העורך Editor

Rabbi Sacks once remarked offhand (in a lecture) that the fancy-schmancy word “intertextuality” just means… Gezeirah Shavah.

Now you know.

(But I don’t think others follow the rule, אין אדם דן גזרה שוה מעצמו.)

Hyehudi Editor:

Rabbi Aviad Neiger:

בס”ד

בשמחה רבה

השגה א’ זה גם משהו, אבל האם ישנם מכלול של טענות או רק על הרמב”ם, דהיינו האם ינסו ‘לחפור’ רק סביב הרמב,ם ולהתעלם משאר הדברים

1. על טיעון א’ – כתבת ‘יכול להיות’ אז זאת השערה, גם האם הי’ אז בקשרים עם הסולטן מדוע לא ציין נכנסתי בצו הסולטן אפילו פעם אחת (היכן הכרת הטוב שלו)… האם בכלל אז הי’ בקשר עם סולטן מצרים
2. היציאה מעכו לכיוון ירושלים היתה תחת סכנה, הרי כך הוא כתב במפורש ולא שהכניסה לירושלים היתה תחת סכנה, זו הבנת הנקרא די פשוטה (כבר קבלתי ממישהו שוולפסון התייחס לכך עם ההשערה הזאת הלוקה בהבנת הנקרא הנ”ל)
3. לא הבנתי מה בדיוק הקושיא
4. על טיעון ג’ – מה שהביא ר’ גרוסמן בשם הרמב”ם… האם זאת לשון ציווי או לשון מצוה?!  ואם כבר עסקינן בהלכה הנ”ל… ‘למקום שמותר להכנס’ הרי אלו שנכנסים לשם היום גם נכנסים ל’מקום החיל’ מקום שאסור לטמאי מתים להכנס לשם, וכך פסק הרמב”ם, אבל משום מה אף אחד לא נוהג הלכה זו,

גם משעשע שבאותה הלכה שציין גרוסמן, הוא גם כותב על מורא מקדש, נא תסביר לי איזה מורא מקדש קיים בהעלת חילונים וחילוניות, או בעירבוביא שמעלים בנים ובנות, או בצילומים משותפים כאלו מדובר בטיול שנתי, וכן הלאה… נא תסביר לי איך בדיוק מתקיים ‘מורא מקדש’ כאשר מעודדים כניסה להר הבית ואח”כ ג”כ מפרסמים מדריכי טיולים ‘סיורי הר הבית’

1. עשה יום טוב כי זכה להגיע לירושלים
2. רבי יפת הדיין זיע”א, דהיינו באגרתו הנוספת שבה הוא מציין שנכנסו בלשון רבים, ואילו באגרת מספר חרדים אומר שנכנס בלשון יחיד, התייחסתי לכל הנוסחאות של האגרות שניסו להעמיס עליהם את טענת ‘כניסה להר-הבית’…

שאלות לכותב המאמר

1. האם ישנם עוד מקומות שהרמב”ם אומר ‘הבית הגדול והקדוש’…. והוא מתייחס דווקא להר הבית ולא לבית המקדש
2. האם היו עוד צדיקים מתקופת הראשונים שהתייחסו לבית כנסת שהי’ באזור ירושלים (הר הזיתים) וקראו לו ‘הבית הגדול והקדוש’ (תשובה: כן)
3. הרי ישנם צדיקים נוספים שחיו בסביבות תקופת הרמב”ם, וכולם טענו שהיו הולכים לשער הרחמים או להר הזיתים… מדוע מתעלם מהם, הרי ישנם יותר עדיות מתקופת הרמב”ם (הכיבוש הנוצרי) שלא היו נכנסים להר הבית אלא להר הזיתים או לשער הרחמים… האם הוא יכול ןהתייחס לכל הצדיקים מתקופתו של הרמב”ם ולא רק לנפנף באגרת מספר החרדים שנכתבה בצורה מעורפלת ומנסים להעמיס עליה כאלו הכוונה שנכנס להר הבית אם בכלל כתב שנכנס ל’בית הגדול והקדוש’
4. ל’בית הגדול והקדש’… וכי נכנס לבית המקדש?

שורה תחתונה אתם עושים עשרות מאמרים לחזק את הטענה שהרמב”ם נכנס להר הבית, אבל זורקים את שאר ההלכות ל’פח’ ומה בכלל הרמב”ם אם הי’ רוצה להנחיל הלכה כזאת לרבים הי’ כבר מציין אותה כ’מצוה’ או לשון ‘ציווי’… ועדיין לא מצאתי דבר כזה ברמב”ם, כי ברור לרמב”ם ‘ירידית הדורות’ ובטח קבוצת נערים מהציונות הדתית ששאר המצות הם ‘זורקים’ כפי שרואים את ההתנהגות של אותם הנכנסים להר הבית כ’מעשה נערות’

בשורות טובות,

הרב אביעד נייגר

ילקוט השבעתי אתכם

I let him have the last word on my end.

A street sign announced a new happy-clappy, “Carlebach-Style Minyan”.

I am trying and failing to understand what this means.

• Do they mean ignoring the Mechitza, Carlebach-style?
• Or does everyone have to rape and molest minors afterward, to imitate S. Carlebach?

Bottom line, why are otherwise-observant Jews honorably commemorating a wicked hypocrite?! Just describe the Nusach!

מתוך קובץ שיבת ציון (שנת תר”ס), והועתק בסוף מאמר הג”מ רב יצחק ברנד שליט”א כאן:

כבר הראנו דעת חז”ל כי בשעת שאין קללת ה’ רבוצה על ארצנו להיות שממה אז רצונו ית’ שתתישב הארץ על ידי ישראל עמו וכמו שאמר ה’ ליצחק אבינו (בראשית כ”ו ב’) שכן בארץ ופרשו חז”ל במדרש רבה (פרשה ס”ד) “עשה שכונת ארץ הוי זורע הוי נוטע הוי נציב” אע”ג שהפלישתים הושיבוהו אז לפי צרכם ועדיין לא הגיעה השעה שינחלוהו זרע אברהם, מכל מקום היה רצון ה’ שיעשה יצחק מצדו איזה מושב ושכונה לפניו.

והנה כעת החיה קול דודנו הקב”ה עלינו ע”י שאנו רואים כמה סיבות היוצאות מהמסבב כי כך ברצונו ית’ שתתישב הארץ לאט לאט ע”י נדחה ישראל והטה לב מלך הקיר”ה ושריו להרשות לעשות ועד וחברה לאסוף כסף “לתמוך את אחינו עובדי אדמה ובעלי מלאכה אשר בא”י ובסוריא” והועד הזה מתנהג ע”פ חוקים ישרים בדעת הממשלה, אות היא כי כך עלה ברצון ה’ לעשות ישוב ע”י ישראל בארצנו הקדושה, ועלינו להעיר ולהפיח רוח אהבת הארץ ולמלא אחר רצון ה’ בכל אופן שיזדמן לפנינו, אם בפעולה חומרית בעבודת האדמה, או בחרשת המעשה או במסחר, אם בפעולה רוחנית היינו הדפסת ספרים מועילים לענין הנשגב.

ואין לנו לחשוב מחשבות כי ראוי היה הדבר הגדול הזה באופנים אחרים כאשר מצויר בדעות בני האדם, כי על זה לקה משה רבינו על שאמר (שמות ד’ א’) והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי, כי יאמרו לא נראה אליך ה’ ולקה ע”ז כדאיתא במס’ שבת דף צ”ז. והדבר ברור שלא אמר משה והן לא יאמינו כלל בגאולה, שהרי אותה הם מבקשים, אלא אמר משה שלא יאמינו למשה “כי נראה אליו ה'” והיינו משום שלא היו יודעים את משה לגדול בתורה המסורה להן מן האבות, וגם לא נודע בקדושה וחסידות, שהרי היה בנעוריו גדל בפלטין של פרעה, ועוסק בחכמות חיצוניות, ומלובש ומדבר כמצרי, שע”כ חשבוהו בנות יתרו כמצרי, ולפי דיעות בני האדם היה ראוי יותר שיתראה ה’ לאהרן קדוש ה’ שהיה נביא עוד במצרים, כמש”כ בס’ שמואל (ש”א ב’ כ”ז) הנגלה נגליתי לבית אביך וגו’ וזאת היתה טענת משה רבינו שיאמרו ישראל “לא נראה אליך ה'”.

וע”ז הראה הקב”ה אות המטה שנהפך לנחש, והיה ראש המטה לראש הנחש וקצה המטה לקצה הנחש, וצוהו ה’ לאחוז בזנבו ונתהפך למטה, והיה ראוי להיות שוב קצה המטה מה שאין מקום לתופשו כך בכפו, אבל לא היה כן, אלא ויהי למטה בכפו היינו שנתהפך קצה המטה להיות לראש המטה, וכדרך שתופשים המטה בכף, ובזה הראה שאע”פ שאינך כדאי בעיניהם, אלא להיות זנב לאריות, מ”מ בזכות האבות נהפך משה רבינו לראש מנהיגי הדור, שהוא משל למטה ושבט, והנה נענש מרע”ה על שחשד את ישראל לאמר כי לא יאמינו כשנראה ה’ למשה להוציא את ישראל ממצרים, כי באמת אין לחוות דעה את ה’ וכאשר אמר ע”י ישעיה הנביא, כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי.

וכן לעת כזאת אחרי אשר אנו רואים מתוך עלילותיו שהעיר את לב הנדיב להפליא לעשות לטובת הישוב והטה את לב השלטון ושריו להסכים לזה, אותותיו אלה הם דבריו, כמו שכתוב שמו שם דברי אותותיו [*] ואין לנו להתחכם לאמר כי נצרך להיות באופן אחר.

וביחוד חובה על גדולי ישראל יברכם ה’ להשתתף לרצון ה’ ע”י עצות ליחידים אשר ברכם ה’ להפריז על איזה סך מסוים, או לנדב לחברה הקדושה אשר על ישוב הארץ נוסדה, ובזה יזכו גם המה לראות את ישראל בנויהם בארץ ה’ שמה, ויהיו מאירים ככוכבים, דרך ארץ הקודש לרבים, וזכות הרבים יהיה תלוי בהם, וימצאו חיים צדקה וכבוד כמשמעו ומדרשו, וכנפש העמוס בעבודה, הבא עה”ח היום יום א’ לימי תשובה שנת תרנ”א פה”ק וולאזין.

נפתלי צבי יהודה ברלין

[*] צ”ל שמו בם.