העורך Editor

אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו.

All of Jewish philosophy is but an attempt to fit inside the human mind that which is contained within the heart of a simple Jew.

It will never fit.

But perhaps the mind, once aware of its inadequacy, will awaken the heart from its slumber.

I don’t know how reliable this saying is.

Since joining Hyehudi’s authors, Avraham Rivkas helped update some past posts of his, especially “A Taste of the Chazon Ish Torah Study Method“, which has tripled in size with new content.

Highly recommended.

Again, see the greatly expanded “A Taste of the Chazon Ish Torah Study Method“.

ציטוט מתוך עלון “בית נאמן”, כ”ג חשון ה’תשע”ח:

“אין מניחין תפלין אלא בשבת“

הבן איש חי של השבוע (שנה ראשונה פרשת חיי שרה) מדבר על הלכות תפלין, ומביא שם (אות א’) מדרש פליאה: “אין מניחין תפלין אלא בשבת”. ואומר שרבנו שמשון מאוסטרופולי (בליקוטי שושנים שלו שבסוף ספר קרנים) פירש פירוש בזה. אבל רבי עקיבא איגר פירש שהמלה “בשבת” זה ראשי תיבות במקום שיער במקום תפוח, כלומר שתפלין של ראש מניחים במקום שיער ולא במצח, ותפלין של יד מניחים במקום תפוח כלומר בקיבורת. ומה פירש רבנו שמשון? הוא ביאר ע”פ דברי הטור (סימן ל”ח) שילד שמתחיל להניח תפלין צריך להיות בקי קצת בלימוד תורה נביאים וכתובים, בתורה בספר בראשית ובנביאים בספר שמואל ובכתובים בספר תהלים, מה עשה החכם הזה? לקח ראשי תיבות שמואל בראשית תהלים – שבת, אז פירש ככה הכוונה “אין מניחין תפלין אלא בשב”ת”.

“מדרש פליאה” לא היה ולא נברא

.הרב (בן איש חי) כתב “מדרש פליאה”, כי הוא חושב שיש מדרש כזה ורבי שמשון פירש ככה ורבי עקיבא איגר פירש ככה. אבל באמת לא היה ולא נברא, אלא רבי שמשון הוא זה שהמציא את המדרש הזה, והוא רגיל להמציא “מדרשי פליאה” כאלה 28. ובאמת יש הרבה מדרשי פליאה כאלה שנעשו בכוונה לצורך הפתרון שלהם 29. ופעם גם הבן איש חי עשה דבר כזה 30. אותו דבר יש כאלה כותבים מעשיות, אבל יש מעשיות שהיו באמת ויש מעשיות שממציאים לצורך הדרשה, והכוונה כמו “משל”. לפעמים הבן איש חי כותב: “ונראה לי בס”ד מעשה” (בניהו שבת קי”ט ע”א, ועוד), וכי אתה עושה את המעשה?!… אלא זה לצורך הדרשה. ורבי יוסף משאש היה מומחה בדברים האלה 31, לשנות קצת בשביל הדרשה. הראשונים כתבו: “מיטב השיר כזבו”, כלומר השיר הטוב צריך שיהיה בו קצת שקר, כמו שאומרים על בן אדם “לא היה כמוהו מעולם” 32, כי “מיטב השיר כזבו”. ואותו דבר גם מיטב הדרוש. ולכן לפעמים עושים לזה “מדרש פליאה” כדי להנעים את הדברים, ובמקום שהבן איש חי יאמר: “רבותי כל מי שישים את התפלין על המצח לא יוצא ידי חובה!”, אז הוא הנעים להם את זה והביא להם חידה: “אין מניחין תפלין אלא בשבת”, שרבי עקיבא איגר פירש בראשי תיבות.

הערות:

28 פעם הוא כתב: איתא במדרש הנעלם “שנים שנים באו אל נח (בראשית ז’ ט’) – אלו ימים שגומרים בהם את ההלל”, והוא פלא פלאים. אז הוא הסביר את זה יפה מאד: “שנים” – בחו”ל יומיים של פסח, “שנים” – יומיים של שבועות, “באו” – זה עולה בגימטריא תשע, אז תשעה ימים של חג הסוכות כולל הושענה רבא ושמחת תורה ושמיני עצרת שהם תשעה ימים בחו”ל, “אל נח” – גימטריא חנוכה (ויש מפרשים שהמלה “נח” ראשי תיבות “נרות חנוכה”). ואלו הימים שגומרים בהם את הלל. אני חשבתי שיש מדרש כזה, ופעם היתה לי “הגדה של פסח” מגדל עדר (ספר דק ויש בו 115 מפרשים! פלא פלאים), אז הייתי קורא כל הערה וכל פירוש שם, ובמיוחד של רבי שמשון אוסטרופולי כי יש לו חידושים מאד יפים, ותמיד היה בלבי שיש “מדרש הנעלם” הזה. והנה יום אחד הרב אפרים פישלשטיין (מרח’ מתתיה 18) כתב לי: לא מצאתי את המדרש הנעלם הזה, ואני בדקתי וחיפשתי ובאמת אין מדרש כזה (והיום יש מחשב וברגע אחד אתה יכול לחפש את זה). אלא הוא בעצמו המציא את זה, וקרא לו “מדרש הנעלם” כי הוא העלים אותו… וגם “מדרש פליאה” הזה לא היה ולא נברא.

29 הרב חיד”א מביא מדרש: “לא נתקררה דעתו של דוד עד שהגיע לפרק בתולה נישאת”. מה הקשר? יש כל מיני פירושים בזה. והפירוש הפשוט שלי, שהגמרא בכתובות בפרק בתולה נישאת (דף ט’ ע”ב) שואלת: איך התירו לדוד לחיות עם בת שבע? הרי היא אסורה לבעל ולבועל, ותירצו שם כמה תירוצים שכבר קיבלה גט וכדו’. וא”כ זו הכוונה: “לא נתקררה דעתו של דוד” על מה שהוא לקח את בת שבע, “עד שהגיע לפרק בתולה נישאת” ששם יש תירוץ לזה.

30 הוא כתב חידה: “אל תבטח באדם כי לא יועיל, תבטח בכ”ט אדם ויועיל”. מה זה “כ”ט אדם”? תבטח ב- 29 בני אדם?! אלא הפירוש הוא שיש שם של בטחון ע”פ הקבלה אכדט”ם, שזה אותיות אדם כ”ט, וזה פירוש החידה הזאת “תבטח בכ”ט אדם ויועיל”. בספרו אמרי בינה הוא הביא את החידה הזאת עם כל החידות שלו, ואילו בספרו בן יהוידע (גיטין ז’ ע”א) הוא כותב על זה: חידה שעשה “חכם אחד”, מי זה החכם הזה? הוא בעצמו, כי הוא חכם למה לא?! רבי יוסף חיים – “חיים” גימטריא חכם, אז אין בעיה…

31 לפעמים הוא כותב: “יש לי כתב יד משנת שלשת אלפים תתכ”ח מזמן החרבן”, ואתה שואל איך זכתה מרוקו שיש לה כל מיני כתבי יד לפני אלפיים שנה? איך לא נתבלו ולא נמחקו? אלא הוא כתב את זה בשביל הדרשה.

32 יש שיר שכתב ערבי אחד על הרמב”ם: “אילו הלבנה היתה פונה אל הרמב”ם היה מרפא אותה ממחלתה”, כלומר אם היתה פונה אליו היא לא היתה קטנה ומסכנה עם “חיסור” אלא היתה מלאה, אבל היא לא פנתה אליו מה לעשות?! וכי סלקא דעתך שבאמת ככה זה?! אלא “מיטב השיר”.

עד כאן.

יש עוד דוגמאות זיוף רבות. שימו לב: כל פעם שמציינים בספרים “כ”י ישן נושן” הוא חשוד. ואם המחבר חשוד, כל הספר חשוד אף הוא. וזה לא “מיטב השיר”, כמובן. לומר “כקורת בית הבד” זה דרך גוזמא. אך לשקר זה שקר.

אני לא רוצה לטייח כאן את דעתי: קחו את הפרשנות הכי אנטישמית שאפשר לדברים הנ”ל, ואני מאמץ אותה בחום. מי שלא טוב לו, יום טוב לו!

(אין טעם להחניף לעדות מסויימות, כמו שאין טעם ב”פוליטיקלי קורקט“. עצם קיומך לרבים הוא עלבון.)