העורך Editor

בגמ’ (נדרים סד:) מובא, ‘ארבעה חשובים כמת ועני אחד מהם’. ע”ש. אמנם, תלמידי חכמים עם היותם דחוקים בפרנסתם, לא יגיעו למדרגה זו של עני, מאחר וכך היא דרכה של תורה ‘פת במלח תאכל’ (אבות פ”ו מ”ד) והיא הנותנת חיים וכח ללומדיה להסתפק במועט ולשמוח במה שיש להם. וממילא, נקראים הם עשירים, וכמאמר התנא באבות (פ”ד מ”א) ‘איזהו עשיר? השמח בחלקו,’ ואפשר שזוהי גם כוונת התנא (אבות פ”ו מ”ז) ‘גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא,’ שעל אף שהעני נחשב כמת, מ”מ העוסק בתורה, אף אם דחוק הוא נחשב הוא חי, וזהו ‘נותנת חיים לעושיה’.

ואפשר, שזה בא הכתוב לרמוז “ואתם הדבקים בה’ אלהיכם”, כלומר, הגם שיש תלמידי חכמים עניים אך מאחר והם דבקים בה’ אלקיכם ועוסקים בתורתו, אזי הם בבחינת “חיים כלכם היו”.

מקור: בית יעקב, לרבי יעקב חדאד, תוניסיה, נלב”ע תרל”ז (מתוך עלון תורת החכמים – גליון שבועי להנחלת תורת רבותינו חכמי ספרד זיע”א, גליון קכו)

Rabbi Yisrael Yaacov Fischer (Shut “Even Yisrael” vol. 8 chapter 58) says this is done to avoid duplicating what was in the Mishkan. There is no need to presume non-Jewish influence.

This is simple to understand. I assume Rabbi Shach was against affixing square Luchos mainly because this was the Lubavitcher Rebbe’s idea… (Berachos 63a, התחיל הוא מטמא והם מטהרים).

Again, find Shut Even Yisrael here.

דיברו על הקשר בין עם ישראל להקב”ה.

אני רואה את הקשר הזה בשוק מחנה יהודה, שבשעה שתים אחרי הצהרים מישהו קם וקורא “מנחה, מנחה!” ואז מתכנסים איזה עשרות בני אדם, מהם שהם מוכרי קישואים, ומהם אלו שבאים לקנות קישואים, והם מתכנסים באיזה שהוא פינה והם אומרים את תשע עשרה ברכות של מנחה.

זה הקשר בין עם ישראל ובין אלהיו…

(א”ה, והמשיך בדבר שא”א לשמוע)

The truth is, most all of what the state of Israel does is awful. The Chazon Ish reportedly could “relax” only when the parliamentary criminals were not in session.

Yes, the story of Rabbi Yehoshua ben Levi and Eliyahu in Seder Hadoros seems to indicate gridlock is bad:

“נלך לבית הכנסת, אמר אליהו, אולי מישהו מהמתפללים יזמיננו להתארח בביתו”. נכנסו השניים לבית הכנסת וראו שהוא יפה ומהודר. ניכר היה בעליל כי אנשי העיר הזאת עשירים מופלגים. כל אחד מהם ישב על מקומו המיוחד לו לפי כבודו, והקפיד ששום אדם זר לא יעז לשבת על מקומו. נדחקו השניים לאיזו שהיא פינה, והמתינו שם עד אחרי תפילת ערבית. סוף סוף הבחין בהם אחד מהמתפללים ואמר לחברו: “ראה שוב באו עניים מי יאכילם הפעם”? וחברו ענה: “אין צורך להזמינם הביתה מספיק להביא להם מעט לחם, מלח ומים לבית הכנסת”. גם יתר המתפללים לא שמו לבם לאורחים העניים, אף אחד לא הזמינם ולא כיבדם. הסתפקו בכך שנתנו לשמש כמה פרוטות כדי שיקנה לחם עבורם.

הבוקר אור. לאחר לינה בבית הכנסת ותפילת שחרית, קמו האורחים ונפרדו מאנשי העיר. ואליהו מברכם: “יהי רצון שתהיו כולכם ראשים וחשובים“. חרה הדבר מאוד לרבי יהושע ומאוד השתוקק לשאול את אליהו לפשר הדבר, אך זכור זכר את התנאי שאסר עליו לשאול.

But that is only when the (usually local) government accepts just, legal limits on its powers!

If not for the prohibition against electing non-Jews, it might be best to vote for the Arabs who never join any government coalition. (This time they said they might, but they are certainly lying.)

Me’illah 17a:

שפעם אחת גזרה המלכות גזרה שלא ישמרו את השבת ושלא ימולו את בניהם ושיבעלו את נדות הלך רבי ראובן בן איסטרובלי וסיפר קומי והלך וישב עמהם אמר להם מי שיש לו אויב יעני או יעשיר אמרו לו יעני אמר להם אם כן לא יעשו מלאכה בשבת כדי שיענו אמרו טבית אמר ליבטל ובטלוה חזר ואמר להם מי שיש לו אויב יכחיש או יבריא אמרו לו יכחיש אמר להם אם כן ימולו בניהם לשמונה ימים ויכחישו אמרו טבית אמר ובטלוה חזר ואמר להם מי שיש לו אויב ירבה או יתמעט אמרו לו יתמעט אם כן לא יבעלו נדות אמרו טבית אמר ובטלוה.

The state of Israel is our enemy!

ניתן להירשם לגליון חודשי בשם “מפתח של בנים” בדוא”ל כאן: m48485252@gmail.com