העורך Editor

Chein V’chavod Yitein Hashem

A Yid once came to Reb Yechezkel Kazshminer Z”l and asked him the following question.

A friend of his found favor in the eyes of the local porutz (wealthy landowner) and because of this, he saw much hatzlacha in his parnassa. The Yid explained that an opportunity has come up for him, and he too has the chance to find favor in the porutz’s eyes. Should he do the same? Should he try and become friendly with the porutz and look forward to a better parnassa?

Reb Yechezkel answered: “Dovid Hamelech says (84:12), ‘Chein V’chavod Yitein Hashem,’ meaning – that Hashem gives charm and honor. How can we understand such a pasuk? Hashem gives us everything! Why is Dovid Hamalech singling out chein and kavod?”

Continued Reb Yechezkel, “In order to obtain his needs, a person needs to do hishtadlus. A person needs to invest his efforts into achieving his goals. By doing his hishtadlus, Hashem will give him what he requests. But, if a person feels that he needs to find favor in his friend’s eyes (chein) or receive honor (kavod), then he doesn’t have to do hishtadlus. He doesn’t have to invest. Only Hashem will grant such a desire to those deserving. ‘Chein V’chavod Yitein Hashem.’

“Chein which comes from hishtadlus,” he concluded, “does not have any chein…”

So to try and find favor in the porutz’s eyes, there is definitely no gain…!

(From Doeihu’s” Daily Halacha”. Sent in by a precious reader.)

Hmmm…

מסכת כלה פרק ג’:

אם לקית בממונך זכור את איוב שלקה בממונו ובגופו ואם לקית בגופך זכור דתן ואבירם שירדו חיים שאולה.

הג”ר גרשון מלצר שליט”א
מגי”ש מפורסם בישיבת מיר ירושלים

בס”ד

הנה ידידי הרה”ג מאיר הלמן שליט”א יגע מאוד בליבון הסוגיא דתכלת. וכל הרואה את דבריו ומתבונן בהם יכיר לו טובה, איך שפתח את הסוגיא בבהירות נפלאה מתוך היקף הסוגיא מש”ס ראשונים ואחרונים, וגם בירר את המציאות בכל דבר בנוגע לזה. וכל העוסק בסוגיא זו יהיה לו תועלת גדולה מספרו, בלי ספק. ומי שיעיין היטיב בדברי קונטרס זה, בראיותיו ותשובותיו, יראה שהכל מבוסס היטיב, ותירץ את כל טענות המפקפקים בזה. אלא שראינו גדולי תורה מדורות שלפנינו שהראו דרך של “חדש אסור מהתורה”. וק”ו בתכלת שהיה ידוע בישראל במשך דורות רבים שהתכלת נגנז לעתיד לבא, וכפשטות הספרי בוזאת הברכה.

ופוק חזי במצות מכונה, שכשרשכבה”ג רבי יוסף שאול נאטהזאהן אב”ד לבוב זצ”ל ובית דינו התירו את המצות מכונה, גדולי עולם נלחמו נגד זה, ה”ה רבותיהם של ישראל הג”מ שלמה קלוגר, והג”מ מרדכי זאב אוטינגא, והדברי חיים, זכר צדיקים לברכה. ופירסמו קונטרס “מסירת מודעה” לאסרם. והג”מ מרדכי זאב אוטינגא זצ”ל פירסם שם שיש בו גם פסול דכח כחו. ומאידך המתירים פירסמו קונטרס “ביטול מודעה” שבו תמהו על האוסרים, ושהרי בחולין דף
טז. ובשו”ע יור”ד סימן ז’, מבואר שאין בזה כח כחו – דנחשב ככחו. ועוד תמהו עליו שלא מצאנו דין דבעינן כח גברא במצה, אלא רק כתוב שצריך במצה לשמה, ושהלא כח גברא ולישמה הם דינים שונים זמ”ז. ועוד תמהו על האוסרים שאפילו לא באו לראות את המכונה למצות, אלא סמכו על דברי הסוחר
בזה וכו’ וכו’. והמו”ץ דלבוב ה”ה הג”מ זאב וולף זצ”ל לאחר שתמה שם בטעם האוסרים כתב וז”ל ולדעתי כי מאסו בדבר חדש אשר לא שערום אבותינו וכו’ עכ”ל.

[וע”ש שגם המתירים חששו מאוד מדברים חדשים ורק התירו בשעת הדחק גדול בלית ברירא וכמש”כ שם הכתב סופר וכו’.]

וה”נ יש גדולים שפשיטא להו שלא יתכן שיתחדש התכלת בזמנינו, מה שלא היה בעם ישראל וגדוליהם במשך דורות רבים. ואין עיקר טעמם בגלל עצם הטענות נגד תכלת הפורפורא, שהרי כל הטענות נגדו תורצו בקונטרס זה, אלא מעין הנ”ל בדברי הג”מ זאב וולף זצ”ל המו”ץ דלבוב, שעיקר הטעם הוא מחמת החידוש שבו ולא בגלל עצם הטענות. וזה ענין של שיקול הדעת של דעת תורה, ודרכיה.

ומאידך יש רבנים גדולים שלובשים את תכלת הפורפורא. וטעמם הוא מפני שהראבי”ה הביא בשם ירושלמי [ומעין זה בתרגום אסתר וכן במדרשים] שמה שמוצאים שתכלת נקרא פורפוריא, הוא מחמת שתכלת עשוי מפורפורא. וכ”ה במקור חיים שהחילזון הוא הפורפורא, וכו’, ומה שהראשונים לא לבשוהו כבר כתב הרמב”ן (בשמות פכ”ח פסוק ב’) שלא יכלו, מחמת שרק מלכים לבשו תכלת, והיה כמורד במלכות. ובקונטרס זה בירר שכן היה בחוקי מדינות
רבות במשך תקופות הראשונים. וכל הקושיות נגדו תורצו, וכנ”ל… ואני אינני ראוי כלל להכניס ראשי בין ההרים הגבוהים שדיברו בזה. ורצוני כאן רק שיבינו את טעמא דמר, וטעמא דמר, לפי הנלע”ד. ושיבינו שכ”ז הוא ליבון בהלכה ובדרכי התורה, ושאין מקום לקטנות של עבירות חמורות דלשה”ר וכו’, ואונאת דברים, ומחלוקת, וביזוי ת”ח וכו’ וכו’.

ולכן למעשה הנכון שכל אחד ינהג כהוראת רבותיו בזה.

ואחתום בתפלה, שיה”ר שהרה”ג המחבר יזכה לחבר עוד חיבורים חשובים, ללבן ולזכות את ישראל גם בשאר מצות התורה, ושכל ישראל יזכו להוושע בתשועת עולמים ובהרמת קרנם של התורה ועמיליה.

עוד דברים מתוך מכתב שכתב הג”ר גרשן מלצר שליט”א:

“…וכמעט כל הנ”ל ליקטתי מקונטרס שאברכים כתבו בזה, וכמדומה שתירצו שם את כל הקושיות בטוב טעם וא”כ בעניי אינני יודע מדוע לא ללבשו בתנאי, לצאת מידי ספק דאורייתא…

והנה מצאנו מושג דמקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו בחולין (ז.) שגדולי עולם בדורות קודמין לא היה להם הזכות ודוקא בדור אחרון הגיע הזמן לכך וכמפורש שם בגמ’ בחולין. וא”כ אע”פ שמתמיה, מ”מ מבואר בגמ’ בחולין הנ”ל שזה לא טענה הפוטרת ושלכן כשאיני יודע הטעם לא להתחייב בזה מספק דאורייתא  [אא”כ מטעם הגר”ח אבל כמ”ב לא נראה כן. וכנ”ל]. מה פוטרני.

והאמת שאני לובש תכלת הפרפורא רק שאני מסתיר החוטי תכלת [משום יוהרא וליזהר קצת גם בלא להוציא לעז על הראשונים ושגדולים אינם עושים. אמנם יש גדולים האומרים שלא נכנסו לסוגיא].

גם איני מורה לאחרים אלא אומר להם שאני רואה גדולים שאינו לובשים אותו. ומ”מ מכיון שאינני מבין מדוע לא ללובשו, ובאמת גם ליבי נוקפי מה”ט גם על טלית גדול שבו אינני לובשו. ושמחתי לראות ש… כתב בזה, אבל עדיין איני מבין מדוע לא ללובשו וכנ”ל.

(הועתק מתוך “קונטרס מכתבים” – אסיפת תשובות, מכתבים, עדויות, ועוד בענין מצות תכלת בזה”ז, עמ’ 52-54)

Wikipedia on the “Royal We” is here.

Ramban Shemos 10:17:

וטעם שא נא חטאתי דרך כבוד למשה, כי הוא אלהים לפרעה (לעיל ז א) וגדול מאד בארץ מצרים (להלן יא ג) והעתירו אל ה’ אלהיכם, לשניהם, כי כן יאמר פרעה בכל פעם דרך מוסר, כי יודע פרעה כי משה הוא המעתיר, כי כן אמר לו למתי אעתיר לך (לעיל ח ח), והעתרתי אל ה’ (שם כה), אפרוש את כפי אל ה’ (שם ט כט), כי לא ידבר משה בזה לשון רבים, שלא יוציא שקר מפיו.

See also Tosefta Berachos 4:

… שאול לא זכה למלכות אלא מפני הענוה שנא’ פן יחדל אבי מן האתונות ודאג לנו שקל עבדו בו אבל שמואל אינו כן אלא נטש אביך את דברי האתונות ודאג לכם לאמר מה אעשה לבני…

Mechilta Derashbi here:

ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים מיכאן שיהיה כבוד תלמידו של אדם חביב עליו ככבוד חברו וילמד כל העולם כולו ממשה שלא אמר ליהושע בחר לי אנשים אלא בחר לנו אנשים עשאו כמותו.