העורך Editor

Hoshea 1:9-2:1:

ויאמר קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם. והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי.

Rashi:

והיה מספר, מה ענין פורענות ונחמה סמוכין בדבור אחד, ורבותינו פירשו בפסחים הרגיש הושע בעצמו שחטא על שאמר החליפם עמד ובקש עליהם רחמים, ובספרי דבי רב פרשת וישב ישראל בשטים שנינו רבי אומר יש פרשיות סמוכות זו לזו ורחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב כי אתם לא עמי והיה מספר בני ישראל כחול הים מה ענין זה אצל זה משל למלך שכעס על אשתו שלח אחר הסופר לבוא ולכתוב לה גט עד שלא בא הסופר נתרצה המלך לאשתו אמר המלך אפשר יצא סופר זה מכאן חלוק כלומר לבו חלוק ותוהה לומר למה שלח אחרי אמר לו בא וכתוב לה שאני כופל לה כתובתה ולפי פשוטו כך היא סמיכתו כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם אראה עצמי כאילו איני לכם ותגלו לבין האומות ואף שם תרבו ותצמחו ושם תשובו אל לבבכם לשוב אלי כמו שנאמר על ידי משה והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך וגו’ ושב ה’ אלהיך את שבותך וגו’ אף כאן ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו וגו’.

Translation from Chabad.org:

And the number… shall be: What is the connection of retribution and consolation juxtaposed in one speech? Our Rabbis explained in Pesachim (87b): Hosea felt that he had sinned by saying, “Exchange them for another nation.” He stood and begged mercy for them (See above 1:2). And in Sifrei Devei Rav, in the section commencing: “And Israel abode in Shittim” (Num. 25) we learned: Rabbi says: Some sections are close to each other yet as far apart as east is far from west. “For you are not My people… And the number of the children of Israel shall be as the sand of the sea.” What is the connection of one to the other? This can be compared to a king who became angry with his wife. He summoned a scribe to come and write a bill of divorcement. Before the scribe arrived, the king became reconciled with his wife. Said the king, “Is it possible that this scribe should leave here divided?” I.e. his heart should be divided and bewildered, saying, “Why did the king send for me?” He said to him, “Come and write that I am doubling her kethubah.” And according to its simple meaning, this is the reason for its juxtaposition. “For you are not My people, and I will not be yours.” I will show Myself as though I am not yours, and you shall be exiled among the nations, and even there you shall multiply and grow, and there you shall lay it to your heart to return to Me, as it is said through Moses (Deut. 30:1,3): “And you shall lay it to your heart among all the nations where… has exiled you etc. And the Lord your God shall return your captivity.” Here too, “And the children of Judah and the children of Israel shall be gathered together.”

I think one can learn much more from works on the ugly parts of Jewish history.

For example, Rabbi Chaim Kramer’s “Through Fire and Water – The Life of Reb Nosson of Breslov” on the first wars against Breslovers. I was favorably impressed by how objective and even-handedly he managed to write about these events.

But there is one exception.

At the start of chapter Thirty-Five, pp. 388-392 the author starts with the Savraner Rebbe’s proclamation of all-out war against Breslovers.

“No time was wasted putting these directives into practice… The vilification of the Breslover Chassidim was intensified. Rebbe Nachman’s seforim were torn and thrown into garbage dumps. Economic sanctions were implemented, even forcing people from their long-established livelihoods. Physical violence broke out in the form of public beatings, while throwing stones at a Breslover Chassid became a common sport.

This is no exaggeration, as illustrated throughout the book.

… In a final effort to avert a catastrophe, Reb Noson tried writing to the Savraner personally.

An answer was not long in coming. Reb Noson ‘s enemies decided there was no need to fight hard. Just do away with Reb Noson and the job is finished. They hired some murderers to do the work. On Friday night, December 19, 1834, a few days after Reb Noson sent this letter, they attacked.

…

They murdered a neighbor by the same name.

But the language “an answer was not long in coming” makes it sound like the Savraner Rebbe himself ordered the murders! One must interpret the meaning of the author, that the letter was read by other people, who decided to order the murders. But this is very sloppy wording

Only in the endnote, page 631, do we hear the truth:

In all fairness to the Savraner, Reb Noson’s letter, written on Wednesday, 17 December, did not reach him until that Friday, and there was not time for a reply. It is also certain that the Savraner was not at all implicated in commissioning the crime But there can be no question that it was the flood of hatred unleashed by the Savraner’s earlier statements that had opened all avenues of persecution, including murder.

Of course, there is no great difference between that and actual murder, since the Savraner later issued another edict permitting Mesirah, as well (p. 392).

ישעיהו ליבוביץ מקריא מתוך ספרו תיאור שיחה בינו ובין ראש הממשלה, דוד בן גוריון:

הוא אמר לי בצורה ברורה, אני מבין יפה מדוע אתה עומד בתוקף על הפרדת הדת והמדינה. אתה רוצה שדת ישראל תחזור להיות גורם עצמאי אשר השלטון המדיני יצטרך להתמודד עמו. ולכן, אני לא אסכים להפרדת הדת מהמדינה. אני רוצה שהמדינה תחזיק את הדת ב-י-ד-ה.

[ריאיון עם ליבוביץ לרגל צאת ספרו “יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל” (1975). מראיין: שלום רוזנברג. הקליט: בן ציון נוריאל. שודר בא’ באלול תשל”ה’ 8/8/1975.]

Thank God!

None of the horrors committed by Lenin, Stalin, or other Marxist-Leninist regimes can match the monstrousness of Marx’s communist “ideal.”

Source: Classical Economics, p. 333

From an old interview he gave to NRG:

“ברוך השם שאין לנו רוב בממשלה”, אמר הרב מאיר אלטר הורוויץ, המשמש כאדמו”ר מבוסטון, במסיבת עיתונאים שכינס אמש (שני) בביתו בירושלים. הרב דיבר בפתיחות על נושאים שבדרך כלל לא עוסקים בהם בפומבי, בין היתר לאפשרות של מדינת הלכה. “אני מפחד מהיום שיהיו 61 חברי כנסת, כי אני לא יודע איך ניתן לנהל מדינה עם האחריות של שמירת התורה. לדוגמה, לסגור את שדה התעופה בשבת, בעולם המודרני אני לא יודע איך אפשר לעשות את זה”. ובכנות הוסיף ש”ברוך השם שלא באים לשאול אותי שאלות כאלה”.

As though the fact Charedim lack a majority is a Divine decree, as opposed to a direct result of this very confusion…

Truth is, running a state rationally is no less impossible under any other legal system. Why in the world should anyone expect non-experts in air travel to know things outside their expertise?!

(See a hint to this in Shabbos 150a and Rashi, אמר שמואל חשבונות של [מלך] ושל מה בכך מותר לחשבן בשבת.)