Do Mussarites Really Expect Jews to Pray for THEIR OWN Destruction?!
The post-censorship faux-“traditional” Siddur reads:
ולמלשינים אל תהי תקוה וכל הרשעה כרגע תאבד וכל אויביך מהרה יכרתו והזדים מהרה תעקר ותשבר ותמגר ותכניע במהרה בימינו. ברוך אתה השם שובר אויבים ומכניע זדים.
Why does Birkas Haminim seem to devote most imprecations against specifically the “Zedim“? And whomsoever could the “Zedim” be? (Let’s not compare Nuscha’os like the Rishonim or the Gra would do, because that would be against our anti-academic late Mesorah fake Torah methodology!)
I heard several Mussar peddlers “explain” this non-problem by referencing the verse “Zed yahir letz shemo”. In other words, scoffers require/deserve extra-special personal care. Sure, there is lots of discussion in Mussar books regarding the flaw of Letzanus, but it must all be intended for Hebraist Goyim…
Wait, isn’t that, itself…
Yes, but it’s permissible sarcasm!
Funnily enough, the assumption one refuses to “bless” himself is the sevara behind Shulchan Aruch O.C. 126:1:
ש”צ שטעה ודילג אחת מכל הברכות, וכשמזכירין אותו יודע לחזור למקומו, אין מסלקין אותו; אבל אם דילג ברכת המלשינים, מסלקין אותו מיד, שמא אפיקורוס הוא; ואם התחיל בה וטעה, אין מסלקין אותו.
See Beis Yosef 126 (from here):
ירושלמי ש”צ שדילג ב’ או ג’ ברכות אין מסלקין אותו חוץ ממי שלא אמר תחיית המתים וכו’ בפרק אין עומדין ואיני יודע למה כתבו רבינו מאחר שהוא חולק על תלמוד שלנו דסתם ואמר טעה בכל הברכות כולם אין מעלין אותו חוץ מברכת ולמלשינים וכ”כ הרי”ף והרמב”ם והרא”ש ולא הזכירו הירושלמי הזה כלל וא”ת מ”ש ברכת ולמלשינים מתחיית המתים ובונה ירושלים כבר כתב ה”ר יונה דדוקא ברכת ולמלשינים איכא למיחש שמא אפיקורס הוא ואינו רוצה לקלל את עצמו אבל בתחיית המתים אע”פ שלא יאמין בה אפשר שיאמר אותה דמאי איכפת ליה אם יאמר אותה דלמה ימנע מלאמרה הואיל ואינו מקלל את עצמו הילכך כיון שאפשר שאומר אותה ויהיה אפיקורס ולא נוכל להכיר אותו אפי’ כשלא אמר אותה אין מעלין אותו ע”כ וטענה זו תספיק לומר ג”כ שאין מעלין אותו כשלא אמר בונה ירושלים ואחר שכתבתי זה מצאתי להרשב”א שכתב בתשובה אע”ג דמשמע מדברי הירושלמי שיש לחלק בין ש”צ ליחיד ואפי’ בשטעה והשמיט אחת מן הברכות כדגרסי’ בר”פ אין עומדין ש”ץ שהשגיר ב’ או ג’ ברכות אין מחזירין אותו וכו’ מ”מ כיון שלא מצינו כן בגמרא ולא חילקו בין ש”צ ליחיד אין לנו אלא כגמרתינו.
Although, I have seen that rare halacha ignored, too, so at least we’re being consistent.
Here is another version of this, copied from a Parsha sheet:
וזהו שאנו מתפללים בשמו”ע “ולמלשינים אל תהי תקוה וכל הרשעה כרגע תאבד וכל אויביך מהרה יכרתו והזדים מהרה תעקר ותשבר ותמגר ותכניע” ומבואר דכשתתגלה כבודו יתברך שמו המלשינים והרשעה מאליהם יכרתו אבל הזדים שהם הליצנים כדכתיב “זד יהיר לץ שמו” (משלי כא כד) לא יכרתו מאליהם אלא תעקר ותשבר ותכניעם ורק אז יכרתו.
The source is Rabbi Mordechai Bunem Zilberberg, Rav of Bnei Brak’s Shikkun Heh. (If he’s Chassidic-leaning, as the language slightly implies, this perhaps illustrates the Chassidus/Mussar Horseshoe Theory*.)
Now, praying against ourselves isn’t so strange if we still say the censorship of “אויביך” (instead of “אויבי עמך“!), too — another category too easy to fall into (at least in the weak sense of the Zohar on צר כחכה, and the like). The nusach in “Asher Heni” used to be “ארורים כל הגוים\הערלים, ברוכים כל היהודים\ישראל” instead of Tzaddikim, Resha’im, etc. as appears today.
Mussar isn’t just intellectually false, it’s anti-intellectual, too!
* “Proponents of horseshoe theory argue that the extreme left and the extreme right are closer to each other than either is to the political center.”