העורך Editor

מאי עשרה בטבת?

משנה ברורה סימן תקמ”ט:

חייבים להתענות וכו’, והוא מדברי הנביאים כדכתיב בקרא (זכריה ח) צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי וגו’ ואחז”ל צום הרביעי זה י”ז בתמוז שהוא בחדש רביעי למנין החדשים וצום החמישי זה ט’ באב שהוא בחודש החמישי וצום השביעי זה צום גדלי’ שהוא בחודש השביעי וצום העשירי זה עשרה בטבת שהוא בחודש העשירי.

וכל אלו הימים כל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהם כדי לעורר הלבבות לפקח על דרכי התשובה ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות שבזכרון הדברים אלו נשוב להטיב כמו שנאמר והתודו את עונם ואת עון אבותם וגו’

ולכן חייב כל איש לשום אל לבו באותן הימים ולפשפש במעשיו ולשוב בהן כי אין העיקר התענית כמש”כ באנשי נינוה וירא ד’ את מעשיהם ואמרו חז”ל את שקם ואת תעניתם לא נאמר אלא את מעשיהם ואין התענית אלא הכנה לתשובה לכן אותם האנשים שכשהם מתענים הולכים בטיול ובדברים בטלים תפשו הטפל והניחו העיקר ומ”מ אין לפטור את עצמו בתשובה בלבד כי ימים אלו הם מ”ע מדברי הנביאים להתענות בהם וכמו שכתבנו למעלה.

לקח ולימוד מהרב יהושע נויבירט זצ”ל

הרב מנחם כופרמן שליט”א עומד בראש “כדת וכדין“, חברה מייעצת בדיני ממונות, ומקדמת עריכת צוואה ע”פ ההלכה והחוק כאחד.

הנה סיפורו:

לפני ראש השנה התקשרתי לבן דודי לאחל שנה טובה. כרגיל, התעדכנו מה כל אחד עושה, וסיפרתי לו על “כדת וכדין” והפרוייקט של תכנון עיזבון הלכתי, והוא סיפר לי את הסיפור המדהים הבא:

במשך שנים הוא בילה רבות במחיצתו של הרב יהושע ישעיה נויבירט זצ”ל (מחבר שמירת שבת כהלכתה) בשכונת בית וגן בירושלים.

באחד הימים, הוא ליווה אותו לניחום אבלים. כשנכנסו לבית האבל, הרב נויבירט בלי שום הקדמה פנה אל האבלים ושאל אותם באופן ישיר: “יש צוואה?”. הם היו קצת בהלם, אך מפאת כבודו, ענו: “כן, בוודאי. אבא הלך לעורך דין וחתם על הכל בצורה מסודרת”. השיב הרב: התכוונתי: האם יש צוואה שתקפה גם לפי ההלכה?” האבלים ההמומים השיבו שמסמך כזה לא קיים.

הרב, בלי לאבד שנייה, אסף את כל האחים והאחיות, כינס אותם בחדר צדדי והחתים אותם באופן מיידי על מסמך שמעגן מבחינה הלכתית את חלוקת הירושה כפי שביקש האב בצוואתו.

לאחר מכן, יצאו האבלים וחזרו למקומם. הרב נויבירט ניגש לכל אחד ואחת, אמר: “המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים”, והמשיך בדרכו.

כישצאו מהבית, שאל בן-דודי את הרב: וכי כך מקיימים ניחום אבלים? מדוע להתעסק בצוואה וכספי ירושה בתוך ימי הבכי והכאב?

השיב לו הרב בפשטות ובכנות (כדרכו): מצוות ניחום אבלים יסודה במצוות גמילות חסדים. יצירת מסמך הלכתי שמעגן את הצוואה ושמונע אפשרות של מריבה על ממון, היא החסד הגדול ביותר שאפשר לעשות עם החיים ועם המתים. לו חיכיתי שבוע או שבועיים, ספק אם הייתי יכול לכנס את כולם יחד, וייתכן שכבר הייתה פורצת מריבה על כספי הירושה, שעלולה הייתה להחריב את היחסים בתוך המשפחה ח”ו. ניצלתי את רגעי הכאב והאחדות במשפחה, כדי לתפוס את הרגע ולמנוע מחלוקת עתידית, סיים הרב.

הסיפור הזה השאיר אותי משתאה על הגאונות של הרב. לא רק בתורה והלכה, אלא בהבנת נפש האדם וראיית הנולד.

מתוך דף הפייסבוק של “כדת וכדין”.

One Charedi Internet Filter Includes Political Censorship as Well

How bad is the lack of responsibilitarianism\libertarianism in the Israeli Charedi community?

Well, I just learned a certain major Israeli internet filtering service blocks news websites which criticize Charedi politicians “excessively” (and they have “high standards”, believe me). Other filtering companies might be doing the same.

Got that? They don’t just block women’s images or gambling. They block out all political change, as well, since the Gedolim are necessarily supportive of all Charedi politicians. Not China, or at the state’s behest.

I don’t have a problem with private business decisions. Let them go bankrupt. My point is this doesn’t hurt them, perhaps it even helps them. That’s a reflection of us.