רבי עקיבא בהר הבית: עדיף שועלים מישמעאלים
מהרש”א בח”א סוף מכות:
ומ”ש לכך אני משחק מה לעוברי כו’. דודאי גם רע”ק מודה דיש להצטער על חורבן הבית כמ”ש כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה כו’ אבל אמר מה שאתם מצטערים עתה על חורבן הבית מטעם בשביל שאתם רואים שהם עובדי עבודת כוכבים ויושבין בטח והשקט לכך אני משחק אם לעוברי רצונו כך כו’ ומ”ש ראו שועל יוצא מבית ק”ק כו’ ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה אמר להם לכך אני משחק דכתיב כו’ יש לדקדק שהרי הנביא היה מצטער ע”ז שנא’ על זה היה דוה לבנו וגו’ על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו ומה ענין ב’ הנבואות של אוריה וזכריה זה לזה דהרבה נביאים נבאו זה בפורענות וזה בנחמות ירושלים ויש להשיב דודאי גם רע”ק היה מצטער בראותו מקום המקדש חרב ועל הסתלקות השכינה מש”ה היה קורע ג”כ עמהם כשהגיע להר צופים והנביא שהיה מצטער היינו על עצמות החורבן בראותו שועלים הלכו בו שנסתלקה השכינה משם שהמקדש חרב כמ”ש בתחלת המקרא על הר ציון ששמם אך ממה שהם נתנו סבה וטעם על הצטערם ואמרו מקום שכתוב בו והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים כו’ דבזולת עצמות החורבן שנסתלקה השכינה משם היו מצטערין על שהמקום חרב מאין יושב ור”ל דמקום מקודש כ”כ שהזר הקרב וגו’ עכשיו יהיה בו חיה שפלה שהוא השועל דמשמע שהיו מצטערים על השפלות הגדולה שנשתמש בה ואילו היה משתמש בה בן אדם לא היו מצטערין כ”כ ע”ז אמר לכך אני משחק שהוא חרב והשועלים הלכו בו ולא העכו”ם שאין להם נחת רוח ממנו יתברך במקום המקודש כזה להתיישב שם וכדאמרינן גפרית ומלח שרפה וגו’ כותיים כמה שנים היו זורעין בה ולא היה עושה פירות כדי שלא יהיה להן נחת רוח ממנו יתברך ב”ה בא”י וז”ש באוריה מה כתיב בגללכם ציון שדה תחרש ר”ל שיהיה ציון חרב ושדה תחרש ר”ל רק שדה ניר ולא שדה זרע שלא יהיה לשום בעל חיים בה נחת רוח רק שיהיה שדה נחרש לא תצמיח ואמר רע”ק ועכשיו שאני רואה נבואתו של אוריה קיימת ששועלים הלכו בה ואין בה ישוב עובדי כוכבים רק כשדה החרושה ואינה זרועה כמ”ש שאין מצמיח בה כלום שלא יתיישבו בה העכו”ם ונקט שועל כדרך שאמרו בנדה עד”מ כדמסיק תעלא מבי כרבא שהשועל אינו מוציא משדה החרושה כלום כפרש”י וערוך כן בהר ציון שהיא שדה החרושה ואף שועל שהולך בה שיוצא מבית ק”ק אף לו אין נחת רוח שם שאין מוציא שם כלום ולכך אני משחק שהארץ טובה ומשובחת כזו בזמן שהיו ישראל יושבין עליה ועתה היא ארץ רעה ממנה שאין לשום ב”ח נחת רוח בה וכל זה עדות לנבואתו של זכריה שלא יהיה ירושלים מיושב ואין לשום ב”ח נחת רוח בה ממנו יתברך ב”ה עד זמן הגאולה שיתקיים נבואתו עוד ישבו זקנים וזקנות וגו’ שיתיישב ירושלים בזמן הגאולה…
