העורך Editor

Mainstream media websites now often ask readers to help them with “confidential tips”.

Why all of a sudden?

I have a theory: They’re feeling shouted down by anti-Establishment attitudes.

They don’t need your help for anti-government whistleblowing, because they are already spoonfed specific items at specific moments by self-interested competing forces from within the system (think: Bob Woodward’s anti-Nixon source, Carroll Quigley’s initial patrons, the anti-Netanyahoo political leakers, agency turf wars, etc.)

לא המילים שלי.

הנה צילום מס’ מור וקציעה סי’ ח’ (מכון י-ם עמ’ כה):

Download (PDF, 452KB)

Download (PDF, 673KB)

Mr. Lew Rockwell’s Foreword to “Building Blocks for Liberty”:

Murray Rothbard, in his life, was known as Mr. Libertarian. We can make a solid case that the title now belongs to Walter Block, a student of Rothbard’s whose own vita is as thick as a phone book, as diverse as Wikipedia. Whether he is writing on economic theory, ethics, political secession, drugs, roads, education, monetary policy, social theory, unions, political language, or anything else, his prose burns with a passion for this single idea: if human problems are to be solved, the solution is to be found by permitting greater liberty.

Yes, Walter Block is provocative. He is an admitted anarchocapitalist, and his signature treatise is called Defending the Undefendable. But readers who spend time with his prose discover that there is far more to the Blockian method than simply breaking taboos. He is provocative not just because of his conclusions but also because he is relentlessly logical, unfailingly truthful, and unusually sincere. He wants answers to the most vexing human problems — whether they are small or large — and he is going to pursue that truth as far as human reasoning can take him.

I can recall looking through correspondence that Professor Block has had with colleagues in topics such as monetary policy, letters in which Block is sharply in disagreement with his correspondent. His argument on behalf of his position is so pointed and attractive that his opponent cannot resist attempting an answer, but of course that only elicits yet another response, and yet another rejoinder, and another response, and so on. The rounds of correspondence can go on for dozens of interchanges. Block persists not because he wants to beat anyone down, but because he is so sincere about finding truth and ferreting out error. If he is wrong about a point, he wants to know it. That’s why his opponents always end up on the hot seat.

There is another aspect to his work that should be noted. His public persona is as a plumb-line libertarian, but his method and mode of argument come from his core training in the science of economics. He deploys economic tools in the service of finding answers to social problems. This shows up not only in his exposition; he is also an inspired teacher who never misses a chance to present his argument step by step so that the reader can come to understand economic logic along the way.

You might be surprised at how reasonable-sounding Block can make what might otherwise be considered an outrageous idea. Not every reader will accept every one of Block’s conclusions. But everyone will learn how a top-notch economic thinker in the Austrian tradition approaches a huge range of issues. If you disagree with him, you would do well to do so with the same method: that of thinking through problems with close attention to logical and analytical detail.

There is one final trait of Block that might be overlooked: his humility. In a world of academics with inflated egos and selfish ambitions, Block displays constant sincerity, a sweet trust in believing that the truth demonstrated with patience and logic should be enough to carry the day. In our politicized world of charlatans and agenda-driven ideologues, this is rarely the case, of course. But Block charms us with his truth-seeking way, his desire to engage counterarguments of any sort, and his willingness to be shown where he is wrong.

A volume of all the “critical essays” by Walter Block would surely run into thousands of pages. But this is an excellent sampling, and a great tribute to one of the most inspired and hardworking intellectuals of our time.

Read it online here (for the time being)…

דברי מורנו הרב יצחק ברנד שליט”א, מתוך הפורום הידוע:

אני רוצה כאן להביא מה שנתחדש לי בשבת קודש בחשבי על שני מצוות אנכי ה’ ולא יהא לך ועל המפרשים בחטא העגל

ע’ בפירוש הרב שמשון רפאל הירש שהביא שחטא העגל לא היה תחליף להקב”ה אלא תחליף למשה רבינו כמו שנאמר

שמות פרק לב פסוק א (פרשת כי תשא)

(א) וַיַּ֣רְא הָעָ֔ם כִּֽי־בֹשֵׁ֥שׁ מֹשֶׁ֖ה לָרֶ֣דֶת מִן־הָהָ֑ר וַיִּקָּהֵ֨ל הָעָ֜ם עַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֤וּ אֵלָיו֙ ק֣וּם׀ עֲשֵׂה־לָ֣נוּ אֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁ֤ר יֵֽלְכוּ֙ לְפָנֵ֔ינוּ כִּי־זֶ֣ה׀ מֹשֶׁ֣ה הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱלָ֙נוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לֹ֥א יָדַ֖עְנוּ מֶה־הָ֥יָה לֽוֹ:

והטעות לא התחיל בעגל אלא שנתנו גדולות מוגזמת למשה רבינו שהוא מעין אלהים

רש”ר הירש שמות פרק לב פסוק א (פרשת כי תשא)
הם לא ראו במשה את עושה רצונו של ה’, שה’ בחר בו בחירות, מתוך יוזמה חופשית, והטיל עליו את שליחותו בחירות; אלא הם ראו בו במשה דמות איש, אשר התעלה בכוחות עצמו מעל לטבע האדם הרגיל ורכש תכונה אלוהית, – איש שבכוח השפעתו להטות את רצון האלוהות ושבכוח יישותו להבטיח חסות מטעם האלוהות. בעיני האנשים האלה לא היה זה ה’ שהוציאם ממצרים באמצעותו של משה, אלא היה זה משה שהיטה את רצון ה’ לעשות את מעשה הגאולה הזאת. בעיניהם הקשר הנצחי עם ה’ לא נוצר על – ידי התורה האלוהית שנמסרה להם בידי משה, והערובה הנצחית לחסות ה’ עליהם ולקירבת ה’ שבהישג ידו של כל אחד ואחד, ללא מתווך, – אלה לא היו בעיניהם סידרי – החיים האלוהיים, דהיינו המשפטים, שיישארו עמהם – אף בשעה ששליחם הזמני לא יהיה עוד. אלא יישותו של האיש משה הקרוב לאלוהים – זה היה להם הקשר והתנאי שיצר את זיקתם אל ה’, ויישותו היתה להם הערובה לחסות ה’ עליהם. הם האמינו, שיחסו של משה אל ה’ הוא פרי יוזמתו של משה ולא של ה’, ובדרך זו האמינו, כי לאחר פטירתו המשוערת של משה יהיה בידם לעשות מעשה בכוח עצמם, שיהיה בו משום יוזמה המכריעה את ידי האלוהות, ולפיכך סברו שעליהם להפעיל יוזמה זו. התודעה היהודית החופשית, שיסודה תפיסת האדם ביחס ישיר ובלתי – אמצעי אל ה’, כשהתנאי היחיד והבלעדי ליחס הזה הוא עשיית רצון ה’, – תודעה זו טרם נתבהרה להם בתכלית הבהירות, או שמא טושטשה תודעה זו בליבם על – ידי הפחד מפני הנדודים במדבר, שמעתה יהיו ללא מנהיג.

ועל פי זה נראה לי לפרש אחד מן הטעמים שחז”ל אמרו (מכות כ”ג:) אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, ולמה לא מינה את משה רבינו לתפקיד אמירת שני הדיבורת, משום שאנכי כולל גם זה שלא משה רבינו הוציאנו ממצרים אלא הקב”ה, וכן לא יהא לך אלהים אחרים על פני, זה בא לנו להחדיר שלא תעשה את משה רבינו לאלהים

ובכל זאת נכשלו וחשבו את משה רבינו העיקרי ביציאת מצרים, ואילו היה משה רבינו מדבר היה סכנה זו הרבה יותר גדולה