העורך Editor

Why Do People Exchange the Purchase First, Then the Money?

Whether trading an asset or service, as in last week’s Parsha:

ותאמר לה בת פרעה היליכי את הילד הזה והינקהו לי ואני אתן את שכרך ותקח האשה הילד ותניקהו.

I asked a friend and he said this was because everyone already has money, so in the case of a dispute, things are less obvious.

Here’s my own answer:

In a barter transaction, each person simply prefers the other item. But money is presumably objectively more valuable to all parties. Otherwise, it wouldn’t be money in the first place. Money is the medium of exchange because it is acceptable to virtually everyone.

What do you think?

‘And—Which Is More—You’ll Be a Ma’amin, My Son!’

Goyim aren’t bad at describing The Good. They lack the path, however. (“Wisdom”, not “Torah”, Eichah Rabba 2:13.)

“If” by Rudyard Kipling

If you can keep your head when all about you
Are losing theirs and blaming it on you,
If you can trust yourself when all men doubt you,
But make allowance for their doubting too;
If you can wait and not be tired by waiting,
Or being lied about, don’t deal in lies,
Or being hated, don’t give way to hating,
And yet don’t look too good, nor talk too wise:

If you can dream—and not make dreams your master;
If you can think—and not make thoughts your aim;
If you can meet with Triumph and Disaster
And treat those two impostors just the same;
If you can bear to hear the truth you’ve spoken
Twisted by knaves to make a trap for fools,
Or watch the things you gave your life to, broken,
And stoop and build ’em up with worn-out tools:

If you can make one heap of all your winnings
And risk it on one turn of pitch-and-toss,
And lose, and start again at your beginnings
And never breathe a word about your loss;
If you can force your heart and nerve and sinew
To serve your turn long after they are gone,
And so hold on when there is nothing in you
Except the Will which says to them: ‘Hold on!’

If you can talk with crowds and keep your virtue,
Or walk with Kings—nor lose the common touch,
If neither foes nor loving friends can hurt you,
If all men count with you, but none too much;
If you can fill the unforgiving minute
With sixty seconds’ worth of distance run,
Yours is the Earth and everything that’s in it,
And—which is more—you’ll be a Man, my son!

The end.

By the way, this is true even though you should not have bet at all. See the story in Taanis 21a of Nachum Ish Gam Zu being careless with communal property, yet keeping Emunah:

ואמאי קרו ליה נחום איש גם זו דכל מילתא דהוה סלקא ליה אמר גם זו לטובה זימנא חדא בעו לשדורי ישראל דורון לבי קיסר אמרו מאן ייזיל ייזיל נחום איש גם זו דמלומד בניסין הוא שדרו בידיה מלא סיפטא דאבנים טובות ומרגליות אזל בת בההוא דירה בליליא קמו הנך דיוראי ושקלינהו לסיפטיה ומלונהו עפרא למחר כי חזנהו אמר גם זו לטובה כי מטא התם שרינהו לסיפטא חזנהו דמלו עפרא בעא מלכא למקטלינהו לכולהו אמר קא מחייכו בי יהודאי אמר גם זו לטובה אתא אליהו אדמי ליה כחד מינייהו אמר ליה דלמא הא עפרא מעפרא דאברהם אבוהון הוא דכי הוה שדי עפרא הוו סייפיה גילי הוו גירי דכתיב יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו הויא חדא מדינתא דלא מצו למיכבשה בדקו מיניה וכבשוה עיילו לבי גנזיה ומלוהו לסיפטיה אבנים טובות ומרגליות ושדרוהו ביקרא רבה…

Nor does this contradict the story right before that one, of Teshuvah:

אמרו עליו על נחום איש גם זו שהיה סומא משתי עיניו גידם משתי ידיו קיטע משתי רגליו וכל גופו מלא שחין והיה מוטל בבית רעוע ורגלי מטתו מונחין בספלין של מים כדי שלא יעלו עליו נמלים… בניי אני גרמתי לעצמי שפעם אחת הייתי מהלך בדרך לבית חמי והיה עמי משוי שלשה חמורים אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים בא עני אחד ועמד לי בדרך ואמר לי רבי פרנסני אמרתי לו המתן עד שאפרוק מן החמור לא הספקתי לפרוק מן החמור עד שיצתה נשמתו הלכתי ונפלתי על פניו ואמרתי עיני שלא חסו על עיניך יסומו ידיי שלא חסו על ידיך יתגדמו רגליי שלא חסו על רגליך יתקטעו ולא נתקררה דעתי עד שאמרתי כל גופי יהא מלא שחין אמרו לו אוי לנו שראינוך בכך אמר להם אוי לי אם לא ראיתוני בכך.

Rabbi Steven Pruzansky Bans Cell Phones in Shul

He makes a good point:

“If the use of such phones can be banned or deemed culturally unacceptable in courtrooms or movie theaters, it stands to reason they have absolutely no place in shul,” Rabbi Pruzansky wrote. “But the addictive qualities of these devices has led many people to genuinely feel that they cannot part with them even for the 30 minutes that the morning and afternoon davening requires, or even the eight minutes for a Mincha or Maariv davened separately. Using these devices as siddurim exacerbates the problem, and we are blessed with enough siddurim in a variety of versions that no one needs to use a phone as a siddur.”