העורך Editor

Blasted by the Yam Shel Shlomo — in that introduction pored over by all young teenagers “looking for trouble” — for demeaning Ba’alei Hatosfos, the counterfeit missive is titled: מוסר נאה מאד מהרמב”ם ז”ל להרב החכם ר’ אברהם בנו ז”ל.

Find it here on Daat, p. 13, or a text version on Sefaria. It was also unfortunately reprinted by now-defunct Kest Leibowitz Publishing (catalog number #54 I think). Rabbi Yitzchak Sheilat discusses the forgery briefly at the end of his brilliant edition of “Igrot Harambam”.

This atrocity is filled with unspeakable expressions, unthinking praise for Rabbi Ibn Ezra (היה כמו אברהם אבינו עליו השלום ברוח), and horrendous grammar (like סודות עמוקות ועצומות).

No one would dare quote the forgery’s disgusting slanders against Rishonim. But it has still gained immortality for a literary bit against Machlokes:

אל תשקצו את נפשותיכם במחלוקת המכלה הגוף והנפש והממון, ומה נשאר עוד?! ראיתי לבנים השחירו, פחות נפחתו, ומשפחות נסחפו, ושרים הוסרו מגדולתם, ועיירות גדולות נתעררו, וקיבוצים נפרדו, וחסידים נפסדו, ואנשי אמונה אבדו, נכבדים נקלו ונתבזו בסיבת המחלוקת, נביאים נבאו, וחכמים חכמו, ופילוסופים חפשו ויספו לספר רעת המחלוקת ולא הגיעו לתכליתה. לכן שִנאו אותה ונוסו מפניה והתרחקו מכל אוהביה וגואליה ורעיה, וגם אל שאר בשרכם אוהב מדנים התנכרו ורחקו קרבתם, פן תספו בכל חטאתם.

The truth won’t stop mashgichim apparently still working on Middas Ha’emes, however…

I read the following halachic ruling by Rabbi Yitzchak Zilberstein from “Chashukei Chemed” Beitza p. 393 shortened in “Mat’amim Leshabbat”. For the full version, see HebrewBooks here.

פושע ששדד לפני כעשרים שנה חנות תכשיטים ברחוב סואן והרכוש הגנוב שוה כ-100,000 דולר, ועתה רוצה להשיב, אלא שאינו זוכר מאיזו חנות ברחוב שכולו מסחר בתכשיטים.

העצה היחידה לפנות למשטרה ולברר ברשומים, אלא שאז יתבעו אותו וישב שנתיים בכלא. מאז חזר בתשובה ונשא, וילדיו לומדים תורה, ויגרם להם נזק רב. מה עושים?

ת: מן הדין חיב רק להשיב את הגזלה ולא לקבל עונש נוסף, ולכן לא יסגיר עצמו, כי הענש שיקבל הוא שלא כדין, ואין אדם מחיב לסבול יסורים כדי להשיב גזלה, וגם מכשיל יהודים לאסרו שלא כדין.

לכן יניח את הגזלה בבית דין וכשר לעדות.

The interesting part (based on Rabbi Elyashiv) is that the state has no right to imprison thieves, unlike a king, etc. From a practical perspective, too, it is a terrible idea to use the state’s jails as personal atonement, see here.

How this fits with the Charedi willingness to keep passing new pseudo-laws whose punishment is jail I do not know…

Needless to add, there is no reason to trust Rabbi Zilberstein his colorful story is anything more than made-up.

ספר צדקת הצדיק אות קנ”ד:

קנד) כשם שצריך אדם להאמין בהשם יתברך כך צריך אחר כך להאמין בעצמו. רצה לומר שיש להשם יתברך עסק עמו ושאיננו פועל בטל שבין לילה וגו’ (יונה ד’ י’) וכחיתו שדה שלאחר מיתתם נאבדו ואינם. רק צריך להאמין כי נפשו ממקור החיים יתברך שמו והשם יתברך מתענג ומשתעשע בה כשעושה רצונו. וזה פירוש (שמות י”ד ל”א) ויאמינו בה’ ובמשה עבדו פירוש משה רצה לומר כלל ששים ריבוא נפשות ישראל בדור ההוא האמינו שהשם יתברך חפץ בהם [וממילא גם כן במשה אשר הוא ממש הם וכמו שאמרו ז”ל (בבא בתרא קכ”א ע”ב) שכל זמן שהיו ישראל נזופים לא נתיחד הדיבור למשה. וכמו שנתבאר במקום אחר כי בכל חטאי ישראל חטא גם כן משה שהוא כללותם כמו בעגל היה חטא משה בשבירת הלוחות ובאמת הוא דבר תמוה וזר מאוד אפילו לקרוע ספר תורה בחמתו ולהשליכה לארץ מכתב יד סופר דעלמא כל שכן הלוחות מכתב ה’. והוא ממש חטא דעגל כמו שאמרו במקום אחר וכשנאמר לו יישר כחך ששברת ידע כי גם בני ישראל כן כמו שאמרו (עבודה זרה ה’.) בואו ונחזיק טובה לאבותינו וכו’ ובקברות התאוה איתא (במדבר י”א כ”ב) הצאן ובקר ישחט וכן במי מריבה ובמרגלים היה חטאו השליחות כמו שנאמר (שם י”ג ב’ וברש”י) שלח לך לדעתך ואין כאן מקום לבאר כולם] ורוצה ומקבל נחת רוח מן חלק הטוב שבהם.

ספר טעמא דקרא עמ’ 304, תחילת פירוש משלי:

בי מלכים ימלוכו, בפסחים פ״ח ב׳ שאלו את המלך א״ל לכו שאלו את המלכה כו’ נמצאת כל הסעודה תלוי׳ בר״ג, כונת הגמרא לומר מאן מלכי רבנן עיקר המלוכה הוא מי שנשמעין לו וכיון שהכל צריכין לר״ג א״כ ר״ג הוא עיקר המלך (ועד״ז בגמ׳ מלך אביי מלך רבא וכה״ג).

משלי ס”פ י”ז:

חושך אמריו יודע דעת יקר רוח איש תבונה.

ביאור הגר”א:

חושך וגו’, מי שמונע אפי’ דבריו הנצרכים לו הוא דעת יקר רוח, כלומר מי שאצלו יקר אף מחשבה שאינו רוצה לבטלה הוא איש תבונה.