העורך Editor

אברך, אל תהיה מתוק פן יבלעוך

פירוש רבנו יונה על אבות:

קשה לכעוס ונוח לרצות חסיד. ואין צריך שלא יכעוס כלל לעולם כי לפעמים צריך האדם לכעוס לקנאת ה’ כפנחס. לכן אמר קשה לכעוס שעל כל פנים יש לו לכעוס אך בקושי הפעמים שאין לו רשות להיות בלא כעס. ועל זה אמרו חכמי המוסר אל תהיה מתוק פן יבלעוך. וגם כן טוב הדבר להתרצות מיד אף בעוד כעסו עליו ולא אחר שיסור כעסו מעליו אלא בשעת הכעס ממש הוא נוח לרצות כי זו היא ממדת החסידות וטוב לבב.

אין כאן היתר להתאבד

כתובות י”ט א’:

חזקה אין העדים חותמין על השטר אלא אם כן נעשה בגדול אלא אנוסין מאי טעמא אמר רב חסדא קסבר ר”מ עדים שאמרו להם חתמו שקר ואל תהרגו יהרגו ואל יחתמו שקר אמר ליה רבא השתא אילו אתו לקמן לאמלוכי אמרינן להו זילו חתומו ולא תתקטלון דאמר מר אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש אלא עבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכות דמים בלבד השתא דחתמו אמרינן להו אמאי חתמיתו אלא טעמא דר”מ כדרב הונא אמר רב דא”ר הונא אמר רב מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו גופא אמר רב הונא אמר רב מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו אמר ליה רב נחמן גנובא גנובי למה לך אי סבירא לך כר”מ אימא הלכה כר”מ אמר ליה ומר היכי סבירא ליה אמר ליה כי אתו לקמן לדינא אמרינן להו זילו קיימו שטרייכו וחותו לדינא.

רמב”ן:

הא דאמר רב חסדא קסבר רבי מאיר העדים שאמרו להם וכו’, ה”ק אע”ג דקיי”ל שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש אלא ע”ז וג”ע ושפיכות דמים, מ”מ דינא הוא דליקטלו ולא יחתמו שקר ומדת חסידות היא ואי לא עבדי הכי משוו נפשייהו כרשיעי וקסבר רבי מאיר אפי’ בכה”ג אין אדם משים עצמו שאינו חסיד, ורבא קשיא ליה כיון דקא מודית שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש אלא ע”ז וג”ע וש”ד ואי אתו לקמן מורינן להו למחתם, כי חתמי מנפשייהו היכי משוית להו רשעים כי היכי דנימא אין אדם משים עצמו רשע הואיל ואי אתו לאורויי מורינן להו לכתחלה שיעידו ואל יהרגו, ואיכא דאמרי דרב חסדא אמר קסבר רבי מאיר מדינא נמי יהרגו ואל יחתמו שקר, לפי שנמצא בברייתא חיצונית שלשה דברים אין עומדים בפני פקוח נפש ואלו הן ע”ז וג”ע וש”ד רבי מאיר אומר אף הגזל, ורבא אמר אנן ודאי קי”ל שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש אלא שלשה אלו בלבד, ודילמא אתא קמי בי דינא דס”ל כרבנן ואורו ליה הכי, ולאו מילתא היא.

רשב”א:

קסבר ר’ מאיר עדים שאמרו להם חתמו שקר (ואל) [ואם לאו] תהרגו יהרגו ואל יחתמו שקר. פי’ לאו מדינא קאמר אלא מדת חסידות שנו כאן, וכיון דמשימין עצמם כדלא חסידים לא מהימני, והיינו דאהדר ליה רבא השתא אלו אתו לקמן לאימלוכי אמרינן להו זילו חתימי וכו’. ויש מפרשים דרב חסדא מדינא קאמר יהרגו ואל יחתמו שקר, מדתניא בתוספתא (שבת פט”ז הי”ד) שלשה דברים עומדים בפני פיקוח נפש ואלו הן ע”ז וגילוי עריות ושפיכות דמים ר’ מאיר אומר אף הגוזל, וכי אהדר ליה רבא השתא אלו אתו לקמן לאו לסבריה דר’ מאיר קאמר, דלדידיה הא לא אמרינן להו זילו חתומו, אלא הכי קאמר ליה והא אנן ודאי קיימא לן שאין דבר עומד בפני פיקוח נפש אלא שלשה אלה בלבד, ודילמא אתו לאמלוכי קמי בי דינא דסבירא להו כרבנן והורו להו למיחתם ואל יהרגו. ואינו מחוור, דרב חסדא טעמיה דר’ מאיר קא מפרש ולדידיה הא סבירא ליה דמשוו נפשייהו בהא רשיעי, ומאי קא מהדר ליה רבא דילמא אתו קמי ב”ד דאורו להו להתירא, והא ר’ מאיר לא חייש להכי. ועוד דלישנא דגמ’ לא משמע הכי.

שגגת תלמוד עולה זדון.

The Lubavitcher Rebbe’s ‘Constructive Ambiguity’ on Chassidic Antinomianism

Let’s quote the first paragraph of the last Lubavitcher Rebbe’s Foreword to the biography (by Nissan Mandel) of Rabbi Schneur Zalman of Liadi:

The moral person must strive to bring his conduct in full harmony with his conviction; to live up to the standards of morality and ethics which he would like others also to adhere to. This is particularly true of the Jewish religious person, since the Jewish religion is a way of everyday life, and considers the deed – the actual conduct in the daily life – as the essential thing and the ultimate purpose of knowledge. The Chassidic philosophy goes a step further. While considering the deed essential, it demands that the deed be permeated with vitality and inwardness. Insisting that there can be no substitute for the actual fulfillment of duty, Chassidus insists at the same time that each action be animated; that the act have a “soul.” It is only on this level that a person can achieve true harmony in every aspect of his daily life, physical, emotional, and intellectual; harmony of all his “components” – his Divine soul, animal soul, and physical body, as well as harmony with the world in which he lives.

The words insistence and demand “at the same time” convey more than mere stressing or encouraging or reminding. As he writes explicitly, “The Chassidic philosophy goes a step further”, period.

And as we said before, since subjective values are imputed ordinally, going “a step further” must sacrifice the all-important deed

Also, unlike one who adds a parsha to the “unharmonious” Tefillin or a new stalk to the “soulless” Arba Minim, Chassidus adds something to every one of the mitzvos and minhagim we observe, passuling each, all the while slandering Sinaitic Judaism as lacking vitality and inwardness, and falsely limiting the original “deed” to mechanical action alone.

So, Chassidus (or Chabad Lubavitch, at any rate) is an antinomian schismatic breakaway from historical Judaism and lies about it, to boot.