And if a man wants to take a concubine and his wife says to him “I will kill myself”, he is not prohibited [from doing so], because it is a lawful act, but if he abstains to save her grief, he will be rewarded, because of the hadith “Whoever sympathises with my community, God will sympathise with him.”
His attachment to Eretz Yisrael was very intense and he writes that there were many fundamentals that he understood only by virtue of having lived there. He once remarked that he could not understand the students who arrive in Eretz Yisrael and immediately enter a bais hamedrash. When he arrived he first traversed the entire land before he resumed his learning.
Upon leaving Eretz Yisrael he wrote that he had not experienced suffering and therefore felt he had not yet possessed it. (Eretz Yisrael, Chazal say, is acquired through suffering.) However, he wrote that when he returns in future years he will suffer and only then will he acquire the land. His words proved to be prophetic.
מלבי”ם איוב מ’ ז’:
“אזר נא”, תוכן התשובה על מה ששאל מדוע מניח ה’ את הרשעים העריצים והגבורים המפילים מוראם על בני אדם והמשמידים אותם, כי הלא שאלה זאת תשאל על כלל הבריאה, שראינו שה’ ברא בריות גדולות ונוראות שמפילים חתיתם על כל בע”ח, וטורפים מהם ומאבדים אותם, ולמה יניחם ה’, וכבר באר לו שהשגחתו כוללת כל הבע”ח למיניהם, ולמה לא יעביר את הטורפים והמשחיתים, אבל זו שאלה סכלה, שהאומר כן יבקש שיברא ה’ רק ברואים חלשים רפויי כח, עד שלא ימצא בע”ח יהיה לו כח להתקומם על החלוש ממנו, ואין זה מכבוד הבורא שיברא תולעים ונמלים ושבלול תמס יהלך, וזו כבודו שימצא ברואים גבורים ואדירים גאים ורמים, והבורא רם על רמים ומתגאה עליהם ומכניע כולם בכחו, ומשגיח שבכ”ז יתקיימו המינים, במה שהכין לכל חי כלים ותכונות בם ישמר מאויביו, וכן ברא בני אדם גבורים וענקים אמיצי כח, ואם הם בבחירתם לפעמים יעריצו בגבורתם להרע לעניים וחלשים, ה’ משגיח והכין לבני אדם שכל ואהבת משפט ונימוסים וטבע ההתחברות שעל ידם ישתמרו מגאות עריצים, וה’ בהשגחתו יתום ואלמנה יעודד ודרך רשעים יעות, עפ”ז צוה לו שיאזר חלציו להשיב על שאלתו.
חזו”א אמונה ובטחון פרק א’ ז’:
בעלי החיים… ומהם שאין בני אדם נהנין מהם כמו חיות טורפות ונחשים ושקצים ורמשים, ואמנם יש בהם צורך ותועליות נעלמות, ולפעמים האדם נענש על ידן, ולפעמים האדם לומד מהן חכמה ומוסר, וכבר הורגלנו במציאותן, ואנו נרגשים כי מבלעדם היה העולם חסר, ואין העולם יפה ושלם אלא כשחיות טורפות בו.
האנטי-ציונים רגילים לזייף בשם האריז”ל שחובה להכנע לגויים בכל עת וזמן (אחד מהם טען בפנינו שזה נכתב נגד בר כוכבא).
הנה מקור הדברים מתלמיד האר”י בהקשר המלא — דוקא מאתר “ילקוט השבעתי אתכם” (אף שא”י מה נחסר בשלוש נקודות!):
יתן למכהו לחי ישבע בחרפה…
והנכון כי היא עצה לרואה את עצמו שלא יוכל להשגב מפני אויביו שיכיר את הזמן ואת עת גדולת אויביו, וינטלם וינשאם, ולא ינסה להקהל ולעמוד על נפשו לבלתי השתעבד לו, אבל יתן לו הלחי כרצונו, ואז זה האויב ישבע בזה, ולא יכהו, ופירוש מכהו אשר יוכל על זה.
והנה רמז כפי מה שאחשוב לענין שקרה ליוסף בן גוריון ז”ל עם עדת הפריצים שלא היו רוצים להשתעבד לרומה, ואף על פי שהשעה צריכה לכך, והנכבד הוא ז”ל היה מבקש מהם שישתעבדו לרומיים, הואיל והשעה צריכה לכך, עד ישקיף וירא ה’ משמים, כי לא יבקש מהם שישתעבדו לעולם, וכמו שאמר בסמוך, כי לא יזנח לעולם ה’, וטעם הזכיר זה, כי יקונן על שלא שמעו לזה המוסר ועצת השר הנכבד ההוא, כי אם כה היו עושים לא נפלו במה שנפלו כפי מנהגו של עולם.
מקור: פירוש “לחם דמעה” לרבי שמואל די אוזידא, איכה ג’ ל’ עה”כ “יתן למכהו לחי”
Wilful fools are forever making hay of the more respectful language used by the Nefesh Hachaim toward modern “Chassidim”: אשר קרבת אלהים יחפצון, etc., as opposed to the sharp language used by the Gaon of Vilna and others.
Obscurantists go so far as to claim there is no or little difference between Nefesh Hachaim and the Tanya.
But this is the way of the world!
One starts out with appropriate severity (also for others’ benefit), then switches tactics to see whether one cannot perchance “get more with honey than with vinegar”. See Mishlei 29:9: ורגז ושחק ואין נחת, and Beur Hagra: איש וגו’ כשהאיש החכם ירצה להתוכח עם איש האויל בין שירגז עם האויל או שישחק עמו אין לאויל נחת, שיחזור לעשות אוולתו. Maybe it really did work better…
I recommend this brilliant 8-minute gem by Rabbi Gershon Ribner on TorahDownloads titled “What Drove Rav Chaim Volhoziner to Divulge Secrets the Rishonim Concealed”…
Rabbi Ribner recalls the wonderful Zohar (Breishis 9b-10a), I don’t think this is in Nefesh Hachaim:
אמר ליה רבי אלעזר, האי קרא דכתיב (ירמיה י’ ז’) מי לא ייראך מלך הגוים כי לך יאתה, מאי שבחא איהו, אמר ליה, אלעזר ברי, האי קרא בכמה דוכתי אתמר, אבל ודאי לאו איהו (נ”א, הכי) דכתיב (שם) כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם, דהא אתא למפתח פומא דחייבין, דחשבין דקב”ה לא ידע הרהורין ומחשבין דילהון, ובגין כך אית לאודעא שטותא דלהון.
דזמנא חדא אתא פילוסופא חדא דאומות העולם לגבאי, אמר לי אתון אמרין דאלהכון שליט בכל רומי שמיא, כולהון חיילין ומשריין לא אדבקן ולא ידעי אתר דיליה, האי קרא לא אסגי יקריה כל כך, דכתיב כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך, מאי שקולא דא לבני נשא די לית לון קיומא, ותו דאתון אמרין (דברים ל”ד י’) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, בישראל לא קם אבל באומות העולם קם, אוף הכי אנא אימא בכל חכמי הגוים אין כמוהו, אבל בחכמי ישראל אית, אי הכי אלהא דאית בחכמי ישראל כוותיה, לאו איהו עלאה שליטא, אסתכל בקרא ותשכח דדייקנא כדקא יאות. אמינא ליה ודאי שפיר קא אמרת מאן מחיה מתים אלא קב”ה בלחודוי, אתא אליהו ואלישע ואחיו מתיא, מאן מוריד גשמים אלא קב”ה בלחודוי, אתא אליהו ומנע לון, ונחית לון בצלותיה, מאן עבד שמיא וארעא אלא קב”ה בלחודוי, אתא אברהם ואתקיימו בקיומוהי בגיניה, מאן מנהיג שמשא, אלא קב”ה, אתא יהושע ושכיך ליה, ופקיד ליה דיקום על קיומיה ואשתכך, וכתיב (יהושע י’ י”ג) וידום השמש וירח עמד, קב”ה גוזר גזר דין, אוף הכי משה גזיר גזר דין ואתקיימו. ותו דקב”ה גוזר גזרין, וצדיקיא דישראל מבטלין לון, דכתיב (שמואל ב’ כ”ג ג’) צדיק מושל יראת אלהי”ם. ותו דאיהו פקיד לון למהך באורחוי ממש, לאתדמא ליה בכלא.
אזל ההוא פילוסופא ואתגייר בכפר שחלים וקרון ליה יוסי קטינאה, ואוליף אורייתא סגיא ואיהו בין חכימין וזכאין דההוא אתר.