העורך Editor

Yes, I quoted Yeshayahu Leibowitz saying this before, but it bears repeating…

The word religion in English means “law” (as in Megillas Esther, and לבדות להם דת) from the Latin “religio” (רליגיוזה). This definition is undisputed. (The origin of “religio“, itself, however, is disputed.) Correct, there is an enormous chasm between Judaism and its competitors, but, contra Feiglin and many others, Judaism is neither more nor less than a religion.

Judaism is not a race, a nation, a “ReligioNation” (as Rabbi Meir Kahane coined it), a culture, whatever Rabbi S.R. Hirsch calls it, a “marriage” of sorts (Rabbi Kook’s explanation for why we must not worship other nations’ idols is that’s like stealing a man’s wife!), or “Sooo much more than a religion”. Awkward though this may be, I absolutely embrace the early Jewish Reform self-description (in the sense I intend it here) as: “_ Bnei Dat Moshe” (or: “Members of the Mosaic Faith”/”Persuasion” or, in short, “Mosaic Confessors”). (The “German” prefix is an anti-Zionist hedge, which as an anti-anti-Zionist I of course reject.)

It is not the case other religions are genuine “religion”, while Judaism belongs to another category. Rather, other “religions” are mere imitations of religion, while Judaism is the real thing. The tiny number of “mitzvos”, or laws, faux-religionists claim to observe are nothing but a way of evading all the rest of them.

The Cursedian “accusation” of Judaism being “legalistic” has it exactly right. Unlike antinomian (read: criminal, disobedient, rebellious, Godless, etc.) non-Jews, Jews do observe God’s laws.

Judaism IS Legalism!

And if we’re the “Law and Order” folks, what does that make you guys, eh…?

מתוך סיפור חזרתו בתשובה של הרב אליעזר ברוידא (ברודי), כפי שהובא בעיתון ארבע כנפות גליון מס’ 143:

השינוי הגדול בחייו התרחש במלחמת לבנון. הוא התנדב להכנס לדמשק, אבל ברגע האחרון באה הוראת בטול. רפול הטיס אותו, יחד עם קבוצה קטנה של 11 ציידי טנקים, מטובי הלוחמים של סיירת מטכ”ל לבירות. המשימה היתה חדירה לצר השגרירות הרוסית, שם זוהו הסוללות המאיימות על ישראל. בתכנון המבצע הזה היו מעורבים אריאל שרון, רפול, אהוד ברק ומספר קצינים נוספים שהוא מכיר כל אחד מהם באופן אישי. היום במבט לאחור הוא אומר כי הוא עלול היה לקפח במבצע הזה את חייו, שכן לא היה לו שום סיכוי להצליח, אבל הוא זה שהציל את נפשו והביא את עצמו למה שהוא היום. “בעצם יום השבת הטיסו אותו אותנו לבירות כדי שנבצע את המשימה. זו הפעם הראשונה שהתוכחתי. נסיתי לשכנע שאין לנו סכוי לצאת משם חיים, אך המפקד, שלא אזכיר את שמו המוכר לכל, כי לדעתי עדין לא הגיעה השעה, עמד על שלו כאילו חיבים לשלם למישהו את מחיר חיי טובי החיילים ורק כדי להוכיח לו שאינו צודק בהערכותיו. אפילו לא הסכימו שנבצע את הפעולה בלילה, רק לאור יום. לי היה ברור שמישהו הפקיר את חיי הצעיר היהודי שהגיע מווישנגטון יחד עם חייהם של 11 הלוחמים הנוספים ואיני יודע למה. מיהו המישהו הזה? – יותר לא אפרט. אין לכך כל משמעות משום שהאיש כבר אינו יכול לחזור על המעשה הזה בשנית”… – הוא זורק רמז ומשתתק.

במרכז בירות פתחו להם שלחן, שמו לפניהם פסטרמות, סלטים ממתקים ומעדנים שאינם מצויים בעצומה של מלחמה. ”הרגשתי שנותנים לי את ה’סעודה האחרונה’. נשלחנו!. הפעולה התבצעה בשתוף לוחמים מהשייטת, שאגפו מכיון הים.

זה היה נורא. אחרי המולת הקרב מצאתי את עצמי לצד הרוג אחד ו-31 פצועים. ופתאם שקט. לא ידעתי היכן אני. פתאם מצאתי את עצמי מדבר עם אלקים, שמעולם לא בטחתי בו ואומר לו, כאילו עמד לידי: ”רק תוציא אותי מהתופת הזו, כדי שאראה עוד את הורי וגופתי לא תושלך לתוך איזה ביוב בפאתי בירות ואיש לא ידע מה קרה לי”. לא ידעתי להתפלל ובקשתי כך בלשון אדם. שמעתי כאילו מישהו עונה לי ואומר ‘אליעזר רפאל’, כך בשמי המלא, אני אוציא אותך מכאן. פרצתי בבכי והשבתי ‘אבא, מרגע זה החיים שלי הם שלך ובידך”…

”איך הגיעו מעלי המטוסים ואיך שני הנגמ”שים שאספו אותי איני יכול להסביר. נס! בחמש דקות הם פלסו להם דרך לא דרך, מרחק שרץ בעל כושר כמוני גומע אותו בעשרים דקות, לעבר ארמון הנשיאות בבירות ומשם לנמל התעופה בבירות. לא היה מופתע יותר מרפול, שראה אותי שנותרתי בחיים… חוץ ממני כמובן”.

There is a fascinating “Argument From Silence” in the negative (השמטה) I’ve heard several times.

The argument is, had the prolific Chazon Ish really believed in voting for politicians, he would have left behind at least one handwritten letter to this effect. Maybe he didn’t oppose voting as badly as the Yerushalmim. But he is known to have never voted, himself (he never even got a Teudat Zehut), not nationally, anyway, and he purposely made sure not to leave behind a written positive proclamation either.

So they say.

I would not mind at all if it were true (!), but it’s false on several counts, especially the major part of, well, “no letter”. In Kovetz Iggros 3:101 he states explicitly Yeshiva Bachurim should vote, והרבה מחיזוק היהדות תלוי בזה. There is also 1:98, etc., but that is a weak reed since it refers to Knesset Members voting against something (Sherut Leumi).

“Get your facts first, then you can distort them as you please.”

Or was it wondrously calibrated Hashagacha Pratis?

Reread this without anti-Zionist heresy: Israel: Mythologizing a 20th-Century Accident

A Chassidic Rebbe, who heard rumors of Rabbi Odesser being “off”, visited him to investigate matters for himself.

As his visitor sat down, Rabbi Odesser picked up a large piece of cake on the table and slammed it into his own face. When the Rebbe saw that, he immediately decided he had seen enough, and left. After a while, Rabbi Odesser, unsure if his visitor had gone completely, asked someone present: Can I clean myself up yet?