העורך Editor

מתוך הקדמת ספר “בנערינו ובזקיננו” של הרב אשר זאב ורנר זצ”ל, רבה של טבריא:

זמנים מתחלפים וההשגחה מסבבת סיבות אפילו לשנות דעת גדולים וקדושים. כשהייתי צעיר לימים נמסר לי בשם גאוני וקדושי ארץ לאסור נסיעה והתיישבות בארצות הברית, וכאשר באו מים עד נפש, גדולי עולם כולם באו לארצות הברית. ושלומי אמוני ישראל התיישבו שם עד היום הזה, ע”י שההשגחה סיבבה כל זה.

וכן היה לקבוע ישוב בארץ ישראל, בפרט בכפר ובשדה, גאוני עולם וקדושים התנגדו מאד. ושוב באה השגחה וסיבבה אחרת והיותר מתנגדים באו לישראל. ובכן נתעוררה השאלה הלא הגאונים והקדושים שאסרו בודאי כיוונו אל האמת, כי רק האמת נר לרגלם, וכאשר ההשגחה סיבבה אחרת ג”כ עכשיו האמת נשתנה. כי יש דברים שאסורים רק לשעתם. יש להבין ההשגחה תחילה מה סברה ולבסוף מה סברה.

והסברתי הדבר במשל ששמעתי פעם בשם הגאון הצדיק ר’ ישראל סלנטר זצ”ל: כי בזמן שהסוס מורד בבעליו ומשבר הרסן ורץ על ההרים והגבעות, סכנה לגשת אליו לרסנו שוב. אולם בזמן שכבר שכח הכל ומטייל על העשב ואוכל, יכולים כבר לגשת אליו ולרסנו. כן בזמן שנוסעי ארה”ב חשבו שאין כל רע אם מורדים בתורה, ובכל קדושת ישראל, [העיקר] ויצאו שם מעניות ומעול שעבוד, והשיגו חירות ודמוקרטיא, והיו חכמים בעיניהם חשבו שלא צריכין לתורה ומצוה, לא היה הזמן לנסוע לארה”ב. וכמו כן בישראל, שחשבו שבנין הארץ דוחה כל התורה.

אולם הזמנים נשתנו, וראו שגם בארצות הברית צריכים לרחמי שמים, גם ראו שדור שלא נתגדל על ברכי התורה, הם בנים לא אמון בם, וככל הגוים בית ישראל, בנשואי תערובת, ובכל הפקירות, וגם אין מטרה בחיים בלי אמונה. האדם והסוס במשקל אחד, כל זמן שהוא חי יכול להתענג ואח”כ הכל נגמר. והקב”ה המטהר תמיד את עמו ישראל ובוחן לבבות, ראה שכבר הגיע הזמן שיכולים להשפיע תורה ומצוה, סיבב שגדולי ישראל ושלומי אמוני ישראל, יהיו מוכרחין לנסוע גם לארה”ב, וגם לארץ ישראל.

וב”ה רואים כבר השפעה גדולה בבנין ישיבות ובתי כנסיות ומקוואות וכו’ וכו’ וחלק גדול מרגישים כבר בהשגחת ה’ על עמו, שמסובבים במליונים שונאים. ואיך הקב”ה מבלבל את ראשם ועושה ניסים לישראל, ורבים באים לחשבון הנפש. כעת מן ההכרח להתיר כמה דברים שאסרו הגאונים הקודמים מפני המצב והזמן אז, והזמן נשתנה ע”י הכרה בהשגחה.

כן אני אומר רוחות מנשבות ומתחדשות בכל יום בזמן הזה, וההשגחה מסבבת שצריכים מעבר חדש בחיים על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא – עת מצוא הוא מעבר חדש – ועומדת השאלה של שטף מים רבים הלא הגאונים הקדושים הקודמים זיע”א לא הסכימו למעבר זה ולא תסור מדבריהם כתיב, והדרת פני זקן. וזה בהרבה שאלות.

צריכין עכ”פ לקבוע דבר אחד, לראות אם באמת ההשגחה סובבה זאת אז בודאי גם הגדולים זיע”א היו גם כן היום פוסקים אחרת. והסימן והגבול הוא להתיישב עם זקן המבין ויודע המצב ומקיים המשנה אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו. ויודע גם לקבוע אם המעבר הוא בדבר שהגאונים אסרו מפני מצב הזמן, וההשגחה של אז. או שזה דין בתורה הקבועה, כי מדין של תורה הקבועה אין לזוז ולא צריכין לפחד שיחסר ח”ו פרנסה עי”ז, כי ההשגחה בודאי לא מסבבת לעבור על חוקי ומשפטי התורה, וה’ לא יעזוב את שומרי מצוותיו.

כללו של דבר, לכל מעבר, צריכין להשתמש בהמלצת גאון ישראל הקדוש בעל חידושי הרי”מ זצ”ל שאמר: אין סברא בגמרא שצריך האב ללמד את בנו לירות בקשת או כמה דברים להישמר מכמה מיני סכנות. רק להשיטו בנהר (קדושין ל) יש דעה שצריך ללמדו. [וביאר] כי על האב ללמד את בנו, לדעת כשאדם שקוע לגמרי בזרם המים בנהר מוכרח עכ”ז להשגיח מאד שהראש יהיה למעלה מהזרם. כן בכל מקום שאדם נעשה שקוע, צריך לשמור מאד שהראש יהיה למעלה מהזרם, והראש הוא תורתנו הקדושה מקור החיים.

[הובא ע”י אחד הכובתים בפורום אוהבי ציון.]

We brought Yitchak Fuchs’ “Boro Park” song here before.

Find the song background on Mishpacha here.

An excerpt from the article:

Reb Yitzchak wrote the song during his own personal “exile.” “I lived in Boro Park for six years. How could I not sing a song about it?” he asks. “I came to Boro Park during a rough time in my own life and I found so many brothers there so much Jewish warmth. They say that galus unites Jews — how true. I was amazed when I heard so much Yiddish rolling glibly off the tongues of youngsters not just old men. I sang about Boro Park as I viewed it — and as an Israeli filled with longing for Eretz Yisrael.

“At the beginning of the song a listener might think I’m encouraging other Jews to leave Eretz Yisrael for America chas v’shalom ” Fuchs continues. “But later you can hear that the call ‘Come to Boro Park’ is to Mashiach to come redeem all those waiting. Because really Boro Park could be anywhere: London Lakewood or even Yerushalayim or Bnei Brak. It’s just another place where our Jewish brothers are waiting. If only Hashem would send Mashiach already…”

Honorific inflation is one thing. Using this empty expression for the Meshech Chochma or Chafetz Chaim, fine. But living in the land of Israel under Jewish autonomy today this is yet another cognitive step away from the Temple.

Pesachim 113a:

אמר ליה רב לרב כהנא הפוך בנבילתא ולא תיפוך במילי פשוט נבילתא בשוקא ושקיל אגרא ולא תימא כהנא אנא וגברא רבא אנא וסניא בי מלתא…

Unless they mean we should be donating money, גדלהו משל אחיו…

(As for R’ Shalom Cohen himself, see here.)

Go to HebrewBooks, and search for the words “תורת הקרבנות” in the “author” box.

“Rav Avigdor Miller – His Life And His Revolution” by Rabbi Yaakov Y. Hamburger (p. 190):

Rabbi Miller encouraged his talmidim to learn mussar loudly and enthusiastically, as was the accepted practice in the European yeshivos. Once, when it was too quiet during mussar seder, he joked, “We’re now observing fifteen minutes of silence in honor of the late Reb Yisrael Salanter.”