העורך Editor

A grandson of Rabbi Shlomo Pappenheim told me his grandfather was originally a follower of Rabbi Y.Z. Dushinsky, and then became a follower of Rabbi Aaron Roth, famed author of Shomrei Emunim.

His grandfather recalls Rabbi Dushinsky saying the Zionists would never garner the support needed to form a state and Rabbi Aaron Roth saying the opposite (presumably, this was during the same period, not as things evolved).

The story was told to demonstrate the greater prescience of Rabbi Pappenheim’s eventual Rebbe, Rabbi Aaron Roth.

For someone else who claimed a state would never arise (although this was not stated as mere trend forecasting, but rather misguided “emuna”, see here.)

Know what cracks me up?

Academic-Welfare Bums in a government-protected Guild guilt-and-fear-mongering the “economy” (?!) cannot survive if some Jews study Torah, instead of working (not to offer an opinion here on the matter itself).

הרב שלום שבדרון זצ”ל למד בישיבת חברון יחד עם גורן, מתיר הממזרים. הרב שבדרון סיפר, שגורן לא אחת נשאר ער בהיכל הישיבה עד לשעות הקטנות של הלילה, מתנדנד ודופק על הסטנדר בכח, והדפיקות נשמעים היטב בביתו של ראש הישיבה, שחדר השינה שלו שכן בדיוק מתחת למקומו הקבוע של גורן בבית המדרש המרוקן מיושביו…

Out of nowhere, the mainstream Jewish media breathlessly introduces the historic meeting of two Jewish leaders, noting inter alia, the two had fought until that point, as though you are expected to know this secret already. Or someone is mentioned as “controversial”, as you realize, with a jolt, he used to be quite popular until he inexplicably disappeared from view.

A mainstream author or speaker devotes space or time to refuting some viewpoint or book you had never heard of — and vaguely perceive you would be shunned (or worse), had you previously made public efforts to independently investigate.

You can read everything about some rabbi in mainstream sources, all except the identity of his zivug sheni.

These are some examples of the homage “respectability” pays its enemies. And occasionally, this drives individuals to investigate these outlier ideas, in the first place, or peek in the “Lashon Hara and Giluy Arayos Swamps” themselves (read: “competing outlets, especially online“).

So, when a paragon of respectability asks you who first told you about those facts and opinions he imagines to conceal from his readers, tell him: Why, you did!

משך חכמה ויקרא י”ב ו’:

ובן יונה או תור לחטאת, יולדת עשירה מביאה חטאת עוף לפי שקרבנה כדר”ש (נדה לא:) שבשעה שיולדת ומצטערת נשבעת שלא תזקק לבעלה, [ובמדרש (בראשית רבה כ-יז) היא רפרפה כו’], לכן מביאה יונה לחטאת שאינה מנחת בן זוגה ואינה נזקקת אלא לבן זוגה. (ע’ ערובין ק סע”ב)

והעולה הוא, כפי הנראה, אחרי שהיתה אסורה לבוא אל הקדש כל ימי טהרתה וכעת באה אל הקדש ובתודה לשמו יתברך על אשר שבה לאיתנה לא יראה פניו ריקם והוא כעין קרבן ראיה. ומצאתי רמז ע”ז באזהרות ר”ש בן גבירול אות ס”ה וטהרת הטומאה בקרבן הנראה וקרבן חטאה, וקרא להעולה קרבן הנראה וכמוש”כ ודו”ק.