העורך Editor
יש קורונה בעיר? זכור: לב שמח ייטיב גהה
בניהו בן יהוידע בבא קמא ס’ ב’:
דבר בעיר כנס רגלך. הנה מהרש”א ז”ל פירש הכונה, אם אין אתה בורח חוץ לעיר למקום אחר, אז תעשה תקנה זו להיות מוסגר בביתיך, ולא תצא מפתח הבית, והרב עיון יעקב ז”ל פירש הכונה, דהבריחה מן העיר היא טובה ונכונה קודם שנתחזק הדבר בעיר, אבל דבר בעיר שנתחזק הדבר לא תועיל הבריחה, שגם הדבר ילך עמהם למקום שהולכין, וכמ”ש מהרי”ל ז”ל סימן נו”ן, וכן כתב הרב תורת חיים ז”ל ע”ש.
ודע כל זה שכתבו המהרש”א ז”ל והרב עיון יעקב ז”ל הוא בדבר, אבל בחולי הקוליר”א אפילו אם נתחזק החולי בעיר טוב שיברח, וגם בזה לא יועיל ההסגר בביתו שבעיר, יען כי זה החולי של הקוליר”א יזיק לאדם הפחד וההבעתה ויתהווה בו החולי מחמת הפחד וההבעתה אשר יפחד ונבעת, ואומרים הרופאים מעשה בדרך משל ומליצה, פעם אחת היה חולי הקוליר”א בעיר אחת גדולה, וקודם שנתחזק החולי מצא אדם אחד את המשחית הממונה על חולי הקוליר”א, ואמר לו כמה נפשות אתה רוצה ליקח, ואמר חמשה אלפים, וסוף דבר מתו באותה העיר ט”ו אלפים באותו החולי, וימצא האיש ההוא לאותו המשחית, ויאמר לו למה שקרת, שאמרת אתה שליח על מספר חמשה אלפים, ולקחת ט”ו אלפים, והשיב לא שקרתי, כי לא לקחתי בחרבי על ידי אלא רק חמשה אלפים, ואותם העשרה מתו מחמת רוב הפחד והבעתה שהיה להם בעבור החולי הזה בעיר, עד כאן משל הוא בדרך מליצה, להודיע שיש נספה בלא משפט מחמת פחד והבעתה, ולכן טוב לברוח למקום רחוק, כדי שלא ישמע באזניו, ולא יראה בעיניו, החולי השולט בבני אדם, ויבא לידי פחד והבעתה, ואז ילקה חס ושלום, והשי”ת ברחמיו יבטל כל גזירות קשות ורעות מעלינו ומעל כל ישראל, ולא ישמע שוד ושבר בגבולינו ובגבול כל עמו ישראל, ובלע המות לנצח, ולא נוסיף לדאבה עוד. אמן כן יהי רצון.
אשמנו מכל עם, בושנו מכל דור… ועדיין לא שבנו מטעותנו
הרב חיים עוזר: גם כלל ישראל הוא אומה ואין להתגרות בה
מתוך עיתון המבשר ה’ אב תש”ע בכתבה לרגל 70 שנה להסתלקותו:
והנה גירסא אחרת לסיפור מהרב י”א הנקין, שזה נאמר לגבי ה”חרם” שהוכרז נגד גרמניה:
כמו”כ, ידוע שהרב שטינמן אמר שאסור ג”כ להתגרות בחילונים, אבל איני זוכר פרטים כרגע.
בעלי ‘דעת תורה’ ואמיתה של תורה – תרתי דסתרי
ז”ל הרב יהודה אפשטיין שליט”א (מתוך הפורום של קדושת ציון, וקיבלתי רשות לפרסם):
לי יש קושיה אחת שהקשיתי לחבר יקר שבעיקרון אוחז מאד מהרעיונות שלנו, אבל הוא דבק מאד בגדולי ישראל כולל הרב שך, מה שמקשה עליו לומר את האמת תמיד. ובענין התכלת פשוט לו שהתכלת של המורקס זו אכן התכלת, והוא אף פעיל בנושא, ואני שאלתי אותו כיצד זה יתכן שכשאתה מדבר עם יהודי תלמיד חכם על התכלת, אז אם הוא סתם תלמיד חכם שיושב ולומד יש סיכוי טוב לשכנע אותו, אבל אם הוא נמנה על אלו הנחשבים ל’גדולי ישראל’ – הסיכויים שואפים לאפס. והרי אמור היה להיות להפך, שככל שאדם הוא יותר שייך לקבוצה של ‘גדולי ישראל’ הוא ממילא אמור יותר לכוון לאמתה של תורה, ולמה זה תמיד יוצא הפוך? והוא הסביר לי שיש לגדולי ישראל כל מיני שיקולים ואחריות וכו’, והשבתי לו שהנה גם הוא מודה, שעצם היותו של מישהו אחד מגדולי ישראל המוכרים בציבור – זה לא הופך אותו את דבריו ליותר מכוונים לאמתה של תורה, כי אם להפך! ועל כך לא השיב לי, רק חזר ואמר לי שאני לא מבין כמה הרב שך היה גדול בתורה.
ריב עם האשה במילי דשמיא – תזמון מדויק
קהלת רבה ג’ ז’:
“עת להשליך אבנים”, בשעה שאשתך טהורה. “ועת כנוס אבנים”, בשעה שאשתך טמאה.
שלא ייראה כעושה בעיקר לצרכו (וגם לא תקבל בשעת חולי).