העורך Editor

ספר חרדים פרק נ”ט, “מצות ישוב ארץ ישראל”:

וצריך כל איש ישראל לחבב את ארץ ישראל ולבא אליה מאפסי ארץ בתשוקה גדולה כבן אל חיק אמו, כי תחלת עווננו שנקבעה לנו בכיה לדורות יען מאסנו בה שנאמר (תהלים קו, כד) וימאסו בארץ חמדה, ובפדיון נפשנו מהרה יהלה כתיב (שם קב, טו) כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו, ושם נאמר (יד) אתה תקום תרחם ציון, ולפיכך היו האמוראים מנשקים עפרותיה ואבניה בבואם אליה ומה טוב ומה נעים לשיר שיר ידידות אשר יסד ר’ קהודה הלוי עליה באהבה רבה, תחילת השירה, ארץ הקדושה יקרה חמודה וכו’, כן אנו משוררים על ציון רבי יהודה בר אלעאי כל ערב ר”ח בשמחה רבה ומתחננים לאל שאל יגרשנו מעליה. גם הקרובים והרחוקים אשר חוצה לה ראוי להם שיהיו נכספים ותאבים אליה, כי כשם שבחר בהם כך בחר בא”י ויחד אותה להם ואין נקראין גוי אחד אלא עמה שכך פירש רשב”י על מקרא שכתוב ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ ומצינו במדרש שהקב”ה אמר לאברהם אבינו פעם ראשונה שילך לארץ ישראל ויראנה ויחזור ואחר שחזר לא נתן לו רשות לחזור ללכת לארץ ישראל עד חמש שנים ואותן חמש שנים היה משתוקק לחזור ללכת והוא אמר זה הפסוק (שם נה, ז) מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה הנה ארחיק נדוד אלין במדבר סלה, מוטב ללון במדברות של ארץ ישראל ולא ללון בפלטריות של חוצה לארץ, והיה תאב, ומשהורשה, כתיב וילך אברם כאשר דבר אליו ה’, וקודם בואו אל הארץ לא היה משתוקק אבל אחר שבא שמה פעם ראשונה וראה במראה הנבואה יקר תפארת קדושת הארץ, אז נכסוף נכסף, וממנו נלמד לדורות אנחנו יוצאי חלציו להיות נכספים כמוהו אע”פ שיושביה בצער, על מנת כך נהיה שמחין ביסורין.

וזהו טעם סמיכת פרשת עמלק וביאת ארץ ישראל בפרשת כי תבא, כמו שאמרו ז”ל ג’ מתנות נתן הקב”ה לישראל ולא נתנן אלא על ידי יסורין, ואלו הן תורה וארץ ישראל ועולם הבא, וכי היכי דבביאה ראשונה בא עמלק הכא נמי בקיבוץ גליות כשרוצים לבא לא”י עמלק מזדמן להם בדרך וכאשר עינינו רואות היום תמיד, ירא ה’ וישפוט.

והתחיל בתיבת והיה, הוא אחד משנים עשר צירופין של השם הקדוש, רמז כי הדר בארץ ישראל דבק בה’ הפך הדר בחו”ל, היינו הישראל שדומה למי שאין לו אלוה, ונקט צרוף זה רמז למה שאז”ל כל מקום שנאמר והיה לשון שמחה הוא.

וכתב רמב”ן במנין תרי”ג מצות ישיבת א”י כל עת ורגע שהאדם בא”י הוא מקיים המצוה זו, וידוע שעיקר שכר המצוה על השמחה הגדולה בה כדכתיב (דברים כח, מז) תחת אשר לא עבדת את ה’ אלהיך בשמחה, אם כן צריך היושב בארץ ישראל להיות שמח תדיר במצוותו התדירה באהבתו אותה וגם צריך להיות ירא וחרד כדכתב רשב”י כל פקודא דלאו איהו ברחימו ודחילו לאו פקודא היא לכך אמרו באבות דרבי נתן הוי שש וחרד על המצות.

והנה תיבת והיה אצל מצות ישיבת א”י רמז לשמחת המצוה, וסמיכות הפרשה לעמלק רמז לחרדה במצוה מהרצועה התלויה באויר, ויסורין של א”י הן מן האומות מ”ה הן מן החולאים, מזבח כפרה הם, כדבר שנאמר (ישעיה לג, כד) ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון. וזה רמוז גם כן בפסוק זה בסופי תיבות והיה כי תבא אלא הארץ אשר ה’ אלהיך נותן לך נחלה, נכ”ה, והוא לשון מנכה לו מן הדמים, וכדפרש”י בפסוק אולי אוכל נכה בו, ופירוש הענין, שעל ידי קצרות שבא”י מתנכים ומתמעטים העונות והעם היושב בה נשוא עון, יכתיב וכפר אדמתו עמו. ודוקא בעונות קלים ששבים ומתחרטים עליהם ויסורין אלו ממרקין, ובעת מותו של אדם הולך נכוחו לגן עדן.

אבל הבאים לא”י ואין שמים על לב כי הם בהיכל המלך ומורדים ופושעים ומרבים במשתאות של סעודת מריעות ומרזחים, עליהם הכתוב אומר (ירמיה ב, ז) ותבאו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה, וכתיב (ישעיה א, יב) כי תבואו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי. ולא יעלה על לבם שאחרי מותם ישארו בא”י, אלא במותם יגרשום חוצה ככלבים. וזה לשון פרקי רבי אליעזר פרק ל”ד, וכל הרשעים בא”י נפשותם נשלכות לחוצה לארץ שנאמר (שמו”א כה, ט) ואת נפשך אויביך יקלענה בתוך כף הקלע. ולעתיד לבא הקדוש ברוך הוא אוחז בכנפות הארץ ומנער אותה מכל טומאה ומשליכן לחוצה לארץ, שנאמר (איוב לח, יג) לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה.

וכתב הרמב”ן (בפרשת אחרי מות) שהזכיר הכתוב בעריות ותטמא הארץ ואפקוד עונה, אע”פ שהעריות חובת הגוף ואינן תלויות בארץ, מכל מקום עיקר כל המצות ליושבים בארץ ה’. וכן שנו בסיפרא ולא תקיא הארץ אתכם, ארץ ישראל אינה כשאר ארצות, אינה מקיימת עוברי עבירה. והנה הכותיים לא היו ענושים בארצם, ובבואם בארץ ה’ ועשו שם כמעשיהם הראשונים שלח בהם האריות הממתים אותם. לכן כל אדם יחרד בבואו אל ארץ ישראל להיוח ירא שמים כפל כפלים ממה שהוא בחוצה לארץ, וידע כי בבית המלך הוא יושב.

When one text contradicts many others, we “explain away” the one, and not the many (like: נעשה אדם).

The famous language of the Chazon Ish (Kovetz Iggros I 32), “ומה לי אם אמרו מלאך גבריאל או מיכאל הלא כל הראשונים שרפי מעלה” was written to someone specific, and in a specific context, see inside.

Indeed, the phrasing itself hints at this, see Brachos 4b:

אמר רבי אלעזר בר אבינא גדול מה שנאמר במיכאל יותר ממה שנאמר בגבריאל דאילו במיכאל כתיב ויעף אלי אחד מן השרפים ואלו גבי גבריאל כתיב והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה מועף ביעף וגו’ מאי משמע דהאי אחד מיכאל הוא אמר רבי יוחנן אתיא אחד אחד כתיב הכא ויעף אלי אחד מן השרפים וכתיב התם והנה מיכאל אחד (מן) השרים הראשונים בא לעזרני תנא מיכאל באחת גבריאל בשתים אליהו בארבע ומלאך המות בשמנה ובשעת המגפה באחת.

The Chazon Ish never stops ranking Rishonim (orally praising Ramban as the greatest, for example).

Of course, the radical Chazon Ish has been subverted since the start, and the excessive quoting of this letter is just one illustration of this tendency.

1. “That is not true.”
2. “That is unimportant.”
3. “We always knew that.”

In connection with yesterday’s pro-monarchy article, a reader writes:

I know of a case whereby a pulpit Rav was found by an objective Beis Din to have been completely untrustworthy and of harming the livelihood and reputations of others; because his victims were few in number they covered up their findings, reasoning that being that most of his congregants still trusted him and looked up to him, if a communal debate over his ouster were to happen, perhaps the congregants would have to decide among themselves by a vote, and divulging the information they had would just result in Chillul Hashem, i.e., laymen losing their trust in him, and by extension, other Rabbinic figures.

At the time, I thought that justice should win, but now I see their wisdom. Putting anything up for a public vote results in too much evil speech, slander, innuendo, and libel. Election season is mudslinging season, and could you imagine the destruction if the Davidic leader of the Jewish people had to win re-election, say, every decade? The results would be disastrous, even if only matters of truth were to come out.

Mainstream Charedi media are so ashamed of the actual Torah, they will publish long articles glorifying some Goyish institution, without ever mentioning the Jewish, er, “connection”. Case in point: Monarchy.

Hamodia Prime of 25 Elul, p. 66-74 had an article by Rafael Hoffman titled “Pretending, But Not Make-Believe“.

This trivial trivia-filled trove emphasizes just how many people worldwide still thirst for a proper monarchy (many royal hopefuls have “bands of admirers and, in some cases, even small political parties advocating for their restoration”!), quotes economists who recover some of monarchy’s reputation (missing Hoppe’s classic “Democracy: The God That Failed“, of course), and so on.

But even the obligatory “Torah angle” piece by Rabbi Avraham Y. Heschel carefully avoids the topic of a Davidic monarchy or even an Exilarch.

Surely, at least in this time of seeming political chaos, we ought to be seriously rethinking this “quaint” Parsha?

“Advocates of monarchy have pointed out that even if the tsars were considered tyrannical, the number of political prisoners held in Imperial Russia was in the hundreds, while under Lenin that number multiplied to tens of thousands, and under Stalin to millions — a sign of the limits of monarchy versus other power structures.”

“Monarchical governments, especially if they have some constitutional element, have better records of maintaining stable environments,” Dr. Lee Walter Congdon, author and former professor of history at James Madison University, told Hamodia. “Monarchies are systems that won’t be totally changed by votes, and as such provide more stability to let people live their own lives than democracy.”

So, why won’t they dare apply the same logic to the Jewish people?!

The article quotes a royalist:

“Monarchy will bring an order, good government, prosperity, safety, peace of mind, longevity, wealth, and the good life in our mutual country,” he said. “Monarchy, of course, isn’t perfect — nothing is — but it can make an impressive contribution to the wellbeing of society by providing strength and stability, a calm and dignified center, luster, continuity, unity, traditions, oneness, and even greatness. Perhaps this is because it is patterned after the order of Heaven where the Supreme Creator is the King above all kings.”

Is the Israeli regime of faux-democracy patterned after Heaven, then? No!

And here are the economists:

The man considered by many to be the intellectual grandfather of modern monarchism, Erik Maria Ritter von Kuehnelt-Leddihn, was himself the heir to a defunct Austrian aristocratic line. A prolific writer, he was a master of many languages and was known for his encyclopedic knowledge. Until his death in 1999, he traveled the world warning of the dangers of mass rule and attempting to demonstrate through many books, papers and lectures that monarchs have historically been more effective guarantors of personal liberty than their elected counterparts. In one of his major works, Liberty or Equality, he argues that it is chiefly the drive of the modern world to artificially impose an egalitarian society that robs man of his personal freedoms. He dedicates an entire section to his theory that Nazism was only able to rise to power as a result of the dissolution of monarchical rule in much of Europe following the First World War.

There’s a study, too (obviously):

Last year, Dr. Mauro Guillen, a professor of international management at the University of Pennsylvania’s Wharton School, released an in-depth statistical study of 137 nations showing that a monarchy generally has a higher standard of living than a republic.

“I was surprised myself,” Dr. Guillen told Hamodia regarding his paper’s results. The economist went on to discuss the theory behind the apparent fact that citizens of monarchies are better off than those living under governments whose heads have all been elected.

“Monarchies limit the power of politicians and reduce social conflict which undermines economic growth,” he said. “A lot of people think of monarchies as anachronistic, but if you move away from focusing on the human being who might be the monarch and look at it as an institution and the political culture it creates, you have a system with more checks and balances that prevent politicians from becoming corrupt or getting carried away with their agendas.”

…

The economic theory at the core of the study pins itself on the idea that strong protection of property rights is the most essential ingredient in a healthy market, as these incentivize investment and foster growth. In its 40 pages, the paper argues that monarchies have done a better job of this than republics.

Another piece of evidence is the relative moderation of monarchies in the Arab world and their greater resilience during the “Arab Spring” turmoil as compared to their republican counterparts.

The paper also shows that constitutional monarchies have far outperformed absolute monarchies. Dr. Guillen cautions that the culture of unity and stability he feels monarchy can bring will only occur in a country that has an established tradition of a hereditary sovereign, saying that attempting to re-create such a system in the United States or Switzerland “would not work.”

Even the faithless refrain of “What will the Goyim think?” loses its luster upon noting plausible, positive theory, and the existence of many, many royalists worldwide.

But would an empowered Jewish king be unprecedented in modern times? Not by much.

From Hamodia, again:

Spain was without a king for more than 40 years following its Civil War and the rule of the Franco regime, but in 1975, Juan Carlos was restored to the throne, which is now occupied by his son, Felipe VI.

Montenegro’s story might give even more hope. Following nearly half a century as part of communist Yugoslavia, followed by 10 years of regional strife, in 2006, the small Balkan nation voted to secede from Serbia and declare independence. In 2011, the royal status of its Crown Prince Nicholas was given official recognition, and he now shares some of the powers of the nation’s presidency.

This is the “Daily Newspaper for Torah Jewry”…

Read the rest here of the original article…

By the way, both the article and its title (Pretending, But Not Make-Believe) are thoroughly confusing, because the paragraph explaining the term “pretender” only appears three-quarters in:

The term “pretender,” despite its mocking ring in modern English, is actually not a pejorative. In its original Latin and French forms, the word simply means “one who presents a claim.”