Yerushalmi Pesachim 10:1, page 69a:
רבי יודה בי רבי אלעי… חמתיה חדא מטרונה אפוי נהירין. אמרה ליה, סבא סבא, חדא מן תלת מילין אית בך. או שתיי חמר את או מלוה בריבית או מגדל חזירים את. אמר לה, תיפח רוחה דהיא איתתא הדא מן אילין תלתי מילייא לית בי, אלא אולפני שכיח לי, דכתיב חכמת אדם תאיר פניו.
במוסף חג הסוכות של “יתד נאמן” ניסו להכחיש את חשיבות עליית תלמידי הגר”א לא”י, ובגליון #26 עמ’ 14 של קדושת ציון כבר טיפלו בטענה בצורה רצינית. אך מלבד התגובה הרצינית, יש מקום גם לליצנותא דעבודה זרה…
הנה הכתבה המקורית בעיתון יתד:
וזו תגובת אחד הכותבים של קדושת ציון:
עשר שנים לאחר פטירת הגר”א התכנסו תלמידיו השקלובאים לאסיפה דחופה. “השמעת?” התלחשו שם ביניהם גדולי תלמידיו, “יש הרבה חסידים בארץ ישראל, ואין מספיק ליטווקע’ס!”. “אומרים שעוד מעט יש בחירות, ולהם יהיו כמה וכמה מנדטים, והם הולכים להכניס שר אצל הטורקים, ולליטווקע’ס לא ישאר כלום”.
ר’ מנחם מנדל משקלוב קם לדבר, והכל השתתקו. “מקובלנו מרבותינו”, אמר, “שבשביל בחירות צריך גם לבטל תורה, אני עולה לארץ על אף כל ביטול התורה שבדבר, כדי שיהיה לפחות עוד קול אחד לטובתנו. מי מצטרף אלי?”
הנוכחים ישבו נדהמים. הכל ידעו שענין הבחירות יושב לר’ מנחם מנדל על הלב. אבל עד כדי כך?
אחד הנוכחים העיז להקשות. “הרי אנו אין לנו בעיה שהארץ תהיה ביד הערבים, אז לכאורה ק”ו שאין בעיה שהיא תהיה ביד החסידים?”
עוד אחד מהנוכחים הוסיף, “הרי מקובלנו מרבותינו שלארץ ישראל יש רק להשתוקק, אבל לא לעלות בפועל”.
“וזה גם מאוד מסוכן שם”, הקשה ר’ ישראל משקלוב, “אפשר לאבד שם את כל המשפחה, האם עד כדי כך?”
ר’ מנחם מנדל הרעים בקולו, “בחירות זה גופי תורה! ועל גופי תורה יש למסור את הנפש!”
“האם יש הוראה בענין זה מהגר”א זצ”ל?” העיז לשאול אחד מהנוכחים.
“לא ולא!” השיב ר’ מנחם מנדל, “הגר”א לא רמז מעולם שום דבר בענין, והעליה שלו לא קשורה בשום פנים ואופן למה שאנחנו מדברים. אבל במצב העגום הקיים זה כ”כ מילתא דפשיטא אצל כל תלמידיו באשר הם, שאנחנו כולנו נעלה בלי שום הוראה”.
כל הנוכחים הנהנו בהסכמה.
“יש למישהו עוד רעיון איך להגדיל את כוחנו בקלפי?”
ר’ ישראל קם. “יש לי רעיון, נשלח מכתב לעשרת השבטים שיבואו גם, אני בטוח שיש כמה ליטווקע’ס שם, שישימו את הפתק הנכון”.
קריאות התפעלות הושמעו, חכמתו של ר’ ישראל תמיד מצילה את המצב.
“כך נוכל גם לחדש את הסמיכה”, הוסיף אחד מהנוכחים.
“ששש..”, ענו לו, “עוד יחשבו שאתה מזרוחניק”.
“לא, ח”ו לא בשביל עניני גאולה, רק בשביל שנוכל להקים את המועצ’ס”.
וכך יצאה שיירת תלמידי הגר”א בספינה לארץ ישראל, כשעל חרטום הספינה כתובה על שלט גדול סיסמתם – “נסיעה לאן שהוא = בחירה לדורות”.
Reprinted with permission.
Mishna Avos 3:5:
רבי נחוניא בן הקנה אומר, כל המקבל עליו על תורה, מעבירין ממנו על מלכות ועל דרך ארץ. וכל הפורק ממנו על תורה, נותנין עליו על מלכות ועל דרך ארץ.
Some Jews, it would appear, would prefer it to be the other way around:
רבי נחוניא בן הקנה אומר, כל המקבל עליו על תורה, נותנין עליו על מלכות ועל דרך ארץ. וכל הפורק ממנו על תורה, מעבירין ממנו על מלכות ועל דרך ארץ.
What do you say?
Recently a Bedouin traffic cop died in a horrible traffic accident. Ironic. Anyway, there was a huge campaign on WhatsApp to inform everyone who may have been ticketed the man was dead, so if they denied the claim, no one could show up in court to testify. Apparently, he loved giving tickets, too.
My thought is, why does it have to work in such a haphazard way? Someone ought to gain access to some cop database and keep us all posted every time a cop dies, whether publicly or privately.
It can even be done for pay (let lawyers pay for a subscription or something).
OK, technically, since money is “the most marketable commodity”, people prefer dollars to cucumbers. Therefore, it’s “altruistic”, or ascetic to suffer eating your own cucumbers instead of earning more money, and, perhaps, buying back some of your cucumbers from the grocer (along with tomatoes, since you have money left over).
But the rhetoric is devastating!