OPINION: The Charedi Denial of Reality
Copied from the Kedushas Tzion forum (translation added by a reader):
An important point is being clarified here:
From time to time it becomes clearer, that the main difference between those who have woken up to see the within the current reality at least minimal redemptional processes, and those who have not yet merited to sober up to such a fact, is the connection to the visible reality.
Those who see here a process of redemption are strongly claiming, and rightly so, that there is no other explanation for that which is happening before our eyes, so now we will have to find a reference to it from our [Torah] sources, even if it is not the ideal salvation about which we have been educated to yearn for.
On the other end stands the classic Chareidi, and he is having trouble digesting how it is possible to have salvation in some other way than we were accustomed to expect; and if [it seems to be redemption] because the diaspora is being ingathered and the Jewish community of Israel is powerful over themselves, this is not redemption. What is it? Call it what you want, a “test”, just God’s mercy, and a variety of other ways to explain it away.
The sharp difference is, do we attribute so much weight to the spiritual dimension that is above nature, that it stands by itself even if the tangible physical reality denies it?
In other words, those who deny the “redemptional” dimension of the events of the last hundred years, claim that the Torah and [those traditions which are] what has been handed down to us Torah Jews, are stronger than anything, and no lowly physical reality will be able to undermine, so to say, the reality of the Torah.
However, in truth, this does not stem from an increased grasp of and handle on the Torah, but rather on a decreased grasp of and handle on the tangible physical reality. Because in truthfulness, if they were sufficiently attached to the tangible reality, it would be quite easy to resolve the matter [with the Torah].
Upon examination, you will find that these kinds of distortions are the inheritance of Ashkenazi Judaism only, more specifically the Chassidish and Litvish (with the exception of the German).
That is why it seems the reason for this is [and I have already hinted at this in the past], the tremendous revelations that the Chassidim and Litvaks had, by a variety of high souls that came down to them, and made substantial revolutions, starting with the Baal Shem Tov and the Gr”a, continuing with the variety of the great Chassidic masters, and Rabbi Yisrael Salter and his disciples, up until the revolution in the study method of R’ Chaim of Brisk.
All these have merited, and through them the spiritual reality has intensified sevenfold as the morning light and has received much heavier and more tangible weight than what Judaism had contained in the past years, and from what it contains among those who have not been exposed to these manifestations, which are the Sephardim and those similar to them.
From the much light and brightness of the spiritual reality, and from the true feeling that this is the dominant reality far more than the physical reality that is derived from and is activated by the spiritual reality, it has been ingrained in us that the physical reality does not really exist at a level that should really be taken into account, and to understand from it the events of the world, and that is why the physical reality has lost its credence for examining the overall reality, and it is not used as an image of anything [such as the Redemption].
But, in truthfulness, it is clear that this is a mistake, and together with the strengthening of the tangibility of the spiritual reality, we must not lose eye contact with the physical reality, because the Creator housed us in our physical beings in order to recognize Him through them and to sanctify Him through them according to their level.
It is possible to continue and to explain with this concept many natures and distortions that characterize the Charedi community, but for now, I will suffice with this.
מתחדדת כאן נקודה חשובה:
כפעם בפעם מתברר, שעיקר ההבדל בין אלה שהתפכחו לראות במציאות הנוכחית תהליכי גאולה כלשהם, ובין אלה שעדיין לא זכו להתפכח, הוא החיבור למציאות הנראית.
אלה שרואים כאן תהליכי גאולה טוענים בתוקף, ובצדק, שאין הסבר אחר למתחולל לנגד עינינו, ומעתה נצטרך למצוא סימוכין לכך ממקורותינו, גם אם זאת לא הגאולה האידיאלית שאליה חונכנו לייחל.
מן הצד שני נצב החרדי הקלאסי, והוא מתקשה לעכל איך תתיכן גאולה בצורה אחרת ממה שהרגילונו לצפות לה, ואם משום שהגלויות מתקבצות ויד ישראל תקיפה על עצמן, אין זאת הגאולה, מה כן? מה שאתה רוצה, נסיון, סתם חסד ה’ ועוד שלל תירוצים מגוונים.
הרי שההבדל החד הוא, האם אנו מייחסים למימד הרוחני שהוא מעל הטבע משקל כה רב, עד שהוא עומד בפני עצמו גם אם המציאות המוחשית מכחישה זאת.
כלומר, אלה הטוענים לשלילת המימד הגאולתי מן המאורעות של מאה השנים האחרונות, טוענים, התורה ומה שמקובלנו חזק יותר מכל דבר, ושום מציאות גשמית פחותה לא תצליח לערער כביכול את מציאות התורה.
אלא שאליבא דאמת, אין זה נובע מהיאחזות יתר בתורה, אלא מהיאחזות חסר במציאות המוחשית. כיון שאליבא דאמת, אם הם היו מספיק מחוברים למציאות המוחשית, בקל היה אפשר ליישב.
לכי תידוק, תשכח, שעיוותים מסוג זה הוא נחלת היהדות האשכנזית בלבד, ולייתר דיוק החסידית והליטאית בלבד [להוציא את הייקית].
משום כך נראה טעם הדבר [וכבר רמזתי עליו בעבר], כי באמצעות הגילויים האדירים שהיו לחסידים והליטאים ע”י שלל נשמות גבוהות שירדו אליהם וחוללו מהפכות של ממש, החל ממרן הבעש”ט והגר”א, עובר לשלל ענקי החסידות לדורותיהם, ורבי ישראל סלנטר ותלמידיו, ועד המפכה בשיטת הלימוד של מרן הגר”ח מבריסק.
כל אלה זכו, ועל ידם התעצמה בנו המציאות הרוחנית שבעתיים כאור הבוקר, וקיבלה משקל הרבה יותר כבד ומוחשית הרבה יותר ממה שהכילה היהדות בשנים עברו, וממה שהיא מכילה בקרב אלה שלא נחשפו לגילויים אלה, שהם הספרדים והדומים לה.
מרוב אור ובוהק של המציאות הרוחנית, ומן התחושה האמיתית שהיא המציאות הדומיננטית הרבה יותר מן המציאות הגשמית שהיא בסך נגזרת מן המציאות הרוחנית ונפעלת על ידה, התנחלה בקרבנו שהמציאות הגשמית אינה ממש קיימת ברמה שצריך ממש להתחשב בה, ולהבין ממנה מאורעות תבל, ומשום כך איבדה המציאות הגשמית את כשרותה לבחינת המציאות הכוללת, והיא אינה משמשת כבבואה לשום דבר.
אלא, דאליבא דאמת, ברור שזו טעות, ויחד עם התעצמות מוחשיות המציאות הרוחנית, אל לנו לאבד קשר עין עם המציאות הגשמית, כי הבורא שיכן אותנו בבתי חומר כדי להכירו על ידם ולהקדישו בם כפי ערכם.
אפשר להאריך בזה, ולבאר על פי יסוד זה המון טבעים ועיוותים הנמצאים ומאפיינים את הציבור החרדי, אך לע”ע אסתפק בזה.