העורך Editor

An impassioned shiur by Rabbi Ahron Lopiansky shlita on TorahDownloads.com…

Biographical Sketch on Reb Avraham Grodzensky- The Talmid Par Excellence of the Alter of Slobodka; The Zichuch Hanefesh of the Arzei Halevanon (5778) Length: 49 minutes

Excerpts (I assume) from a decade-old article in Haaretz (the link has since been removed by Haaretz) written by the notorious Gideon Levy:

Israel: Not what you thought, not what the world thought, not what Israelis imagine themselves to think. Israeli society isn’t secular, it isn’t liberal and it isn’t enlightened.

By Gideon Levy

God exists. Eighty percent of Israeli Jews can’t be wrong. And it is precisely for that reason we must say: God protect us from the results of the poll (conducted by the Israel Democracy Institute’s Guttman Center for Surveys and the Avi Chai Foundation ). While it is conceivably possible to deal with that burning, wholesale belief in the divine, what do we do with the “You chose us” part? Seventy percent of respondents said they also believed Jews are the Chosen People – and that frightening parameter is only on the rise.

…Even the religious character of the state, which is much less secular than we tend to think – no buses or El Al flights during Shabbat, no civil marriage, no unkosher hotels, a mezuzah on the doorjamb of nearly every home and a rising number of people who kiss it each time they enter or exit – all this can be explained by the survey data.

… From now on, it can no longer be claimed that the secular majority has acquiesced to the religious minority; there is no secular majority, only a negligible minority.

…We should admit the truth, which is that we are an almost religious society and a state that is almost based on religious law. There’s no need to keep counting the number of people wearing kippot, headscarves or shtreimels. Bareheaded people are in the same camp: They accept the character of their state, where the religion is the state and the state is the religion, all mixed together. There’s no need to keep being shocked by religious extremism – being religious, whether moderate or extreme, is all the same, and it’s the majority here.

…From Bnei Brak to Mea She’arim, these Haredim are, to a large extent, us, just with different dress and languages – more extreme versions of the same belief.

…Perhaps it was inevitable. A state that arose on a certain territory and conquered another territory and has remained there nearly forever, all on the basis of Bible stories; a population that never decided whether it was a nation or a religion; and a state that purports to be a “Jewish state,” even if no one has any idea what that means. All these cannot exist with no foundation – a chosen people that believes in its God. That is Israel, circa 2012. God have mercy on us.

End.

אבו עוביידה (דובר חמאס) בא להצדיק את הטבח שבצעו ביום שמחת תורה בטענה שהיהודים ניסו להיטהר באפר פרה אדומה ועי”ז לבנות את המקדש ולהחזיר את העבודה.

טבח שמחת תורה מזכיר את דבר המ”א הידועים תק”פ סק”ט:

כתב התניא ביום הששי פ’ חקת נהגו יחידים להתענות שבאותו היום נשרפו כ’ קרונות מלאים ספרים בצרפת ולא קבעו אותו בימי החדש מפני שמתוך שאלת חלום נודע להם שיום הפרשה גורם גזירה התורה זאת חקת התורה מתרגמינן “דא גזירת אורייתא”. וגם בשנת ת”ח נחרבו שני קהילות גדולות באותו היום כמ”ש בסליחות שחבר בעל השפתי כהן.

ס’ שמירת הלשון ח”ב פרק י”ט על פר’ שלח:

ועל הטענה הראשונה, שאתם אומרים, שהבטחת הקדוש ברוך הוא בנתינת הארץ היא דוקא אם נהיה צדיקים, היא טעות מעקרה. הקדוש ברוך הוא אינו מדקדק על האדם לומר, אושיעך רק באפן שתהיה צדיק, רק אומר לו, לא אושיעך אם תהיה מורד, חס ושלום, ולזה סימו יהושע וכלב ואמרו (שם ט’), “אך בה’ אל תמרדו”. וכל זמן שאין אדם מורד בהקדוש ברוך הוא לעקר מצותיו בכונה, יוכל לקוות לכל טוב.

לקוטי הלכות [לא של הרב מראדין!] הל’ תפלין הל’ ו’ סוף סקל”ו:

… וכן כל אדם כשרוצה להתקרב להשם יתברך שהוא בחינת יציאת מצרים, כי באמת עקר הגאלה היא רק בחסדו הגדול כנ”ל ולפעמים מתנכל הבעל דבר והסטרא אחרא ומעקם לבו בבחינת קטנות הנמשך ממחין דקטנות ונדמה לו כאלו הוא ענוה. ורוצה לרחקו ע”י זה מהשם יתברך, דהינו שאומר בלבו וכי ראוי אני שיעשה השם יתברך לי נסים כאלה הלא אני יודע חטאי ופשעי המרבים ומחמת זה אינו מאמין בדברי הצדיק הרוצה לגאלו ולהשיבו באמת להשם יתברך. וכמו שמצינו כמה וכמה שנתרחקו ע”י זה מחמת שהם יודעים לכלוכם וטנופם בעונות, רחמנא לצלן, אינם מאמינים בכח הצדיק שאפשר לגאלם. ובפרט כשבא עליהם איזה יסורים ומרירות ומניעות בגוף ונפש וכו’. הם אומרים בנפשם הלא אני רואה שאין השם יתברך רוצה לקרבני, כי בודאי אי אפשר לקרב פגום כמוני. נמצא, שבתחלה מתחיל הבעל דבר בדרכי הענוה, אבל הוא מהפך דברי אלקים חיים ורוצה להכשילו על – ידי בחינת מחין דקטנות לעקם לבו ע”י זה יותר מהשם יתברך כנ”ל, כי כך דרך הבעל דבר שמתלבש באיזה אמת לפנים ואחר כך מהפך השורה ח”ו, על – כן צריכין להשמר מאד מזה שלא יפל ויתרחק ע”י ענוה רעה כזאת, כי באמת בודאי צריך האדם לידע חסרונו שאינו ראוי לגאלה ולהתביש בעצמו הרבה, אבל לא שיתרחק ע”י זה ח”ו, רק אדרבא, יאמר בלבו בודאי אני רחוק מאד מאד מגאלה וישועה לפי מעשי הרעים, אבל אני בטוח בחסדו הגדול והנפלא ובכח וזכות הצדיקי אמת שהשם יתברך יעזר לי ויעשה עמי חסד תמיד כאשר עד הנה עזרנו הרבה ואני מחיב להאמין בדברי הצדיקים שגלו לנו טובו וחסדו הגדול יתברך שבודאי יגמר עמנו כרצונו ויגאלנו גאלה שלמה כאשר הבטיחנו אע”פ שאיני כדאי כלל…

ובאמת עקר כל הנסיונות שנסו אבותינו את הקדוש ברוך הוא נמשכו מבחינה זאת, כי דור דעה בודאי האמינו בהשם יתברך שיכול להשפיע להם כל דבר, אך הבעל דבר עקם לבם ע”י בחינת מחין דקטנות עד שאמרו בלבם, וכי אנו ראויים שיתן לנו לחם ומים במדבר בדרך נסים כאלה ובפרט בעת שראו שבאמת יש להם יסורים גדולים וחסרונות, כגון כשהלכו ג’ ימים בלי מים שאמרו, הלא אנו רואים בעינינו שאין אנו ראויים לגאלה שלמה. ומחמת זה נמצאו קצת שלא האמינו בדברי משה ואמרו, המבלי אין וכו’. ואמרו, מי יתן מותנו בארץ מצרים וכו’ מחמת שלגדל חסרונם שידעו בעצמם אמרו שאינם ראויים לנסים כאלה. ובאמת שגו בזה מאד, כי זהו קטנות דסטרא אחרא, כי בודאי צריכין להכיר חסרונו ואע”פ כן כן יבטח בה’ ובצדיקי האמת, כי השם יתברך יעזר לו בחסדו הגדול וכנ”ל. וכן מבאר בילקוט ראובני על פסוק (שמות ו’), “ולא שמעו אל משה מקצר רוח”. כלומר משום דחזו דלא הוי בהון עובדין דכשרין וטבין וכו’, עין שם. וכן מבאר עוד במקום אחר הינו כנ”ל. שעקר פגם האמונה שלהם היה מחמת ענוה פסולה הנ”ל שהוא בחינת מחין דקטנות כנ”ל. ועל – כן באו לפגם גדול כל כך שלא שמעו אל משה, הינו כנ”ל.

הערה: לא עיינתי כלל לפני ואחרי וכו’ בשתי הספרים הנ”ל, וסמכתי על הקוראים. אם יש הערות אשמח לשמוע.

מהר”ל בספר דרך חיים על אבות פ”א י’:

… ואמר ואל תתודע לרשות כלל, ר”ל שאל יהא נודע לשררה לגמרי כ”כ יהיה האדם מרחיק עצמו מן הרשות, שדבר זה יותר גרוע מהכל שאין מגיע לו בזה טובה רק רע. וזה מפני כי אין הרשות דורש רק דבר שהוא טובת עצמו, אבל שידרוש טובתו אשר מתודע אליו זה אינו בעבור שאין לרשות קירוב לשום אדם, כי הרשות ענינו שהוא נבדל מכל הבריות ואין לו חבור אליהם. וזה שאמרו שאין מקרבין את האדם, רק להנאתן, ר”ל שאי אפשר כי הרשות יהיה מקרב את האדם לטובתו, שאם היה מקרב את האדם לטובתו א”כ לא היה הרשות נבדל מזולתו, ודבר זה אינו כי כל רשות הוא מיוחד בעצמו ונבדל מזולתו ואין לו שום התחברות אל זולתו, לכך אין הרשות מקרב את האדם לטובתו של אדם שאין לו קירוב אל האדם רק בדבר שהוא טובת עצמו, ועל זה אמר אל תתודע אל רשות כלל שאי אפשר שיגיע לך מזה שום תועלת כלל.