העורך Editor

Quoting from Dr. Block’s correspondence:

… I don’t see the problem, however, with privatizing Central Park. Presumably, it would be owned by very acute, astute, businessmen, who would try to maximize its present discounted value. I really don’t know whether or not a few skyscrapers in it would do that, but, the market rewards profitable decisions, that serve most people, and does the very opposite for bad decisions.

Rockefeller Center has long been in private hands. They are doing pretty well with it, right? If not, it would tend to be transferred to other entrepreneurs.

Lookit, private investors are forever making mistakes. We have a profit and LOSS system. But, when they err, they lose money. If they make enough mistakes, and/or big enough ones, they go bankrupt, and their capital moves to other hands. When government is in charge, this system splutters. For example, the Army Corp of Engineers was responsible for the failure of the levies in New Orleans during Katrina. Are they still in business? To ask this is to answer it. Of course they are. They are part of the statist system. If a private firm made an error of this magnitude (1900 people died) they would not likely remain in business.

So, yes, if you compare free enterprise, peopled by flesh and blood creatures, with Nirvana, laissez faire capitalism does not look all that good. But, if you contrast it with government, it smells of roses.

See here for a bibliography on the aforementioned Katrina example.

Learn more here on HaTanakh.com.

Here’s an interesting example dealing with the apparent contradictions in the account of the start of the monarchy in Sefer Shmuel (Cluck on “Full Article”).

Here is a brilliant analysis, excerpted from Thomas Sowell’s “Intellectuals and Society” (p. 46 or thereabouts) concerning the laws against supposedly “predatory”, “exploitative”, etc. payday loans:

The underlying costs of providing financial services to people in low-income neighborhoods are likewise ignored by much, if not most, of the intelligentsia. Instead, the high rates of interest charged government intervention to put an end to “exploitative” and “unconscionable” interest rates.

Here verbal virtuosity is often used by stating interest rates in annual percentage terms, when in fact loans made in low-income neighborhoods are often made for a matter of weeks, or even days, to meet some exigency of the moment.

The sums of money lent are usually a few hundred dollars, lent for a few weeks, with interest charges of about $15 per $100 lent. That works out to annual interest rates in the hundreds—the kind of statistics that produce sensations in the media and in politics.

The costs behind such charges are seldom, if ever, investigated by the intelligentsia, by so-called “consumer advocates” or by others in the business of creating sensations and denouncing businesses that they know little or nothing about. The economic consequences of government intervention to limit the annual interest rate can be seen in a number of states where such limits have been imposed.

After Oregon imposed a limit of 36 percent annual interest, three-quarters of its “payday loan” businesses closed down.

Nor is it hard to see why. At a 36 percent limit on the annual interest rate, the $15 in interest charged for every $100 lent would be reduced to less than $1.50 for a loan payable in two weeks—an amount not likely to cover even the cost of processing the loan, much less the risks of making the loan.

Any amount of Ribbis (interest) is forbidden among Jews, and not because it is unfair.

ציטוט מתוך “תעניות” – מאמר שני בסדרת מדור ‘ורפא ירפא’ שע”י ד”ר מיכאל פקטורוביץ, “במה – מגזין תוכן לבית היהודי“, גליון #52 מיום כ”א תמוז תשע”ט עמ’ 11:

דוגמא נוספת של חולה שמקבל באופן קבוע טיפול בשל חרדה ודיכאון במינונים משתנים, ועל אף שבתקופה שקדמה לתענית – במקרה זה מדובר בתשעה באב, היה יחסית יציב, אך עדיין היה בתקופת ההסתגלות למינון חדש.

בפנייתו לרב הפוסק ציין שהוא נוטל טיפול נפשי במשך שנים רבות ומרגיש טוב. הרב, עקב חוסר מודעות למורכבות הפסיקה בנושאים הללו, לא בירר האם חלו שינויים במינונים של התרופות ומה היה מצבו מספר שבועות לפני כן, שמתוך כך היה מבין שלא הייתה כאן יציבות אמיתית.

בסופו של דבר החולה הזה הידרדר בצורה משמעותית ביותר, ותקופה מעל שנתיים מיותר לומר שלא צם כל התעניות כולל יום כיפור.

מקרה נוסף של בחור בן ארבע עשרה שלמעשה גופו מכל הבחינות היה מתאים לגיל אחת עשרה, שלא סבל לכאורה משום מחלה, אך המציאות ההלכתית שלו הייתה כמי שאסור לו לצום.

אביו שאל את הפוסק לפי בקשת אימו של הבחור, ונוסח השאלה היה: יש לנו בחור בן ארבע עשרה שהוא נמוך וקטן ואשתי שואלת האם עליו לצום.

הרב הפעם כן שאל איך מרגיש הילד באופן כללי והאם הוא בריא, והתשובה הייתה שהוא בריא, כאשר בעצם הבחור לוקה באיחור בכל ההתפתחות הגופנית כשהמצב גובל בחולי והמציאות שבעצם איננו בר חיוב לצום!

הבחור התעלף בזמן התפילה, לא יכול היה ללמוד, במשך שבועיים כמעט לא יצא מהבית (א”ה, נ”ל שכך צריך לפסק). בהמשך סבל מחולשה ממושכת שפגעה בתפקודו ברמה מערכתית למשך מספר שנים וכמובן שלא יכול היה לצום ביום כיפור עד שגופו הגיע בפועל לגיל מעל שלוש עשרה, שהוא היה כבר בן כמעט שש עשרה שנים.