העורך Editor

God willing, we’ll look at about 4 or 5 examples.

Update: here it is.

Bereishis Rabbah 49:1:

זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב, אמר רבי יצחק, כל מי שהוא מזכיר את הצדיק ואינו מברכו עובר בעשה. מה טעמיה, זכר צדיק לברכה. וכל מי שהוא מזכיר את הרשע ואינו מקללו עובר בעשה. מה טעמיה, ושם רשעים ירקב.

Looked at from one perspective, XYZ is obviously a Rasha but looked at from another perspective, a perfect Tzaddik.

Frummer Than Me Is a Fanatic; Less Frum Is an Apikores!

But one cannot both curse and bless, sadly.

So please just add in the appropriate suffixes as you read the names on this site.

Emuna Ubitachon Chazon Ish 1:8:

דברי הימים וקורות עולם הם מאלפים הרבה את החכם בדרכו, ועל תולדות העבר ייסד אדני חכמתו.

ואמנם בהיות האדם אוהב לחדש ולהרצות לפני קהל, נצברו הרבה שקרים בספרי התולדות, כי בן אדם אינו שונא את הכזב בטבעו, ורבים האוהבים אותו ומשתעשעים בו שעשועי ידידות, ועל החכם להבר בספורי הסופרים לקבל את האמת ולזרות את הכזבים, וכאן יש כר נרחב אל הדמיון…

Translation:

Historical reports of people and events advance the scholar a great deal in his profession, and he must base his knowledge on these accounts.

Yet, people’s love for creative storytelling has multiplied the lies in the historical record. Man does not naturally abhor lies. In fact, many are those who enjoy tall tales and find them dearly amusing. So now, the scholar must treat the stories he hears in a critical fashion, adopting the truth and winnowing out the untruths. Critical thinking is tougher than it sounds, however…

רלב”ג משלי כ”ז ד’:

הנה החמה תביא לאכזריות כי בעל החמה לא ירחם על אשר יכעס עליו והאף כמו שטף מים שישחית הכל אך הקנאה היא יותר קשה מאד כי בעל הקנאה יצר לו בראותו טוב לזולתו ויבחר הרע לו ולזולתו יותר מטוב לו ולזולתו כמו שסופר מהמקנא והחמדן שאמר להם המלך מפני הכירו תכונותיהם שהוא מוכן לעשות להם טוב כיד המלך ישאל הא’ מהם וינתן לו ולב’ יותן כפלים והנה החמדן לא רצה לשאול כדי שיהיה לו כפל מאת המקנא והמקנא לא רצה לשאול שום טובה לעצמו לדאגתו על הטוב שיהיה לחברו ומיהר לשאול מהמלך שינקרו עינו האחת שישאר חבירו עור משתי עיניו.

[הובא בעבר גם באנגלית.]

I was recently wondering about this until I encountered several Jews I do not suspect of studying the laws of Lashon Hara (and not because they remember them from the sugyos!).

Their lives resembled the comical drama described in Chafetz Chaim’s preface in a footnote:

ודע, דאצל הולכי רכיל מצוי מאד לאו זה, על ידי מה שקורין בלשון אשכנז “אויס פירין”. ואסביר לך זה בלשון הקדש כדי לידע כמה לאוין דאוריתא באין על ידי מדה גרועה הזו. והוא, כשיספר לו ראובן לשמעון – לוי דבר עליך לפני כך וכך, (ותכף עובר ראובן בזה על לאו ד”לא תלך רכיל בעמך” ושאר לאוין ועשין וכנ”ל), ושמעון מאמין לדבריו, (והוא עובר על לאו ד”לא תשא שמע שוא” ושאר לאוין ועשין וכנ”ל), ואחר כך כשפוגע שמעון בלוי, הוא מתחיל לחרפו ולבזותו, (והוא עובר בזה על לאו “ולא תונו איש את עמיתו”, דכי משום שהוא מקבל לשון הרע עליו וחושב שהוא דבר עליו לשון הרע, התר לו להונות אותו?) ולוי עומד ומשתאה, על מה ולמה אתה מחרפני? עד ששמעון בכעסו מספר לו, למה גנית אותי לפני ראובן? וכי סבור אתה שאיני יודע, והלא ראובן ספר לי. (ועובר הוא גם כן על לאו ד”לא תלך רכיל” וגו’, כמו שמפרש בכל הפוסקים דקאי על אמת), והוא מתרץ את דבריו לומר, כי שקר ענה בי ראובן לפניך, וחנם חרפתני.

ואחר כך כשפוגע שמעון בראובן, היצר מסיתו לגמר עוד הענין הרע הנ”ל בכי טוב ואומר לו, מפני שקרנותך הסיתני לבלע את לוי חנם, והלא הוא אומר, לא היו דברים מעולם, ועברה גוררת עוד עברה, ואומר לו ראובן לשמעון, לך עמי ותראה שאני אומר אלו הדברים בפניו ממש, ומסתמא הבא לטמא פותחין לו, והולך עמו ופוגע בלוי ואומר לו שמעון לראובן, אמר בפניו. ומלביש את עצמו במדת העזות לאמר, אתה דברת עליו לפני כך וכך, (והוא עובר עוד הפעם על לאו ד”לא תלך רכיל”, וכנ”ל אף על אמת), ותכף מתלבן פני לוי, (ועובר ראובן גם כן על לאו ד”לא תשא עליו חטא” וכנ”ל), ולוי משיב, אמת דברתי, אבל לא באפן זה ובנגון זה אמרתי, כידוע, כי כמה דברים משתנין בתנועה אחת, ושמעון משיב, עתה אף אם תכחיש אלף פעמים לא אאמינך, אחרי שאמר הדברים בפניך (ועובר גם כן עוד על לאו ד”לא תשא שמע שוא” כמו שאברר לקמן, שמן התורה אסור להאמין בשום אפן, וכי מפני שהרשע הזה הלביש את עצמו במדת החצפה והעזות ואמר בפניו, התר לאו ד”לא תשא שמע שוא”, וכמו שיברר לקמן, אם ירצה השם, בכלל ז’ סעיף ב’).

הנך רואה, שכמה מהלאוין הנ”ל באו מצד אהבת המדה הגרועה הנ”ל, שאלו היה ראובן זה הולך בדרכי השם יתברך, היה לו לשתק ולקבל על עצמו חשדו של שמעון, שיחשדהו לשקרן בענין לוי, ולא לילך עם שמעון אצל לוי ולהוסיף עונות על עונו הראשון דרכילות. ד’ ישמרנו ממדה הגרועה הזאת.

Yes, really.