העורך Editor

One of our dear readers is angry at me for approvingly quoting the words of a certain scholar, claiming, (A), I misunderstood the rabbi’s intention and (B), the idea set forth is so loathsome, why, putting these words in the late rabbi’s mouth constitutes the prohibition of shaming a Torah scholar — in spite of the fact I myself agree with the position, as I understand it!

But I cannot accept this.

Even if I was inadvertently misinterpreting things (I beg to differ), the only thing I ever need to worry about is the correctness of my reading. Were this reader’s thesis correct, we would find the same accusation lobbed about in Shas. (I think this is only done in such cases as Brachos 19b, where the sage quoted is being disagreed with, as well: תרגמה רב בר שבא קמיה דרב כהנא בלאו דלא תסור אחיכו עליה לאו דלא תסור דאורייתא היא אמר רב כהנא גברא רבה אמר מילתא לא תחיכו עליה כל מילי דרבנן אסמכינהו על לאו דלא תסור…).

We ought not to fear thought itself! (Subscribe and read the ebook to see what I mean…)

Brachos 19a:

המספר אחר מטתן של תלמידי חכמים מאי היא דתנן הוא היה אומר אין משקין לא את הגיורת ולא את המשוחררת וחכמים אומרים משקין ואמרו לו מעשה בכרכמית שפחה משוחררת בירושלים והשקוה שמעיה ואבטליון ואמר להם דוגמא השקוה ונדוהו ומת בנדויו וסקלו בית דין את ארונו.

Rashi:

דוגמא השקוה, על שהיו הם דומין לה השקוה, שהיו שמעיה ואבטליון מבני בניו של סנחריב כדאמרינן בגיטין בפרק הנזקין.

Anything less than this horrific, unspeakable ridicule must not qualify as מספר אחר מטתן, otherwise, a stronger chiddush would surely have been cited.

And it appears to me the bar here is even higher:

Nedarim 50b:

אמרה ליה בת קיסר לרבי יהושע בן חנניה תורה מפוארה בכלי מכוער אמר לה למדי מבית אבוך במה מניחין יין אמרה ליה במאני דפחרא אמר לה כולי עלמא בפחרא ואתון במאני דפחרא אתון אחיתון במאני דכספא ודהבא אזלת ורמת חמרא במאני דכספא ודהבא וסרי אמר לה אף אורייתא כן והאיכא שפירין וגמירין אמר לה אי הוו סנו הוו גמירין טפי ההיא דאתיא לקמיה דרב יהודה מנהרדעא לדינא ואיתחייבת מן דינא אמרה ליה שמואל רבך הכי דנן אמר לה ידעת ליה אמרה ליה אין גוצא ורבה כריסיה אוכם ורבה שיניה אמר לה לבזוייה קאתית תיהוי ההיא אתתא בשמתא פקעה ומתה.

Find what I wrote about similar religious OCD\scruplosity\”nerves” problems elsewhere.

As for quoting a scholar’s words in the correct context for the sake of disagreement, see the article here:

Repeating a Rabbi’s Own Words Is Not Lashon Hara!

As Rabbi Brand explains the verses in Yechezkel:

וְזָכַרְתְּ אֶת דְּרָכַיִךְ וְנִכְלַמְתְּ, בְּקַחְתֵּךְ אֶת אֲחוֹתַיִךְ הַגְּדֹלוֹת מִמֵּךְ אֶל הַקְּטַנּוֹת מִמֵּךְ, וְנָתַתִּי אֶתְהֶן לָךְ לְבָנוֹת וְלֹא מִבְּרִיתֵךְ:

[פירש רש”י, וז”ל: וזכרת, בהיטיבי לך, את דרכיך הרעים, ונכלמת מלפני על שגמלת לי רעה ואני גומלך טובה. בקחתך את אחותך, כשתכבשי לירש את מקומות אשר סביבותיך א”י הקטנות והגדולות, לבנות, לפרוורים לך, משועבדים לך, ולא מבריתך, ולא משמרך את הברית אלא בחסדי וברחמי שאני שומר את בריתי. עכ”ל].

(סב) וַהֲקִימוֹתִי אֲנִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי ה’:

(סג) לְמַעַן תִּזְכְּרִי וָבֹשְׁתְּ וְלֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד פִּתְחוֹן פֶּה מִפְּנֵי כְּלִמָּתֵךְ, בְּכַפְּרִי לָךְ לְכָל אֲשֶׁר עָשִׂית נְאֻם אֲ-דֹנָי א-לקים”.

There is a parable by the Ba’al Shem Tov in this vein explaining the seemingly disjointed phrase in Kol Mekadesh, Zemiros, “מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ אֵל קַנֹּא וְנוֹקֵם”.

Is it “Kana’us” or is it Chessed?! Answer: Hashem treats us with undeserved compassion so we return to Him from love and gratitude.

By the way, see the rest of Rabbi Brand’s essay here on whether the religious have what to be proud of in relation to the seculars (or not…).

Ben Shapiro on Twitter:

Joke going around the NYC Jewish community: Why does the groom break a glass at the chuppah? To trick @billdeblasio [Ed., the mayor] into thinking that it’s only a riot and not, God forbid, a wedding.

Download (PDF, 1.14MB)

תודה רבה לגאון הרב יו”ט חשין שליט”א ששלח את הגירסה המעודכנת!

מסילת ישרים פרק ה’:

והמפסיד השלישי הוא החברה, דהיינו, חברת הטפשים והחוטאים, והוא מה שהכתוב אומר ‘ורועה כסילים ירוע’. כי הנה אנחנו רואים פעמים רבות אפילו אחר שנתאמת אצל האדם חובת העבודה והזהירות בה, יתרפה ממנה או יעבור על איזה דברים ממנה כדי שלא ילעגו עליו חבריו או כדי להתערב עמהם, והוא מה ששלמה מזהיר ואומר ‘ועם שונים אל תתערב’. כי אם יאמר לך אדם, לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות, אף אתה אמור לו, במה דברים אמורים, בבני אדם שעושים מעשי אדם, אך לא בבני אדם שעושים מעשי בהמה. ושלמה מזהיר ‘לך מנגד לאיש כסיל’. ודוד המלך אמר ‘אשרי האיש אשר לא הלך וגו’, וכבר פירשו, זכרונם לברכה אם הלך, סופו לעמוד. ואם עמד, סופו לישב. ואומר ‘לא – ישבתי עם – מתי – שוא וגו’ שנאתי קהל מרעים וגו’. אין לו לאדם אלא להטהר ולנקות עצמו, ולמנוע רגליו מדרכי ההמון השקועים בהבלי הזמן, וישיב רגליו אל חצרות ה’ ואל משכנותיו. הוא שדוד עצמו מסיים ואומר ‘ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה’. ואם יארע לו שימצא בחברת מי שילעג עליו, לא ישית לבו אל הלעג ההוא, אדרבא, ילעג על מלעיגיו ויבזם, ויחשוב בדעתו כי לולי היה לו להרויח ממון הרבה, ההיה מניח מה שהיה צריך לזה מפני חבריו שלא ילעגו! כל – שכן שלא ירצה לאבד נשמתו מפני לעג. ועל דרך זה הזהירו ז”ל הוי עז כנמר וכו’ לעשות רצון אביך שבשמים, ודוד אמר ‘ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש’, וישעיה כמו כן אמר ‘על – כן שמתי פני כחלמיש ואדע כי – לא אבוש’.