העורך Editor

Question:
לכבוד הרב שליט”א
A real estate agent tells me that it is “common business practice” in his industry to create a sense of urgency to a potential renter or leaser of a property in order to get the person to rent/lease. This includes making believe there are other customers who are interested in the property, when there is really not.
This sounds like outright g’neivas da’as. Is there any heter to this practice?
The same would apply to a gabbai auctioning off aliyos and stating a higher bid just to get people to bid even higher. Is that any different in terms of the issur/heter?
Thank you.

Answer:

If in fact there are no interested buyers or renters, this would certainly be gneivas daas and is forbidden, even though it is common practice. If there is in fact some interest and the agent exaggerates their enthusiasm and embellishes to a small degree, this would be permitted.

A gabbai raising the bid would be permissible, since he is in fact placing a bid and if no one else buys the aliyah it would fall in his hands to pay for his bid.

מקורות וביאורים:

 הנה, מנהג התגרים להגיד לקונים שיש אחרים שרוצים לקנות ובמחירים שונים שלא היה הדברים מעולם, הוא באמת מנהג כבר מאות שנים שהוזכר בכמה אחרונים. הט”ז בחו”מ סי’ של”ב סע’ ד’ מביא שזה “מעשים בכל יום”. ולמעשה כתב הט”ז שאין בזה משום ביטול המקח, שסוף סוף מכר לו במחיר השווה, בלי אונאה. והובאו דבריו בפתחת”ש סי’ רז’ ס”ק ט’, ושם מביא גם דעת החוות יאיר [סי’ סט’] שבמקרה דומה גם נקט שאין בזה ביטול מקח, וכתב ששמעון [ששיקר כנ”ל ללוי] “פטור מדיני אדם אע”פ שהיתל בו בערמתו, ולוי יש לו תרעומות עליו”.

ומבואר מדברי החוו”י שאע”פ שאין בזה ביטול מקח, שעשה דבר איסור, ולכן פטור רק בדיני אדם, אבל מבואר שמדיני שמים עשה שלא כדין. וכבר הזהיר בדבר זה בספר חסידים [סי’ שי”א] וז”ל ” ואל יפתה את לב בני אדם לומר כך וכך הרבה רצו ליתן לי בסחורה וכו’ ולא היה כך, שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית”. וכן החפץ חיים כ’ בספרו שפת תמים בפרק ב’ כתב ובעוונותינו הרבים נתרבו עתה עניני השקר והרמאות בעניני המסחר לאיזה אנשים ונעשה אצלם כהיתר משקרים במשאם ומתנם ואומרים בכך וכך קניתי וכך וכך הציעו לי וכך וחושבים שזה הכל בכלל חריצות וחריפות לידע להרוויח ואומרים שמי שאינו עושה כן בדורות הללו אין אוכל לחם עד שבעוונותינו הרבים היינו חרפה לשכנינו שאומרים הדבר ידוע שישראל יעשו עולה וידברו כזב ולא ימצא בפיהם דבר אמת אוי לנו על חילול שמו יתברך שנעשה על ידינו ע”כ.

ומ”מ כשיש באמת אנשים מעונינים בדירה, והוא רק מגזים במקצת כפי הנהוג לכאורה אין בזה איסור, דהלא כל אחד מכיר שכן הוא דרך התגרים להשביח נכסיו ולהגזים קצת בשבחם. וכן מבואר בש”ע חו”מ סי’ רל”ב ס”ז בהג”ה “מכר לו כלי של עץ ואמר לו שהוא של זהב הואיל והלוקח חזי ליה מצי אמר ליה טוב כשל זהב אמרתי” ע”כ. והיינו שכל שמכיר בההגזמה אין איסור. ועי’ גם בשולחן ערוך בדיני רמאות במקח וממכר חו”מ ס רכ”ח ס”ט שמביא שאסור לקצב להשרות בשר במים כדי שיראה לבן ושמן ומקורו מב”מ ס’, וכתב ע”ז הסמ”ע ס”ק ט”מ והיינו דוקא במקום שאין המנהג כן אבל אם המנהג של הקצבים לשרותו כדי שיראה לבן מותר דאין מאנה בו דהרי הכל יודעים דדרך הקצבים לשרותו.

ועי’ גם בדברי האליהו רבה באו”ח סי קנ”ו שמביא מדברי השל”ה הק’ מסכת חולין ענין משא ומתן באמונה ח”א דף פ”ג ע”ד וז”ל “כשימכור אדם סחורתו לא ישביח אותה יותר מדאי”, ומשמע שהגזמה מועטת כפי המקובל אין בו איסור.

ובגבאי שמוכר עליות כל שמוכן הוא לקנות כפי שאמר. לכאורה הוא לא גרע מכל קונה שיכול להציעה מאיזה טעם שרוצה, כל שבאמת מוכן הוא לקנות. והסכים לכל זה מורנו הראב”ד שליט”א.

From Tevunah.org, here.