מלחמת העולם השנייה הותירה אנושות מבוהלת לקראת מלחמה שלישית, מלחמה שתשמיד בתוך דקות את הציוויליזציה ותסיג את האנושות אלפי שנים לאחור. ואולם, בעוד כל העיניים נשואות בדאגה למרוץ החימוש הגרעיני, התפתחה לאיטה חזית חדשה, מלחמה פרוגרסיבית, שבמקום להשמיד את הציוויליזציה באלימות, משמידה אותה במתק שפתיים ובחיסול היסוד הבסיסי ביותר המרכיב אותה – הזהות.
יסודות זהותו של עולם שלם פורקו ואינם, והוא ירד על ברכיו ונכנע.
וכמו במלחמת העולם ההיא, שבה נאבקו האומות זו בזו אך שיתפו פעולה בהשמדת היהודים, כך גם במלחמה הפרוגרסיבית, עוברת חזית הברבריות, המבקשת להשמיד את הציוויליזציה, דרך עם ישראל. לנוכח עינינו המשתאות חובקים הפרוגרס והאסלאם מטרה משותפת: השמדת ישראל ובשורתו האוניברסלית, ביטול חזון הזהות והחירות תחת כנפי האל האחד, וחיסול עשרת הדיברות שהביאו היהודים לעולם, עשרת הדיברות שהם יסוד הציוויליזציה האנושית כולה.
כתמנון הענק שאחז בצוללת נאוטילוס של קפטן נמו, אוחזות זרועות הפרוגרס בעולם כולו. למפלצת הזאת אין ראש. כבר אין כבעבר איזה עריץ שנוא שבחיסולו יושג הניצחון. אין טנקים, אין מכונות ירייה, וגם אין קו ברור שבו עוברת החזית. אין ראש, יש רק זרועות, זרועות יפהפיות, זרועות בכסיות של משי, זרועות שרק מבקשות שוויון וזכויות. יש לה למפלצת זרוע החומלת על בעלי החיים, יש לה זרוע להגנת זכויות הנשים, יש זרוע זכויות הלהט”ב, זרוע שמירת הכדור וזרוע שתציל את האנושות מן הווירוס שקם להשמידה… התמנון המיטיב והיפהפה הזה הפך לנוף חיינו, ובלי משים נלפפו זרועותיו ואחזו בכל סממני הזהות שלנו. ובטרם הבין האדם מה קורה הוא מצא עצמו מצוץ ולכוד, לוע נסתר נפתח, וכל שנותר מזהותו ומחירותו אוכּל והיה כלא היה.