עצה טובה לאברכים מוקפים בטרדות

הגאון רבי חיים גריינימן סיפר על עצמו: כאברך צעיר היה גר בירושלים. בדרך כלל לאברך צעיר יש טרדות ועסקי משפחה, ובאמצע הלימוד לפעמים צריך להפסיק, ממילא בכל פעם שיש איזו טירדה צריך לעיין ולהחליט האם להפסיק באמצע הלימוד…
הרב אמר שהוא מצא עצה לכך: הוא למד תקופה ארוכה בבית כנסת. קיבל רשות מהגבאי להיות כל היום בבית הכנסת, כדי שיוכל ללמוד שם בשקט. כיון שהיה חסר לגבאי מפתחות, הוא קיבל מפתח רק לעזרת נשים והמפתח של בית הכנסת עצמו נשאר אצל הגבאי.
סיפר רבי חיים: “הייתי פותח את הדלת של עזרת הנשים. עזרת הנשים היתה גבוהה, כעין קומה עליונה. הייתי מגיע עם הפנקס והספרים וקופץ מעזרת הנשים למטה ולומד בבית הכנסת. למה? שאם יבואו לקרוא לי, או שיהיו טרדות לצאת אז רק ענין כזה דחוף וחמור ששווה לטפס בשבילו על הקירות חזרה למעלה, רק זה יסגור לי את הגמרא, חוץ מזה נשארים הלאה בגמרא!”
(“מילי דהספידא” – מתוך הספד חתנו הגאון ר’ ישראל מנחם הירשפלד שליט”א)
מתוך עלון “נר לשלחן שבת” גליון 588# עמ’ 2

בימי רבי יהושע בן חנניה גזרה מלכות הרשעה שיבנה בית המקדש…

בראשית רבה ס”ד י’:
בימי רבי יהושע בן חנניה גזרה מלכות הרשעה שיבנה בית המקדש הושיבו פפוס ולוליאנוס טרפיזין מעכו עד אנטוכיא והיו מספקין לעולי גולה כסף וזהב וכל צרכם אזלין אלין כותאי ואמרין ידיע להוי למלכא דהדין קרתא מרדתא תתבנא ושוריא ישתכללון מנדה בלו והלך לא יתנון מנדה זו מדת הארץ בלו זו פרובגירון והלך אנגרוטינה ואמר להון מה נעביד וגזרית.
אמרין ליה שלח ואמר להון או ישנון יתיה מאתריה או יוספון עליה חמש אמין או יבצרון מיניה חמש אמין מן גרמיהון אנון חזרין בהון והוון קהליא מצמתין בהדא בקעתא דבית רמון כיון דאתון כתיבא שרון בכיין בעיין לממרד על מלכותא אמרין יעול חד בר נש חכימא וישדך צבורא אמרין יעול ר’ יהושע בן חנניא דהוא אסכולוסטקיא דאורייתא.
עאל ודרש ארי טרף טרף ועמד עצם בגרונו אמר כל דאתי מפיק ליה אנא יהיב ליה אגריה אתא הדין קורא מיצראה דמקוריה אריך יהיב מקוריה ואפקיה אמר ליה הב לי אגרי א”ל זיל תהא מלגלג ואומר דעילת לפומא דאריה בשלם ונפקת בשלם כך דיינו שנכנסנו לאומה זו בשלום ויצאנו בשלום.

Democracy: Making More People Dangerous

Pesachim 113a:
תנו רבנן שלשה אין מתקנאין בהן ואלו הן נכרי קטן ונחש קטן ותלמיד קטן מאי טעמא דמלכותייהו אחורי אודנייהו קאי.

נפקא מינא רבתא בהלכות תוארים

אולי אני מלגלג יותר מדי על הפרנסים הממליכים את הגדולים\רבנים, לכולם שמות יקרא. אילולא תורת התוארים, הררים התלוים בשערה, כיצד נדע להכריע במחלוקת שהביא בספר תרומת הדשן סימן ט’ בין “אחד מן הגדולים” לבין “חד מרבוותא”?!

הלא דבר הוא…