העורך Editor

הנה ההקלטה כפי שהועלתה ע”י אחד החברים לפורום אוהבי ציון:

Quoting Chananya Weisman‘s newsletter:

The following information was brought to my attention by an anonymous follower.

Way back in 2000, the northern border with Lebanon was breached by infiltrators. They abducted three soldiers, who were subsequently murdered.

There were intelligence warnings about a well-planned attack on the morning it took place — but they were ignored. There were clear signs at least a month before the attacks and warnings from IDF soldiers at the site of the attack that something big was imminent. But these warnings were dismissed.

A crucial part of the electronic security fence “malfunctioned”, but this information was not shared with the soldiers patrolling the area, and demands to repair the fence went unheeded.

The cameras didn’t work that day.

Soldiers in the area were forced to drive in unprotected jeeps.

The kidnapping was incredibly easy.

Even after the soldiers were kidnapped, the IDF was slow to respond, waiting 45 minutes to send helicopters, which was more than enough time for the terrorists to disappear. Furthermore, they did not prevent vehicles from leaving the Arab village of Sheva, where the kidnappers were suspected of hiding after the attack.

As always, the criminals investigated themselves and it all went away. We collectively forgot this ever even happened. (A Hebrew article with more details is available here.)

The general in charge of the area was Aaron Haliva, who is also the head of military intelligence today. He was reportedly absent the day of the attack in 2000, just as he was absent on October 7, 2023.

Oh, and the date of the kidnapping in 2000?

Shabbos Shuva, October 7.

End.

Here is the text of the above-mentioned Hebrew article (itself just a teaser):

נחטפו לפי הנהלים

המודיעין התריע על פיגוע מתוכנן בבוקר חטיפת שלושת החיילים – אבל המידע לא טופל. הרכבים הממוגנים היו בשטחים, המצלמה היתה מקולקלת, הגדר החשמלית לא פעלה, לוחמי אגוז התריעו שחיזבאללה מתכנן פיגוע מטען – וכל ההתרעות האלו ואחרות עברו ליד האוזן הצה”לית באין שומע. בני אברהם, עדי אביטן ועומר סואעד נחטפו על ידי החיזבאללה בקלות מדהימה, שמצביעה על כשל עמוק ויסודי בצד הישראלי. התחקיר המלא – ב”שבעה ימים” בסוף השבוע

Ynet עדכון אחרון: 04.12.02 , 15:43

זה קרה באוקטובר 2000: שלושת חיילי צה”ל, בני אברהם, עדי אביטן ועומר סוואעד נחטפו על ידי ארגון החיזבאללה ללבנון. הם הוכרזו כחללי צה”ל שמקום קבורתם לא נודע – אבל עד היום לא ברור מה עלה בגורלם.

תחקיר של רונן ברגמן וגיל מלצר במוסף “שבעה ימים” מגלה שרשרת מדהימה של כשלים בתפקוד המערכות בפיקוד הצפון ובצה”ל – שמעוררים תהיות קשות אודות רשלנות. האם ניתן היה למנוע את החטיפה – ומדוע זה לא קרה?

ההתרעות, המחדלים

כחודש לפני החטיפה, כבר היו בפיקוד צפון רמזים ברורים לגבי כוונותיו של החיזבאללה. חיילי צה”ל אפילו צפו בקבוצת לוחמים של החיזבאללה עוסקת באיסוף מידע מול “נקודה 590”, הנקודה שבה נחטפו שלושת החיילים.

מח”ט הגזרה הטרי, אל”מ יואלי אור, לא ידע כי חלק מהגדר האלקטרונית לא היה פעיל. כשגילה לו זאת אחד הקצינים, היה המום – וקבע כי אין להגיע לנקודה ה”בעייתית”. אבל הלקח הזה כלל לא הופץ לחיילים המסיירים בגזרה באופן קבוע. התיקונים שדרש אל”מ אור – לא בוצעו.

ומה עוד? החיילים בגזרה נאלצו להשתמש בג’יפים לא ממוגנים מדגם “סופה”. לדבריהם, חשו “כמו מטומטמים, עם המיגון היחיד שהיה ברזנט בצדדים”. גם המחדל הזה תוקן – רק אחרי שאברהם, אביטן וסוואעד כבר היו בידי החיזבאללה.

גם הביורוקרטיה הפנים-צה”לית הקלה על חיזבאללה: שתי האוגדות שפעלו באזור, אוגדה 91 ואוגדה 36, לא היו מתואמות כלל, ואינפורמציה רבה הלכה לאיבוד בקווי התקשורת. דוגמא אחת: כמה ימים לפני החטיפה איתר כוח של לוחמי סיירת אגוז פעילות ערה של החיזבאללה סמוך לנקודה 590, שנראתה כמו מילכוד האזור. הם העבירו את ההתרעה הלאה, אבל היא לא הגיעה ליעדה.

אחד מלוחמי אגוז הגיע לימים לביקור בבית משפחת אברהם וביקש לשוחח ביחידות עם האב, חיים. “הוא אמר לי בדמעות שהם ראו את אנשי החיזבאללה מטמינים מה שנראה כמו מטעני חבלה”, סיפר חיים אברהם. אבל ההתרעה לא עברה לאוגדה 36, שבה שירתו החיילים החטופים, משום שסיירת אגוז היתה שייכת לאוגדה 91.

ומחדלים גם אחרי החטיפה

גם אחרי שהיה ברור כי מדובר בחטיפת חיילים, נמשכה שרשרת המחדלים: מסוקי חיל האויר הגיעו לשטח רק 45 דקות אחרי החטיפה. בניגוד להוראת הקצין הבכיר בשטח, הם לא מנעו יציאה של כלי רכב מהכפר שבעה, שבו חשדו בצבא כי הסתתרו החוטפים. אנשי החיזבאללה שחטפו את שלושת חיילי צה”ל, לא אותרו יותר, לעולם.

התחקיר המלא של רונן ברגמן וגיל מלצר יתפרסם בסוף השבוע במוסף “שבעה ימים” בידיעות אחרונות

Read more on Wikipedia.

א”כ, מה עושים? ועל מה מתפללים? וכו’.

הנה דברי רבנו הנו”ב ז”ל בצל”ח דרוש ג’ לעשי”ת ט”ו-ט”ז, וע”ש להלן:

מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה, הנה במועדים וברגלים השכינה מבקרת בהיכלה, ובאה למקום המקדש מקום הקרבנות, ובפרט ביוה”כ שהיינו מקריבים קרבנות הרבה ולפני ולפנים באהבה, וחבה יתירה נודעת לנו, אשרי עין ראתה כל אלה, וגם עתה השכינה באה לבקר, והנה שועלים הלכו בו מדוע באתי קובל הקב”ה, שבא למקום המקדש, ואין איש רק חרב ושועלים הלכו בו, וכלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה קראתי שישובו בתשובה שובו אלי ואשובה אליכם, ואין עונה לשום אל לבו לשוב מאהבה, וכל תפילתינו בימים נוראים הכל בעסקי עוה”ז, בני חיי ומזוני, אבל לשום לב לבקש על אריכת הגלות המר והארוך הזה, אשר נשכחנו כמת מלב, אין איש שם לבו, להצטער ולהתפלל על זה בכל לבו, ומה יהיה בסופינו, ומה נעשה לשמו הגדול והנורא המחולל בעונינו, ועם כל זה עדיין רחימתינו גבי קב”ה ולא עזבונו בגלותינו.

מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה, הקצר קצרה ידי מפדות, ואם אין בי כח להציל, הן בגערתי אחריב ים, הנה בפרק חלק אמרו, אמר ר’ יוחנן אם ראית דור שמתמעט והולך חכה לו, שנאמר את עם עני תושיע וגו’, ואמר ר”י אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר חכה לו, שנאמר כי יבוא כנהר צר, ורוח ה’ נוססה בו, וסמיך ליה ובא לציון גואל, ואר”י אין בן דוד בא עד שיהא דור שכלו זכאי או כלו חייב, כלו זכאי דכתיב ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ, בדור שכלו חייב דכתיב וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע, וכתיב למעני אעשה…

We will post a little over Chol Hamoed (I’m allowed to post, but I don’t know if you may read)…

Note: Daily vasikin minyan at Sha’ar Hakutna on each day of Chol Hamo’ed. See you there?

הרב יוסף בן נאים (מתוך גיליון “תורת החכמים” פר’ מצורע תשפ”ד) – הבשורה הטובה שבאים לארץ שבה נענשים מיד: