מדוע השליכו אותם ליאור דוקא, ולא מצאו דרך אחרת להרגם? מסביר במדרש : “כדי שלא ייראה דם בארץ מצרים, שקשה עליהם ראיית דם, ובעבור זה לא היו שוחטין הבהמה, ובדם לקו ביאוריהם”. זהו דבר נפלא, ויש לפרשו ולהרחיבו. הנה, יש לגוי הרשע טבע מוזר ומרושע: על בהמות הוא חס, שאינו רוצה לראות בהריגתן ובדמן, אבל על אדם אינו חס, ומשום כך לא אכלו המצרים בשר, ואדרבה, העברים שאכלו בשר היו להם לתועבה, ובזו להם, והסתכלו עליהם כברברים, בתחושה שהמצרים הם עם יותר עליון ויותר תרבותי, וזאת כוונת הפסוק: “כי תועבת מצרים כל רעה צאן “, וכן “כי תועבת מצרים נזבח לה’ אלקינו; הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם! ” – כי אכילת הבשר היתה תועבה בעיניהם בגלל ה”מוסר” שלהם, והגזימו עד כדי כך, עד שלא יכלו לגור יחד עם העברים ואפילו לא לאכול אתם, כמו שכתוב: “כי לא יוכלון המצרים לאכל את העברים לחם כי תועבה היא למצרים “, אבל אותם מצרים שחסו כל כך על בהמות, בעלי חיים, רצחו באכזריות בני אדם, ובצביעותם לא רצו להרגם בשפיכת דמם, אלא בהשלכתם ליאור.
וכנגד זה הקב”ה הלקה את היאור בדם, מדה כנגד מדה, כאילו אמר: אתם שפכתם דמים ע”י היאור בלי שהיה דם ממש, וקיוויתם שזה יכסה על פשעיכם; אני לוקח את היאור הזה והופך אותו לדם, כדי שהכל ידעו מה נעשה בו. ומוסר מסולף זה נרמז גם בהושע: “זבחי אדם – עגלים ישקון”. וכן בימינו, אנו רואים שאחוז ניכר של הלוחמים למען בעלי החיים, אינם חסים כלל וכלל על בני אדם.
