הגאון רבי חיים גריינימן סיפר על עצמו: כאברך צעיר היה גר בירושלים. בדרך כלל לאברך צעיר יש טרדות ועסקי משפחה, ובאמצע הלימוד לפעמים צריך להפסיק, ממילא בכל פעם שיש איזו טירדה צריך לעיין ולהחליט האם להפסיק באמצע הלימוד…
הרב אמר שהוא מצא עצה לכך: הוא למד תקופה ארוכה בבית כנסת. קיבל רשות מהגבאי להיות כל היום בבית הכנסת, כדי שיוכל ללמוד שם בשקט. כיון שהיה חסר לגבאי מפתחות, הוא קיבל מפתח רק לעזרת נשים והמפתח של בית הכנסת עצמו נשאר אצל הגבאי.
סיפר רבי חיים: “הייתי פותח את הדלת של עזרת הנשים. עזרת הנשים היתה גבוהה, כעין קומה עליונה. הייתי מגיע עם הפנקס והספרים וקופץ מעזרת הנשים למטה ולומד בבית הכנסת. למה? שאם יבואו לקרוא לי, או שיהיו טרדות לצאת אז רק ענין כזה דחוף וחמור ששווה לטפס בשבילו על הקירות חזרה למעלה, רק זה יסגור לי את הגמרא, חוץ מזה נשארים הלאה בגמרא!”
(“מילי דהספידא” – מתוך הספד חתנו הגאון ר’ ישראל מנחם הירשפלד שליט”א)
מתוך עלון “נר לשלחן שבת” גליון 588# עמ’ 2
