העורך Editor

סיפורים על חיבת ארץ ישראל שנלקטו מתוך פורום “אוהב ציון” (kdushastzion1@googlegroups.com):

שמעתי סיפור על הגר”ד שווארצמן זצל (חתנו של ר’ אהרן קוטלר זצל), שהיה מאד מקפיד לא לצאת מא”י לשום דבר בחודש אלול… פעם אחד מהתלמידים המקורבים שלו היה אמור להתחתן באלול ורצה שרבו יסדר קידושין וכו’ ובסוף הוא הסכים אבל בתנאי שהוא יעסוק בשמחת חתן וכלה מרגע היציאה ועד רגע החזרתו… וכך הוה… החתן נסע איתו מא”י לאולם בחו”ל, הוא בירך כל הברכות בחופה, רקד איתו לבד עד סוף החתונה, וליווה אותו בחזרה לשדה התעופה…

---

סיפר לי עד נאמן שראה את הגה”צ רצ”מ זילברברג שליט”א שלמד בספר בדרכו לא”י וכשאמרו לו שרואים כבר את הארץ מיד סגר את הספר, ונכנס לדביקות כדרכו (תשובה ועוד) למשך כ10 דקות.

---

הרב אביגדור נבנצל שליט”א הוכרח פעם לצאת לחו”ל. בהלוך הזמין מקום בכסא האחורי ביותר ובחזור בכסא הקדמי ביותר. עוד כמה שניות של ישוב א”י.

---

מזכיר את הסיפור עם הגה”ק מקלויזנבורג זצוק”ל [יתכן שאני מחליף עם רבי חסידי אחר] שבנסיעתו פעם לארץ ישראל (מלבד מה שהוא מלמל בכל הדרך את עשרת קינות ‘ציון’, זה בטוח היה אצל הנ”ל) לקראת כניסת המטוס לשמי ארצנו ביקש להיכנס לתא הטייס כדי להקדים את כניסתו לארץ חמדה בשבריר שניה…

ע”כ.

From “Making of a Godol” pp. 577-578:

(Also cf. החוזה מליטא by חייים ע. קוליץ published by הוצאת ראובן מס בע”מ, ירושלים pp. 118-119 which demonstrates how R. Scher’s approach interlocked with that of the anti-Musar Hazon-Ish when it states: “Our teacher [the Hazon-Ish] did not generally ascribe importance to the ‘Musarite’ demand for ‘breaking the traits [שבירת המידות]’ [of the personality], or to extra bewonderment of one’s spiritual powers [כוחות הנפש], and even less to picking at someone else’s spirit [emphasis added].

He would say, ‘We need not tell a man all that we know about him.’ In his opinion, good deeds are not disqualified because their performer has self-interest in mind; and he also did not hold that some self-gain [טובת הנאה] — a ‘נגיעה [touching]’, in the Musar terminology — is a sore of leprosy [נגע צרעת] that requires constant scratching. Whoever does that becomes plagued by his scratching. Our teacher smiled and whispered, ‘The World’s Creator and his Torah have more faith in man than do the Musar masters of Novharodok.’*”)

*For G-d’s faith in mankind, see ספרי דברים, אות שז, to wit, “‘אל אמונה’: שהאמין בעולמו ובראו’ (G-d of faith’: Who had faith in the world and created it).” Also cf. p. 480, above, and fn. m ad loc.

The end.

דברי הרב ודברי התלמיד: לדמותו של “חידושים וביאורים” לסנהדרין ויחסו לספר “חזון איש”

ניתן לקרוא את מאמרו המעניין של הרב יהושע ענבל בהיברובוקס החל מכאן…

הוה גביר לאחיך. כי חשב שיהיה טוב ליעקב שתספיק לו נחלת א”י ושיחיה בה עם איזה שעבוד כדי שלא יטרוד נפשו מאוד בענייני גשמיי’ והבלי הנפסדים כמו שקרה לזרעו אחר כך כאמרו מתאב אני את גאון יעקב ושיהיה טוב לו שיהיה משועבד תחת אחיו כאמרם ז”ל אי בטולך אי בטולא דבר עשו מפני שידע שא”י היתה ראויה ליעקב בלבד לכן בזאת הברכה שחשב לברך את עשו לא הזכיר ברכת אברהם ולא ארץ ישראל כמו שהזכיר ליעקב כשהכירו וברכו.

A bitter joke from Holyland Insights and Inspiration:

Yankel approached his Rosh Kollel and asked him if the 1000 year prohibition and ban of Rabbeinu Gershom for an Orthodox Man to take a second wife is already over. The Rebbe noted that is was still in effect but asked the young man why he was interested in taking another wife?

Yankel answered, “It’s hard to make it on one income these days…”