העורך Editor

מתוך מאמר באתר אוצר התורה:

אדם הרוצה להתפתח בעבודת ה’ חייב לשמוח בעבודה זו. אם האדם ירגיש שעבודת ה’ כבדה עליו (כמובן שאין מדובר במצבים רגעיים וחולפים) הוא יילכד בסופו של דבר ברשת יצר הרע. כך מיישב הרב משה פיינשטיין זצ”ל קושיא גדולה מאוד העולה מהפסוקים בפרשת ויצא. כאשר יעקב מספר לרחל וללאה שה’ אמר לו לעזוב את בית לבן, הן עונות לו שהן מסכימות ללכת איתו משום שבכל מקרה הן נחשבות לנכריות בעיני לבן. תשובת רחל ולאה לכאורה קשה עד מאוד. כיצד האימהות הקדושות אומרות שהסיבה שהן מסכימות ללכת עם יעקב נובעת מיחסו של לבן אליהן והן מתעלמות לגמרי מציווי ה’ ליעקב לחזור לארץ כנען?

על כך כותב הגרמ”פ:

תמוה מאוד שהרי יעקב אמר לרחל וללאה אשר ה’ אמר לו לשוב, ואילו הם אמרו לו שטוב הדבר משום שאין צורך להישאר שם כי נכריות נחשבו לו ולא יירשו כלום. הלא היה להן להשיב שכיוון שה’ אמר לשוב, צריך לשוב, אף אם היה להם הצלחה גדולה לישב אצל אביהן …

וצריך לומר שהוא שלא להתגדר בהמצווה וללמד שבכל מצווה ליכא (=אין) ניסיונות גדולים שלכן יהיה קל לקיים, כמו שהאמת שאין הפסד כלל לאדם ממצוות התורה, כי מזונותיו של אדם קצובות מראש השנה ובוודאי יזמין לו ה’ בהיתר ואם מרוויח באיסור בחילול שבת ובביטול תפילה לא יהיה לו יותר, ונמצא שאין בזה שום ניסיון.

                הוי אומר: הסיבה שרחל ולאה ענו ליעקב שהן מסכימות להצטרף אליו בגלל שבכל מקרה יחסו של אביהן, לבן, אליהן אינו יחס טוב והן לא ענו לו שהן מסכימות להצטרף אליו משום שזהו רצונו של ה’ היה כדי לומר שההצטרפות שלהן אל יעקב אינה קשה להן. כאשר אדם מרגיש עול ועצבות בקיום מצוות ה’, יש חשש שבסופו של דבר הוא יגיע למצב בו הוא יאמר שהוא אינו מעוניין בעול זה וממילא הוא יבוא לידי חטא. אולם, כאשר אדם מרגיש שמחה וסיפוק בעבודת ה’, כאשר הוא אינו מרגיש שהוא מוותר על משהו לשם עבודת ה’, כמו שרחל ולאה אמרו שאין להן מה להפסיד בכך שהן מצטרפות ליעקב משום שבכל מקרה הן נחשבות לנכריות בעיני לבן, אזי עבודתו תהיה שלימה. לכן להרגשה המתלווה לקיום המצווה יש חלק חשוב בהשלמת המצווה, משום שהיא מביאה את האדם להמשיך ולקיים את המצוות בכל הכוח.

נביא גם את סיום דבריו של הגרמ”פ בעניין ההרגשה המתלווה לאדם בקיום המצווה:

וכשיחנך את זרעו באופן זה, ישמרו דרך ה’ בקלות. אבל אלו המתפארים שכבר הן באמריקה חמישים שנה ויותר ולא חללו שבת, אי אפשר להם לחנך את זרעם, כי אף שהוא עמד בניסיון, מכל מקום זרעו אפשר שלא יוכלו לעמוד בניסיון, כי הרי תיקנו להתפלל שאל תביאינו לידי ניסיון. ונמצא שבחינוכו אדרבה קלקל את בניו שאמר להם שקשה לשמור את התורה אך הוא בכל זאת שמר, ויבוא מזה שהם לא יוכלו לשמור. אבל מי שיודע שאין זה ניסיון מצד אמונתו הגדולה שה’ יזמין לו פרנסה בהיתר, הרי קל מאוד לשמור התורה וישמרו בניו גם כן. וזהו הטעם שאמרו רחל ולאה שאין בזה שום ניסיון כי אדרבא טוב מאוד לצאת מכאן והיא מצווה קלה, וכן הוא בכל המצוות.

מקור: דרש משה על בראשית פרק ל”א פסוק י”ד, פרשת ויצא

ניתן לראות את השאר כאן.

איך בוחרים עורך דין? – מידע תמציתי ומעודכן לתועלת הציבור

Download (PDF, 239KB)

נמצא באתר קול הלשון

I quote Rabbi Avigdor Miller:

MELECH AND MILKAH

You all remember that one of the daughters of Tzelofchod was named Milkah. Milkah was an old Hebrew name, from way back. Now it doesn’t say Malkah, which would mean Queen or Princess; it says Milkah. What does milkah mean? When you turn to Aramis (see Daniel 4:24) you see that it means ‘counsel,’ wisdom. Like we find in the gemara many times: Nimlach – he thought it over. Nimlach is translated as nisya’eitz, to take counsel.

(To Daniel we can also add Iyov 38:2 מי זה מחשיך עצה במלין בלי דעת with Pseudo-Yonasan idem: מן הוא דין כמחשיך מלכא במליא מדלית מנדעא.)

So the word melech means “the One who has eitzah, wisdom.” Not merely that He has the power to rule the world, but He knows how to rule the world. Hashem’s wisdom, the chochm as Hashem, is the most outstanding form of His malchus. הַשֵּׁם בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ – Hashem founded the world with chochma, with wisdom (Mishlei 3:19). Now, of course He founded it with power, no question about that; the creation of the universe from nothing is powerful, absolutely. But chochma is the real explanation of the whole briyah. כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה – He established the heavens with understanding. Every detail in the briyah is filled with infinite wisdom, and therefore wisdom is the hallmark of Creation, the defining trait of the briyah. 

And so, when we say ‘Hashem Melech,’ it means much much more – infinitely more – than the word “king” as used by the umos haolam. Our King is not one who gains power but rather one who deserves power because of His ability to rule with wisdom. The Creator is indeed All-Powerful, but His endless wisdom in the management of the world is the reason for His title of Hashem Melech, the King of the World.

Actually, no.

Kings are called “Melech” because the position itself is acquired via and due to prior wisdom. Historically speaking, the wise judge is made a king. And the king must continue judging wisely to hold his seat, as this is his chief claim to legitimacy (so Avshalom tried slandering his father, David, in this area). But the metaphor stems from human affairs.

We have written in similar fashion about Jews also being a nation, this being no contradiction to greatness, Hebrew also being a language, in spite of its holiness, Israel also being the Jewish homeland, and so on contra the commonly drawn false dichotomies.

Tehillim 91:10:

אמרו בגוים השם מלך אף תכון תבל בל תמוט ידין עמים במישרים.

Yeshaya 32:1:

“הן לצדק ימלך מלך…”

Rashi Mishlei 20:8:

מלך יושב על כסא דין, יש לפרשו כנגד הקב”ה ויש לפרשו כנגד שופטי אמת.

Tehillim 72:1-4:

לשלמה אלהים משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך. ידין עמך בצדק וענייך במשפט. ישאו הרים שלום לעם וגבעות בצדקה. ישפט עניי עם יושיע לבני אביון וידכא עושק.

Likewise, judges are referred to as kings.

Mishlei 16:10-12:

קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעל פיו. פלס ומאזני משפט לידוד מעשהו כל אבני כיס. תועבת מלכים עשות רשע כי בצדקה יכון כסא.

Rashi on Mishlei 16:10:

קסם על שפתי מלך, על שפתי חכם היושב בדין.

Rashi 16:12:

תועבת מלכים עשות רשע, דבר תעוב הוא לדיינין ואין הגון להם לעשות רשע.

אחרי שכבש את במת היכל מנורה עם שירו החדש “מלך המשיח“, בביצוע ראשוני מיוחד ומרגש, כשהוא מלווה בילדיו ונכדיו. במסגרת כנס נשות חב”ד הארצי. ובעקבות התלהבות קהל האלפים שגדש את ההיכל, ושובל הפידבקים המדהימים שהלך ונמשך הרבה אחרי שכבו האורות האחרונים שבהיכל. אהרון סיטבון לקח את-זה צעד אחד קדימה, ומשיק סינגל חדש.

Reproduced with permission.

On March 20, 2006, Yated Neeman again banned the newer edition of “Making of a Godol”.

After the first ban was achieved by much underhandedness (as detailed in Anatomy of a Ban), Rabbi Elyashiv promised Rabbi Nosson Kamentsky he wouldn’t do such a thing again before first consulting with him (which he was obligated to do both times, anyway!).

But Rabbi Elyashiv didn’t consult with his victim the second time, either. His ostensible excuse was that the witnesses had this time assured him that they had each read the book themselves and that neither of them was ever involved with the original ban. These individuals were Rabbi Don Segal (famous Israeli mashgiach) and Rabbi Yosef Rosenblum (dean of Brooklyn, Chassidic “Sha’arei Yosher” yeshiva) — not to be confused with Jonathan Rosenblum.

Except again this was all a lie (Surprise!).

(You must create an account to hear the full-length original.)