העורך Editor
The Limits of Rounding Numbers in the Torah
In the Torah (Bamidbar 17:14) we just read:
ויהיו המתים במגפה ארבעה עשר אלף ושבע מאות מלבד המתים על דבר קרח.
If this refers to the 250 men, they cannot be included, because adding a round and non-round number together is in error.
An exception is where it just so happens the sum is exact. In Parshas Bamidbar, all the numbers are rounded to hundreds; Shimon 59,300, Zevulun 57,400, Binyamin 35,400, and so on.
Except for Shevet Gad:
פקדיהם למטה גד חמשה וארבעים אלף ושש מאות וחמשים.
And the reason is obvious: You cannot round the number 50 to a hundred, because you cannot go up or down. Then, although Gad was exactly 45,650, the fifty remains in the total, as well.
The same occurs in Shemos 38:26:
בקע לגלגלת מחצית השקל בשקל הקדש לכל העבר על הפקדים מבן עשרים שנה ומעלה לשש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים.
The reason numbers are rounded at all, is because exact numbers are ugly, literature-wise (and the Torah is also literature!) unless there is a special need for detail.
Yerushalmi Rosh Hashana Daf 2b:
כתיב והימים אשר מלך דוד על כל ישראל ארבעים שנה וגו’ וכתיב בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים ובירושלם מלך וגו’ בכלל חסירים ובפרט יתירים. רבי יצחק בר קצצתה בשם ר’ יונה שלשים ושתים ומחצה היו אלא בשביל לחלוק לו כבוד לירושלם הוא מונה אותן שלימות יהודה בי רבי אומר חשבון מרובה בולע לחשבון ממועט.
פרק ו’ בפרקי אבות זה ברייתא, לא משנה
בהסבר השמטה ברמב”ם, כתב החזון איש יו”ד סימן ק”צ סק”ד:
… [… הר”מ היה מסור לקצר בכל מאי דאפשר כדי להספיק לכלול כל שרשי תורה שבע”פ שהיא עבודה בלתי טבעית בכח אנושי רק שניתן מתנה למי שזכה לכך, וכדתנן בלומד לשמה].
הערה: צריך לומר “כדתניא” בלומד לשמה.
אבל בתוספות חולין ריש פ”ז ב’ כתב שיש תנן שהוא ברייתא?
נו נו.
We See What We Want to See
Pri Chadash Yoreh Deah 84:53:
כה אמר חזקיה לא אוכל להתאפק מלהזהיר ולהודיע לעם חומר איסור התולעים לפי שנעשה קל בעיני הבריות וכיון שעבר אדם עברה ושנה בה נעשית לו כהיתר ואין איש שם על לב מבלי לב ודשו ביה רבים וגדולים ואפי’ החכמים והיחידים אינן נזהרין כראוי עפ”י מה שנתבאר בש”ס ופוסקים בסימן זה ובפרט… והחמירה התורה בזה בהרבה לאוין ומלקיות להיות שהוא איסור מצוי מאוד בפירות בירקות ובקטניות ברוב מיני מאכלו’ וא”א ליזהר מלהכשל בהם אם לא בזריזו’ גדול ולפיכך הוצרך הכתוב לזרז ביותר ולהרבות לאוין באיסור שרץ הארץ ומעתה כל אדם יזדרז בעצמו מלהכשל באיסור זה וגם לדרוש ברבים חומרת איסורו כי היכי דלפרשו מיני’ ואני את נפשי הצלתי. ישמע חכם ויוסף לקח.
Isn’t it interesting that when we read a reliable criticism of Jewish observance, especially of Torah scholars, we discount it, explaining it as an exaggeration (as though it was easy for the author to think and write this), and then quickly forget it when it comes to pondering the possibility of “traditional” sin, but when we read any praise of Jews, we take it literally, add it to our list of self-congratulation, and even assume the praise was understated?
קחו מוסרי ואל כסף
עיין חזו”א יו”ד סוף סימן קנ”א שאין להבטל מהתורה חלילה בשביל להעשיר.