העורך Editor

Basic Principles: Torah and Liberty

Quoting Rabbi Pruzansky:

    One of the most famous phrases in American history was drawn from the laws of Yovel, the Jubilee year: “Proclaim liberty throughout all the land unto all the inhabitants thereof” (Vayikra 25:10). Those stirring words are inscribed on the Liberty Bell (not all that it’s cracked up to be, but still worth a visit) housed in Philadelphia’s Independence Hall.  The Bell actually predated the War of Independence but has been associated with the drive for American independence since at least the 1830’s.

     The Liberty Bell notwithstanding, the Torah’s choice of the word dror to signify “liberty” or “freedom” is unique. It is the only time the word appears in the Torah in the instant context, although Yirmiyahu uses it several times. We are more familiar with the word cherut to denote the same idea, even though cherut is not found in the Torah at all but is frequently cited in the context of the rabbinic dictum in  Avot (6:2): “Read not ‘engraved’ [charut on the luchot, tablets] but ‘freedom’ – cherut – as the only free person is the one who is engaged in Torah study.”  That is cherut, not dror. What does dror mean and how does it differ from cherut?

…

Notice, though, how Jews speak not of dror, the undisciplined form of liberty that allows people to follow their consciences, muses and desires, but of cherut, a freedom that is “engraved,” carved on the tablets of the law, rooted in something external to us – the Divine Word. Freedom is the right to live with abandon or a reckless rejection of any inhibition but is rather embedded in our capacity to choose, to subdue our inclinations and harness our energies and resources to serve G-d. And the choices that are presented to us are not simply trivial flavors of life or varieties of experiences but have real world consequences. We choose the good or the opposite, life or the opposite, and so develop our souls for eternal life.

There are two concepts of freedom and each reflects the milieu most appropriate for it. The American concept reflects the ideal for a secular society; the heavy hand of the ruling class has historically been unkind to individual freedoms and the pursuit of happiness, and thus liberty remains the prevailing ethos and with good reason.

Conversely, the Torah view is the archetype for a religious nation. It promotes discipline and self-control, and mandates both behavior and values that bring a godly and sacred dimension to life. Such is only possible in a divinely-ordained system.

We must understand both systems and remember never transpose them. We must never let the American ethos pervade the Jewish moral standard – something that has been the bane of modern life and much of the last century. Only then can we remain faithful to our divine mandate and true to our mission.

Find the rest of the article here…

Rabbi Avigdor Miller and others often misunderstand classical liberalism.

The liberal idea consists of limiting the secular government’s ability (in the “soft power” sense of public legitimacy) to constrict freedoms (“Dror”), or “Negative Liberty”. What one should then do with one’s life and liberty (“Cherut”), or “Positive Liberty” is a religious question, not a secular, political one. And political freedom, too, is Divinely ordained.

To quote Mr. Libertarian himself:

The fact is that libertarianism is not and does not pretend to be a complete moral or aesthetic theory; it is only a political theory, that is, the important subset of moral theory that deals with the proper role of violence in social life.

Political theory deals with what is proper or improper for government to do, and government is distinguished from every other group in society as being the institution of organized violence. Libertarianism holds that the only proper role of violence is to defend person and property against violence, that any use of violence that goes beyond such just defense is itself aggressive, unjust, and criminal. Libertarianism, therefore, is a theory which states that everyone should be free of violent invasion, should be free to do as he sees fit, except invade the person or property of another. What a person does with his or her life is vital and important, but is simply irrelevant to libertarianism.

It should not be surprising, therefore, that there are libertarians who are indeed hedonists and devotees of alternative lifestyles, and that there are also libertarians who are firm adherents of “bourgeois” conventional or religious morality. There are libertarian libertines and there are libertarians who cleave firmly to the disciplines of natural or religious law. There are other libertarians who have no moral theory at all apart from the imperative of non-violation of rights. That is because libertarianism per se has no general or personal moral theory.

Libertarianism does not offer a way of life; it offers liberty, so that each person is free to adopt and act upon his own values and moral principles. Libertarians agree with Lord Acton that “liberty is the highest political end” – not necessarily the highest end on everyone’s personal scale of values.

הרב גדליהו אקסלרוד בענין מטריית ‘מגן השבת’ ו’רבנים’ ליברלים

איסור מוחלט להשתמש במטריה בשבת גם באופן שמעליו יש מבנה קבוע של טפח על טפח, והרבנים שרוצים להתיר זאת הם פורצים והורסים את גדרי ההלכה ומהווים סכנה לעם ישראל רחמנא ליצלן ובדרך כזו יבואו להתיר כל איסורי תורה ה”י

ז”ל הביאור הלכה של בעל המשנה ברורה בסי’ שט”ו ס”ח בד”ה טפח: והנה על דבר נשיאת אמבריל”ו [הוא הגגות הנושאין על ראשן מפני החמה והגשמים…] ובדרך כלל יש הרבה והרבה שמחמירין ואוסרין שלא לפורסן בשבת מטעם אהל [הלא המה בספר מכתם לדוד ובס’ מאמר מרדכי ובחיי אדם ובראשם הגאון בעל נודע ביהודה כמו שמובא בשערי תשובה בסי’ ש”א סעי’ מ’ עיי”ש], וכמו שכתבו הפוסקים דכל היכא דמתכוין לשם אהל דהיינו להגן מפני החמה והגשמים אפילו בשביל הגג לבד בלא מחיצות ג”כ יש איסור ובזה הפאראס”ל נמי הלא מתכוין להגין מפני החמה והגשמים… וכן כתב ג”כ מצדד הפמ”ג בא”א סק”ח עיי”ש… ובפרט לפי מה שכתב הרמב”ם בפכ”ב הלכה כ”ח וז”ל ומותר להניח מטה וכסא וטרסקל ואע”פ שיעשה תחתיהן אהל שאין זה דרך עשיית אהל לא קבע ולא עראי… דיש ראיה לאיסורא מדכתב במטה וכסא מפני שאין זה דרך אהל וכו’ בזה הפאראס”ל שפריסתו דרך אהל הוא אסור, עכ”ל הביאו”ה, ולהלן נביא שכן נפסק בשו”ע.

ויעויין בקיצושו”ע סי’ פ’ סעיף ב’ דלשאת מטריה אסור משום דעושה אהל. וכן החיי אדם הל’ שבת כלל מ”ב ס”ו אוסר שהרי עושה אהל בתחלה. וכ”כ בערוך השלחן סי’ שט”ו סי”ב ז”ל וגם הפערעסא”ל… אהל גמור הוא ואסור לישא אותו בשבת אפילו בחצר כיון שהוא נעשה רק להגן ולהאהיל מפני החמה או הגשמים.

ובשש”כ פכ”ד סט”ו כתב גדר גדול גדרו גדולי הדורות לאסור להשתמש המטריה בשבת וכו’ עיי”ש [ויש ליישב תמיהת הגרשז”א שהביא שם ולחלק בין גגון הקבוע וזז שנחשב לחלק מהאהל הקבוע לבין עשיית אהל שאינו קבוע לאף מקום דאסור, וכן מטעם זה אסור לקפלו, ודבריו צ”ע].

הרמב”ם פכ”ב סעיף ל”א ז”ל כובע שעושין על הראש שהיא עושה צל כמו אהל… והיה מהודק על ראשו והיה השפה שהוציאה קשה ביותר כמו גג אסור מפני שהוא עושה אהל עראי עכ”ל. ובהגהות מיימוניות שם ז”ל והנה פירש כפירוש ר”ח וכן פירש בערוך… אבל רש”י פירש הא דמיהדק… דמיהדק שרי פירוש שקשור במשיחה.. ואין לירא שמא יפול ולא איירי מטעם אהל כלל עכ”ל, והביא שם בשם ס’ התרומה והא”ז שסוברים כרש”י.

אך אפילו המתירים לחבוש כובע שמסביבו רוחב טפח גם יסכימו לאסור לשאת מטריה מכיון שבכובע הם סוברים שהטפח שמסביבו אינו נעשה לכיסוי אלא לנוי או לחוזק הכובע, משא”כ במטריה כל תכליתו הוא להאהיל, ובזה יודו לדעת הרמב”ם ודעימיה דאסור לשאתו בשבת.

ומדין כובע עם טפח מוכח שהגם שהטפח קבוע בכובע גם כשאין לובשים אותו אין נקרא שיש בו טפח פרוס כמו אהל שכאשר פרוס בו רוחב טפח מותר להרחיבו באהל עראי, שהרי הראשונים האוסרים ללבשו אין סוברים דהוי אהל פרוס טפח מלפני שבת, והסברא פשוטה מכיון שכאשר אין לובשים אותו אינו נקרא פרוס והלבישה בשבת אסורה מכיון שמעשה הלבישה נחשבת לפריסת אהל. ולכן במטריה, אפילו פתוחה היא מלפני שבת, אך היא מונחת, כאשר מגביהים אותה מעל הראש להגן על ידה דהוי מעשה ההגבהה דין עשיית אהל בשבת ועל זה לא חולק אף אחד מהראשונים הנ”ל.

ותימה על הנוב”ת סי’ ל’ שכתב שאם המטריה היתה פתוחה מלפני שבת לא הוי נשיאתה מעל ראשו בגדר עשיית אהל, ואוסר רק מטעם שלא ידעו הרואים שהמטריה היתה פתוחה מלפני שבת. והרי מהגמרא הנ”ל מפורש בכובע עם טפח מסביבו שאסור ללבשו בשבת הגם שמוקף טפח מלפני השבת. וא”כ גם בנידוננו במטריה שהיתה פתוחה מלפני שבת, אין נחשבת כאהל בעת שמונחת ואינה משמשת לאהל.

והמגיד משנה שם כתב דר”ח סובר כהרמב”ם לאסור משום אהל. והרשב”א בגמ’ שבת פירש כהרמב”ם, ובמס’ עירובין פירש כרש”י, ומסיק המגיד משנה דהעיקר כהרמב”ם. ומחלוקת הפוסקים הוא בפירוש הגמרא שבת (קל”ח ע”ב) סיאנא אסור, ויעויין שם בתוד”ה הא.

וז”ל השו”ע סי’ ש”א סעיף מ’, כובע שהוא מתפשט להלן מראשו טפח אסור להניח בראשו אפילו בבית משום אהל עכ”ל. הרי שפוסק כדעת הרמב”ם הנ”ל. ובשו”ע הרב שם  סעיף מ”ט … ובמקומות שנהגו להקל בכל ענין אף אם הוא מתכוין לאהל אין למחות בידם כי יש להם מה שיסמכו שיש מתירין בכל ענין  שסוברים שלא גזרו כאן משום עשיית אהל הואיל ונעשה דרך לבישה עכ”ל, ויעויי”ש שמדבר בענין לבישת כובע שמסביבו יש רוחב טפח, וכונתו על דעת רש”י ודעימיה המקילים בזה, אך מדבריו אנו לומדים שכאשר נושא מטריה שהוא לא לבוש ונעשה אך ורק במטרה להגן מפני החמה והגשמים בזה לדעת כל הפוסקים יש איסור אהל, וכבר כתבנו לעיל סברא זו. עוד יעויין בברכי יוסף שם בשו”ע שהביא בשם המכתם לדוד לאסור משום אהל כפסיקת השו”ע.

וז”ל הנודע ביהודה תניינא או”ח סי’ ל’, …והתוס’ ודאי שפירשו משום אהל והוא גירסת ר”ח שכל דבריו דברי קבלה… וכן הרמב”ם… והרשב”א אף שבמס’ שבת העלה כרש”י הלא בעירובין הכריע כר”ח כמ”ש הרב המגיד שם בשמו… ועכ”פ לדינא מודה לדברי ר”ח וכן הטור בסי’ ש”א הביא דעת התוס’ באחרונה… והשו”ע שם ס”מ ג”כ החליט הטעם משום אוהל… וגם רש”י מודה… אם כונתו לאוהל שייך בו איסור אוהל. ומה שכתב (המשיב שם לשואל) כיון שהולך מקום למקום אינו נחשב אוהל, מלבד שכל דבריו בטלים מדין סיאנא הנ”ל, שהרי ג”כ הולך בו ממקום למקום, והרי כל הני רבוותא אסרוהו משום אוהל, עכ”ל הנוב”ת.

ויש לי להעיר על דבריו שכתב דלשטת הרי”ף יש איסור להשתמש במטריה מדאורייתא, ולומד כן מדברי הרי”ף בשבת קל”ח לגבי טלית כפולה שפושט בגגה טפח, וצע”ג דבריו, דשם מדובר שלטלית יש מחיצות, משא”כ במטריה שאין לה מחיצות, ורק גג יש לה. ומדברי הנו”ב נראה שסבר שגם מטריה יש לה מחיצות, ופלא בדבריו, מכיון שמסתמא גם בזמנו היו המטריות רק גג ללא מחיצות י’ טפחים.

הגיעו לידי כמה עמודים בהם מובא שהרב משה חזן (איני מכירו ולא יודעו) חיבר קונטרס “מגן שבת” העוסק במטריה מיוחדת לשבת שבראשה מבנה בשטח טפח על טפח שאינו נסגר גם בזמן שאין משתמשים במטריה, ומתחת להנ”ל בנויה מטריה רגילה ונקב בה חור ברדיוס של 5 סנטימטר מתחת למרכז של המבנה של טפח על טפח, והחליט שבאופן כזה מותר לפתוח את המטריה בשבת ולהשתמש בה מכיון שהמטריה היא תוספת לאהל עראי ומותר להוסיף על טפח של אהל עראי. ופנה לרבנים ממגזר מסויים ואסף אצלם כו”כ חתימות שמסכימים עמו.

עוד כתב שגם במקום שאין ערוב יש להתיר כאשר מתקינים חוט שמחבר בין המטריה הנ”ל ללולאה במעיל גשם, ומכיון שהתפקיד של המטריה ומעיל הגשם הוא אחד דהיינו להגן על האדם מן הגשם הרי נעשה המטריה לחלק מהמעיל ומותר לטלטלו ברשות הרבים דאורייתא. ומביא ראיה להמצאה זו מהנהגת העולם שמחברים מפתח לחגורה שאדם חוגר בו את מכנסיו, עכ”ד.

והריני להתייחס ראשית להיתר הטלטול בשבת ברה”ר מחמת חיבור המטריה למעיל הגשם ע”י חוט, שדברים אלו אינם נשמעים גם למי שלא שנה ולא קרא אפילו אות אחת בתורה. מכיון שהשימוש במפתח הוא באופן שמחברים אותו כדי שיהיה חוליה בחגורה ולכן מותר באופן זה לטלטלו מחמת שיש עליו דין של חגורה ולבוש לנושאו, משא”כ החיבור של מעיל הגשם למטריה אין כאן עי”ז חיבור ביניהם, דהיינו שאין למטריה שום תועלת מכך וכן אין למעיל הגשם שום תועלת מכך. ויש כאן סגנון של רבנים רפורמים שהתירו את כל איסורי התורה.

ועתה נתייחס ל”המצאה” שלמטריה יש בראשה מבנה של טפח על טפח והוא נמצא במרכז גג המטריה ואינו מחובר לגג המטריה, ומתחתיו יש חור בגג המטריה בקוטר של 10 ס”מ, וכנראה הכונה שמכיון שיש חור משמש המתקן הנ”ל כאהל על ה10 ס”מ.

איני רואה כאן שום צד לקרוא למבנה אהל טפח ולמטרייה תוספת לאהל.

כיון שהרי לאו באהל עסקינן כאן, כי המבנה הנ”ל אינו נמצא על גג, אינו משמש כהתחלת אהל, אלא הוא מותקן בראש המטריה באופן שכאשר תיפתח המטריה יתחבר מבנה זה למטרייה שמתחברת מתחתיו ויכסה את החור הנ”ל, הרי שלפנינו מטריה העשויה משני חלקים, חלק אחד בקוטר טפח, ומתחבר עמו עוד חלק, שהוא שאר המטריה. פשיטא דאסור לעשות בשבת אהל המורכב משני חלקים, ואין כאן תוספת אהל, אלא עשיית אהל בשבת משני חלקים.

תבנא לדינא שאסור להשתמש במטריה הנ”ל בשבת ויו”ט באיסור מוחלט. וחובה גדולה על הרבנים המפורסמים לצאת במחאה כנגד “היתרים” כאלו. וידוע שעולם הרבנות עומד בסכנה גדולה מרבנים “ליברלים” הפועלים רח”ל לפרוץ לגמרי את הלכות גרים שבשו”ע ועוד ועוד, וליצור “סגנון” מודרני של רבנים, ה’ ישמרנו מהם ומהמונם.

             הכו”ח ביום י”ט אייר ה’ תש”פ

                  מצפה להתעוררות הרבנים האמיתיים

             הרב גדליהו אקסלרוד, אב”ד חיפה

Download (PDF, 84KB)

Reprinted with permission.

פנינים מראיונות פעילי קדושת ציון

ה”השקפה” בהחזרת שטחים אינו אלא מסווה לאכזריות!
ההרגשה שלי היתה, ממש חבל שלא החזירו איזה רחוב בבני-ברק ח”ו, ואז כל החרדים היו קמים על הרגליים.
ובפעם הבאה שמישהו מצטט לך “חדש אסור מן התורה”, אף אתה הקהה את שניו:
אומרים “מסורת, מסורת”, אומרים תמיד “חדש אסור מן התורה”. אבל צריך לדעת, גם “ישן אסור מן התורה” – “ונושנתם והשחתם”. חייבים להתחדש. כמובן, על פי דרך התורה.
הציונות עדיין מהווה אבן נגף?!
היום, אחרי שהחילונים כבר יורקים על ארץ ישראל ושונאים את ציון, הגיע הזמן לעבור את הכביש חזרה למצוה מדברי קבלה של דרישת ציון, ולמצווה מדאורייתא של יישוב ארץ ישראל ולכל המצוות התלויות בה.
גבולות “מנעו בניכם מן ההגיון”:
איך יכול להיות שבכל בית מדרש ספרי האחרונים בלויים מרוב שימוש, אין סט אחד שנשאר שלם, וספרי הנביאים נשארים לעבודות הבנות בסמינר?
ניתן לראות את השאר בגליון כאן.