Rav Chelm based his ruling on the halachic response to child molesting. In those cases, if there was no abuse for three years and the offender expressed regret he is assumed to now be safe to work with children. This is even true if he was not subjected to public humiliation, expulsion from town and forfeiting money…
Many in the community were outraged, but they were warned not to say loshon horah. Besides, they were assured that rabbis “would keep an eye out him” just as they do with repentant molesters.
עדויות מסורת אכילת חגבים – ספרו של זוהר עמר
הכוונה לספר “הארבה במסורת ישראל” מאת פרופ’ זהר עמר בהוצאת אוניברסיטת בר אילן.
הספר מתואר כך:
בספר מוצג הארבה כאחת מתופעות הטבע המשמעותיות ביותר בחיי האדם בתקופה הקדומה. לבד מהיותו גורם המזיק לחקלאות, נחשב הארבה בעולם הקדום למאכל תאווה, ובשנות רעב שימש כמזון בסיסי, זמין וזול. מחקר זה הוא רב-תחומי, ייחודי מסוגו. הוא כולל תיאור מיני החגבים הטהורים שנזכרו בתורה (ויקרא יא כא-כב), וסקירת תפוצתם מבחינה ביולוגית והשפעתה האקולוגית תוך הארה של היבטים היסטוריים, הלכתיים, סוציולוגיים, ופולקלוריסטיים. מוצגות כאן עדויות היסטוריות לאכילת הארבה הכשר בקהילות ישראל השונות לתפוצותיהן. כמו כן מוקדש דיון נרחב לפן הגאו-תרבותי והשפעתו על נוהגי האכילה ועל הפסיקה ההלכתית, הן בקהילות אשכנז ופרובנס והן בקהילות שהיו תחת השפעת התרבות הערבית.
המחקר מבוסס על מקורות כתובים ואפיגרפיים מגוונים ועל תישאול מאות אנשים, ברובם קשישים, שהכירו היטב את נוהג אכילת הארבה. מטבע הדברים, מתמקד המחקר במסורתם של יהודי תימן וצפון אפריקה שהחזיקו במנהג אבותיהם עד לאמצע המאה העשרים.
לפנינו אפוא תיעוד של מסורת עתיקת יומין הנעלמת והולכת מן העולם. כמו-כן, זהו ניסיון של ממש להגדיר על פי מדדים מדעיים מדויקים את סימני החגבים הכשרים, שבעבר הועברו כמסורת שבעל-פה.
197 עמ’ עברית, כריכה קשה, 2004.