העורך Editor

We have argued Breslov isn’t the same as Mussar, and even recognizes its dangers.

What about the following source (ספר ליקוטי הלכות (הל’ תחומין הלכה ה’ סי’ כ”ז)?

וזה בחינת מה שנחלקו רבותינו ז”ל, אי תלמוד גדול ממעשה אי מעשה גדול, ולא הכריעו, כי שניהם אמת. כי תלמוד גדול שמביא לידי מעשה, כי על ידי התורה שלומדים ממנה עצה וכו’ לקים התורה וכו’ אבל יש תורה שאין יוצא משם עצות רק שהוא תוכחת מוסר וכו’ ואף על פי שגם זה טוב מאד אבל מלמוד כזה בודאי מעשה גדול, כי עקר הלמוד הוא מוסר, שיקים התורה וכשהוא מקים התורה בעצמה בודאי טוב יותר, אבל הלמוד שהוא עצות הוא טוב יותר, כי בלי זה לא ידע כלל לקים. וגם כי למוד הזה נמשך מיחוד הפנימי והוא כולל כל העצות, כי בעסק התורה כלולים כל העצות, על כן בודאי הוא גבוה יותר. אבל הלמוד הנ”ל שהוא בחינת תוכחת מוסר שנמשך מיחוד החיצון בודאי מעשה גדול שנמשך מיחוד הפנימי, ואף על פי כן גם זה צריכין מאד, כי איך אפשר לעשות יחוד הפנימי בלי המשכת וכו’ שהוא בחינת יחוד החיצון וכו’, ועל כן שניהם כאחד טובים.

But there are two kinds of Mussar, as we said elsewhere. Encouragement to keep actual mitzvos is positive, sure.

ספר הברית חלק א’ מאמר ד’ שני המאורות פרק י’:

והנה רבים מבני אדם לא ידעו ולא יבינו מהלך השמש וירח והקפתם באמת כאשר כתבנו, ונדמה להם בזרוח השמש בכל בוקר כאלו הוא בא ממעל לרקיע מעבר השני שלו ויוצא דרך שער השמים או בעד החלון קדמה וקרע לו חלוני שקופים אטומים אשר ברקיע ובא להיות מתחת לרקיע כדי להאיר ביום, וכן הלבנה בלילה, וחושבים כי בעד חלונים יבואו שני המאורות להאיר לארץ ולדרים עליה, ואם יאמר להם מהלכם באמת לא יבינו מחמת חולשת טבע מוחם ומעוט דעתם, לכן הטיבו אשר דברו החכמים הקדמונים ז”ל בנוסח שיר ושבח של הכל יודוך כלשון בני אדם וכאשר ידמו במחשבתם, והן הם יודו ויברכו לאל על המאורות לפי דעתם, ויאמרו הפותח בכל יום דלתות שערי מזרח ובוקע חלוני רקיע מוציא חמה ממקומה ולבנה ממכון שבתה ומאיר לעולם כלו, ורחמנא לבא בעי כי לא תקנו השיר הזה לפני חכמים ומשכילי עם לבד אשר המה מועטים, רק לפני כל העדה תקנו למען תהיה השירה הזאת בפי כל וההמון ודלת עם הארץ המה למרבה ע”כ הוצרכו ליסד השיר לפי מחשבתם אף אם איננו ככה באמת למען יודו וישירו בדרכי ה’ כאשר עם לבבם, וכבר כתב חכם אחד ויודע נגן על מיסדי השירים בזה הלשון, מיטב השיר כזבו, כלומר כל בעלי השיר והמשוררים מי שירצה להטיב את שירו לא ידקדק על המלין והלשון שיהיו נאמרים באמת, כי לא יבינו ההמון ורוב בני אדם, אך רק ישגיח ותבט עינו בשירו שהענין המכוון בו יהיה באמת.

וגם אמנה חכמי קדם מיסדי שיר המפואר הזה הגם שדברו בו בלשון בני אדם המתערך לפי בינת לבב העם, בכל זאת בנפשם ידעו כי גם אלה הדברים בעצמן נאמנו מאד ע”פ הסוד בסתר עליון בשמים ממעל גבוה מעל גבוה של גלגל חמה הגשמיי, כי שם באמת יש חלונות למהלך שמש הרוחני בעד החלונים הרוחניים אשר שמה ושמש ידע מבואו בערב למעלה מן הרקיע הרוחני וצאתו בבוקר למטה מאותו רקיע, כי אם נשים לב להבין דברי חכמים ודעת קדושים כלם המדברים בענין זה נראה פלאות, כי נמצא לחז”ל (בפרק ה’ דעירובין) שבלילה החמה מהלכת למעלה מן הרקיע וביום למטה מן הרקיע, גם אלה לחכמים (בפ’ ב’ דבבא בתרא) ובירושלמי (פרק אין מכירין) אמרו שס”ה חלונות ברא הקב”ה, ובברייתא דפרקי ר’ אליעזר אמרו שיש לכל חלון שם בפני עצמו, והרי כל חכמי ישראל יעידון ויגידון שיש חלונות ברקיע וביום החמה מהלכת מתחת לרקיע ובערב היא באה דרך אותן החלונות מעל לרקיע לסבב מלמעלה החרס, ומצינו לרבינו הקדוש שבטל את דבריהם, כדגרסינן (בפרק מי שהיה) חכמי ישראל אומרים ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מן הרקיע וחכמי אומות אומרים ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למטה מן הקרקע, אמר רבי נראין דבריהם מדברינו שביום מעינות צוננים ובלילה רותחין, ועל זאת ישתומם כל מבין עם תלמיד איך יתכן שרבינו הקדוש יבטל דברי כל חכמי ישראל הנזכרין (פרק ה’ דעירובין, ובפרק ב’ דבתרא, והאי תנא ירושלמי, ודברי ר’ אליעזר בפרקין) האומר שיש לכל חלון שם בפני עצמו הלא כלם קדושים ובתוכם ה’, כי גם במקראי קודש לה’ נמצא שיש בשמים חלונות ודלתות ושערים כנאמר וארובות השמים נפתחו (בראשית ז’), וזה שער השמים (שם כ”ח), ודלתי שמים פתח (תהלים ע”ח), זאת ועוד אחרת כי הנה כחומר חותם יתהפך התמיה גם על החכמים הנזכרים, הלא רבי בא בדברים של טעם ובנסיון ואין חכם כבעל הנסיון.

אך דעו נא רבותי כי אלו ואלו דברי אלהים חיים למוצאיהם על מקומם, מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, כי רבי מדבר מזה העולם הגשמיי ומשמש הגשמיי לכן דבריו אמת וצדק גם בנסיון גם במופתי כל חכמי האומות, אמנם שאר חכמי ישראל עם כל כתבי הקודש הנזכרים אף כי בלשונם ידברו סתם כוונתם בו למעלה ורומם תחת לשונם, ואמת הדבר על פי הסוד בעולם העליון בשמש וחלונים ורקיע הרוחניים העליונים אבל במהלך השמש הגשמיי מודים לדברי רבי, ונמצא כי לא פליגי כל מאמרי חז”ל ודעותיהם בענין זה כלל, כי יש יורה דעה בתחתון ויש יורה דעה בעליון וידברו מן העולם ועד העולם זה בעולם התחתון וזה בעליון, ומליצה חידות לו לפני ולפנים מדברים הנסתרים כאשר זכרתי למעלה (מאמר ב’ פרק ז’) רק בעיניך תביט שם ודעת לנפשך ינעם.

והנה נמצא כי חכמים הראשונים מיסדי שיר הנכבד הזה אף שדברו בו כלשון בני אדם וכפי דעתם המדומה במהלך השמש הגשמיי, בכל זאת אלה הדברים בעצמן נאמנו מאד בסתר עליון בשמש ורקיע הרוחניי במקום גבוה מעל גבוה ושומר אמת לעולם העליון, כמה שכתוב השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע (תהלים י”ט) שהכוונה בו במלת השמים על המלך הקדוש בעולם העליון, כמו שאמרו בזוהר (פרשת בראשית עמוד ל) פתח ר’ שמעון ואמר השמים מספרים כבוד אל השמים דא חתן דעל בחופה כו’ כלומר הקב”ה הנקרא שמים, עיין הקורא חביב שם.

We already brought the Hebrew original here.

Here’s a partial translation into English.

Once upon a time, you could trace the spread of imperialism by counting up colonies. America’s version of the colony is the military base; and by following the changing politics of global basing, one can learn much about our ever more all-encompassing imperial “footprint” and the militarism that grows with it… the total of America’s military bases in other people’s countries in 2005, according to the official sources, was 737… interestingly enough, the thirty-eight large and medium-sized American facilities spread around the globe in 2005 — mostly air and naval bases for our bombers and fleets—almost exactly equals Britain’s thirty-six naval bases and army garrisons at its imperial zenith in 1898. The Roman Empire at its height in 117 AD required thirty-seven major bases to police the realm from Britannia to Egypt, from Hispania to Armenia. Perhaps the optimum number of major citadels and fortresses for an imperialist aspiring to dominate the world is somewhere between thirty–five and forty.

— Chalmers Johnson, “Nemesis: The Last Days of the American Republic”, 138–39 (as copied from “Secular By Design”)

ביאור הגר”א שה”ש ב’ ט’:

ידוע שהעוונות הוא מסך מבדיל בין הקב”ה ובין האדם כמ”ש עוונותיכם מבדילין כו’, אך כשהאדם עושה תשובה תשוב ההשגחה ג”כ כידוע ויש ב’ מיני תשובה, תשובה בלב ותשובה במעשים, וכן כנגד זה חשיב ג”כ ההשגחה מדה כנגד מדה וכמ”ש תשובה ב’ פעמים בנצבים והשבות אל לבבך וכו’, ושבת עד ה’ וכו’, וב’ ושב ה’ את שבותך וכו’, ושב וקבצך כו’. והענין שאמר הכתוב נגד ב’ תשובות הנ”ל בלב ובמעשה. ונגד תשובה בלב אמר והשבות אל לבבך וכו’, ונגד תשובה במעשה אמר ושבת וכו’ ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך. וכנגד זה פתח במה דמסיים ושב ה’ אלהיך ורחמך והוא שיתן בלב נוגשיך להקל מעליך. וכנגד הראשונה אמר ושב וקבצך והוא במעשה.