העורך Editor

Thanks to a reader for sending this in.

Gershom Scholem’s “Sabbatai Sevi: The Mystical Messiah” (English translation by R. J. Zwi Werblowsky, Princeton 1973) on pages 816-817, discusses a Sabbatian work (אגרת מגן אברהם מארץ המערב by Abraham Cardozo) written to justify the false Messiah’s apostasy.

I quote (omitting both his footnotes and my caustic comments):

Cardozo was the first author to state clearly what was subsequently to become a Sabbatian stock argument: God does not “permit the beast of the righteous to sin in error, how much less the righteous themselves,” and He certainly would not allow His saints, let alone his whole people, to fall into such grievous error (ed., I capitalized the letter “H” twice). The argument is of considerable interest. Cardozo rejects the view, apparently voiced by many disabused believers, that Sabbati had acted in good faith at the beginning of his career, but had taken to deciet and sin after realizing his error. For if this view were correct, it would show that a life of exemplary saintliness may be rewarded by falling into sin, and thousands of devout penitents and earnest believers would have become victims of lies and decieit. This would be tantamount to denying God’s justice and providence. The messiah’s soul was from the highest world of asiluth, and ordinary human beings whose souls came from lower spheres could not possibly comprehend his actions.

Without getting into this too deeply, I will note the Chazon Ish was asked why he exposed the problems with Eruvin when the masses were innocently relying on their rabbis, and he reportedly answered along the lines of “even they know the truth regarding whom to ask”.

Also, see p.156 and thereabouts in Rabbi Brand’s “Bayom Harishon Tashbisu”.

Answer: Don’t forget Yechonya and Nevuchadnetzer!

Esther 2:5-6:

איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני. אשר הגלה מירושלים עם הגלה אשר הגלתה עם יכניה מלך יהודה אשר הגלה נבוכדנאצר מלך בבל.

(Not counting Haman’s ancestor “Agag”, since he’s not introduced as a king.)

For a similiar riddle see here.

Avoda Zara 18a:

אמרו לא היו ימים מועטים עד שנפטר רבי יוסי בן קיסמא והלכו כל גדולי רומי לקברו והספידוהו הספד גדול ובחזרתן מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים וספר תורה מונח לו בחיקו הביאוהו וכרכוהו בספר תורה והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן את האור והביאו ספוגין של צמר ושראום במים והניחום על לבו כדי שלא תצא נשמתו מהרה…

אמר לו קלצטונירי רבי אם אני מרבה בשלהבת ונוטל ספוגין של צמר מעל לבך אתה מביאני לחיי העולם הבא אמר לו הן השבע לי נשבע לו מיד הרבה בשלהבת ונטל ספוגין של צמר מעל לבו יצאה נשמתו במהרה אף הוא קפץ ונפל לתוך האור יצאה בת קול ואמרה רבי חנינא בן תרדיון וקלצטונירי מזומנין הן לחיי העולם הבא בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים.

Why was the Bas Kol necessary? Because people will say anything to make the torture stop. In Medrash Eileh Ezkerah it also focuses on the oath: “מיד כשנשבע לו הרבה הקוסטינר את השלהבת ונטל הספוגין ויצתה נשמתו”.

There is a slight difficulty from Tosafos 3a s.v. שלא השתחוו לצלם who brings this as one proof (of several) tortures (or the threat thereof) would not make Chananya Mishael and Azaria worship actual Avoda Zara.

שפת אמת תענית דף כ”ט א’:

שם בגמ’ כשם משנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה, לולי פירש”י משום פורים ופסח, ויותר נראה מהא דתלי לי’ באב משום שבאדר הי’ קיום הקרבנות והמקדש דבאדר זמן שקלים לחדש בניסן התרומה חדשה ונדבו בנ”י בשמחה שקלי הקודש וכמבואר כמה פעמים בפסוק כשהתנדבו בנ”י למקדש הי’ שמחה גדולה בעולם, וכיון שקבלו עליהם בשמחה נדבת הלשכה עדיין השמחה נמצא באדר וכשקורין פ’ שקלים מתעורר זה.