני אישות ודיני הטהרה. לפסק של הועדה הצטרפו בחתימתם הרה”ג מרדכי אליהו והרה”ג אברהם שפירא זצ”ל. הרב אבינר התחייב תחילה בכתב לעשות ככל אשר יורה לו הרה”ג מרדכי אליהו, אך לא קיים את התחייבותו.

לצילום של פסק ועדת הרבנים ועוד פסקי הדין:

• פסקי הדין ופסקי ההלכה נגד הוראותיו של…

אחד הנימוקים הפחות ידועים לפסילה הגורפת של הוראותיו ופסיקותיו של הרב אבינר בדיני אישות, מושמע בהקלטה זו ע”י הרה”ג דב ליאור שליט”א שעמד בראש ועדת הרבנים קצת אחרי דקה 6.
הרב ליאור מסביר ואומר בפירוש שלגבי נשים בהריון עם דימומים – אמר (הרב אבינר לשואליו) שזה ‘שום דבר’.
מסקנה: הרב אבינר קבע, בין היתר, שנשים בהריון שיש להן דימום מהרחם (שאינו מוגדר כ’דם פצע’), כביכול ‘אינן נטמאות ואינן צריכות להיטהר’. לא יאומן שאדם זה ממשיך להורות.

כעבור זמן, בתשס”ט, יצאה נגד הרב אבינר גם פסיקה של בית הדין הרבני הממלכתי שתמך ברוב דעות בפסיקה של ועדת הרבנים ואסר על הרב אבינר לאלתר להורות בענייני נשים, אישות וטהרת המשפחה.

גם את הוראה המחייבת של בית הדין הממלכתי ‘הרב’ אבינר אינו מקיים ואינו מכבד את התחייבותו להישמע לדיינים ע”י חתימה על שטר בוררות אצלם.

לפניכם שכתוב של עיקרי הדברים שהושמעו בפגישת הרבנים בתשס”ו:

כ”ח סיון תשס”ו, שכתוב מהקלטה

הרב ליאור: קודם כל אני רוצה להגיד ברכת יישר כוח למעוררים ולמזמינים של הנושא הזה.
תראו רבותי, עברה כבר שנה מאז שישבה הועדה בהנחייתו של הרב אליהו שליט”א לבדוק את התלונות שנאמרו ושריננו ושסיפרו נגד הוראותיו של הרב אבינר בכל נושא האישות ולא רק עניין של כתמים, בכלל, זה מורחב, הייתי אומר שבכל תחום האישות.
הועדה ישבה, שמעה עדויות בכתב ובע”פ והסיקה מסקנה שהאדם הזה אסור לו להורות בדברים האלה.

הדיין הרב כלאב: למה, על סמך מה החלטתם את זה?
הרב ליאור: שמענו עדויות של אנשים שהוא על דבר ברור שזה אסור הוא אמר שזה מותר .
הרב יעקב יוסף: על טמא טהור. על טמא דאורייתא אמר טהור .
הדיין הרב כלאב: אז אם ככה… למה כתוב כאן שאסור לו להורות רק בדברים האלו ובדברים אחרים הוא יכול להורות?
הרב קלונסקי: מפני שאז כבודו היה בא והיה שואל איזה עדויות יש לכם על דברים אחרים?
הדיין הרב כלאב: לא צריכים! אם בן אדם מורה איסור ברמאות!
אז מה, איש כזה אפשר לסמוך עליו? אני לא מבין את זה.

הרב ליאור: אתה שואל שאלה מורחבת יותר, קודם כל נצטמצם בנקודה הזאת.
הדיין הרב כלאב: לא, זה תקלה מאוד גדולה… ודאי זו תקלה גדולה כי כל אחד אומר… אני הלכתי לרב שפירא. שאלתי: למה הוא חתם פה שרק על הדברים האלו (הרב אבינר) לא יכול להורות.
איש כזה לא יכול להורות בשום דבר. זה איש רשע. איש רשע לא יכול להורות בשום דבר. אז הוא אומר לי: בטח, זאת הכוונה. זה מה שהוא אמר לי.

הרב ליאור: מה שאתה מעיר זאת הערה נכונה. אני לא אומר שלא. אבל המנדט שאנחנו קיבלנו מהרב אליהו הוא מתמקד בעניין הזה. המנדט שאנחנו קיבלנו הוא הסמיך אותנו לבדוק את הנושא הזה…

הדיין הרב כלאב: כי אנשים אומרים: הנה, הוא איש טוב, הוא איש טוב, הוא יכול… בכל הדברים.
הרב טל: על מיתות בית דין היה מקום לדון אם הוא כן יכול לדון. על כרת ומטה הוא לא יכול לדון. זה משנה בבכורות…

הרב ליאור: אז תראו, הוועדה שמעה עדויות בכתב ובע”פ וגם הוועדה שלחה בעצמה מראה שזה ברור ללא כל ספק שזה אדום, זה דם וסת, ובא פתק (שכתב הרב אבינר) שזה טהור. מה שטמא טהור…

פנינו גם למועצה הדתית של בנימין שהם המעסיקים אותו שיפסיקו את זה. וגם דובר עם הרב עמאר. בקיצור, למעשה לא נעשה שום דבר. ושמענו גם לאחרונה שהוא ממשיך בהוראותיו בתחום הזה…

יש עדויות של אנשים שהם קיבלו הוראות, כל מיני דברים שהם ממש נגד הדין. זה לא… שיש מחלוקת והוא פוסק כמו הדעה הזאת. דבר שזה פשוט שכל מורה הוראה יודע שהדבר הזה אסור, ואין פה מקום לפסיקות כמו איזה שהוא גוון, שלפעמים לרב אחד זה נראה נוטה לאדמימות…

דוגמאות: שלחנו ממש כתם (דם) של אשה שראתה מחזור בתוך מעטפה,
הרב יעקב יוסף: צבע אדום כהה, הראיתי את זה לרב זלמן נחמיה גולדברג ושאלתי יש מאן דאמר שיגיד ‘מותר’, אומר לי: ‘לא’. הראיתי לרב, למורנו ורבנו, (הרב אליהו) (אמר לי) ‘לא’… כתבתי על המעטפה ‘בדיקת יום שביעי. מה הדין?’ שלחנו שליח… אחרי שעה הוא מודיע לנו: הוא (הרב אבינר) כתב בכתב ידו על המעטפה ‘טהור’. נו, מה יש יותר מזה… אנחנו לא היינו צריכים רק עדי שמיעה. אנחנו בעצמנו לקחנו בד, לא כתם – עד בדיקה ואדום כהה…
אחד המשתתפים: זה היה דם וסת. הייתי יום לפני כן אצל הרב נויבירט והוא אמר: “מה זה?”… היינו אצל הרב ישראל גנץ עם העד הזה ואצל הרב בבית…

הרב ליאור: זה לא דבר שיש בו איזה חילוקי דעות… או איזה דבר שיש מחלוקת והוא פוסק כדעה אחת וזה דבר מקובל אצל רבנים. מי שמורה הוראה בתחום הזה. לפעמים רב אחד יש לו ספק (אז) רב שני יכול להכריע שזה כן טהור או לא טהור…
אבל דבר שזה ברור לכל מי שיש לו עיניים לראות: זה אדום…

חוץ מזה היו גם כל מיני הוראות, שזה מופיע בפרוטוקולים של הוועדה, ששאלו אותו על נשים בהריון שהיה להן דימומים – אז אמר שזה ‘שום דבר’ ומקובל בהריון… או הפרדת שיליה…

בקיצור: לנו זה ברור שהדברים האלה הם הוראה נגד התורה.

עכשיו מישהו שאל למה הוא מורה כך? אנחנו קשה לנו לענות על זה. בשביל זה צריך להיות פסיכולוג או פסיכיאטר. אני לא יודע…

מישהו שאל אותי: האם הוא מורה בזדון או שהוא חושב כך?
זו גם כן שאלה, אני לא הייתי אומר שאפשר על זה (להשיב) באופן חד משמעי…

ראו גם:

https://www.facebook.com/photo/?fbid=1186359555520492&set=a.579537919535995