רעידת אדמה בדרשת הרב מאיר מאזוז

ציטוט מתוך עלון “בית נאמן”, כ”ג חשון ה’תשע”ח:

אין מניחין תפלין אלא בשבת

הבן איש חי של השבוע (שנה ראשונה פרשת חיי שרה) מדבר על הלכות תפלין, ומביא שם (אות א’) מדרש פליאה: “אין מניחין תפלין אלא בשבת”. ואומר שרבנו שמשון מאוסטרופולי (בליקוטי שושנים שלו שבסוף ספר קרנים) פירש פירוש בזה. אבל רבי עקיבא איגר פירש שהמלה “בשבת” זה ראשי תיבות במקום שיער במקום תפוח, כלומר שתפלין של ראש מניחים במקום שיער ולא במצח, ותפלין של יד מניחים במקום תפוח כלומר בקיבורת. ומה פירש רבנו שמשון? הוא ביאר ע”פ דברי הטור (סימן ל”ח) שילד שמתחיל להניח תפלין צריך להיות בקי קצת בלימוד תורה נביאים וכתובים, בתורה בספר בראשית ובנביאים בספר שמואל ובכתובים בספר תהלים, מה עשה החכם הזה? לקח ראשי תיבות שמואל בראשית תהלים – שבת, אז פירש ככה הכוונה “אין מניחין תפלין אלא בשב”ת”.

מדרש פליאה” לא היה ולא נברא

.הרב (בן איש חי) כתב “מדרש פליאה”, כי הוא חושב שיש מדרש כזה ורבי שמשון פירש ככה ורבי עקיבא איגר פירש ככה. אבל באמת לא היה ולא נברא, אלא רבי שמשון הוא זה שהמציא את המדרש הזה, והוא רגיל להמציא “מדרשי פליאה” כאלה 28. ובאמת יש הרבה מדרשי פליאה כאלה שנעשו בכוונה לצורך הפתרון שלהם 29. ופעם גם הבן איש חי עשה דבר כזה 30. אותו דבר יש כאלה כותבים מעשיות, אבל יש מעשיות שהיו באמת ויש מעשיות שממציאים לצורך הדרשה, והכוונה כמו “משל”. לפעמים הבן איש חי כותב: “ונראה לי בס”ד מעשה” (בניהו שבת קי”ט ע”א, ועוד), וכי אתה עושה את המעשה?!… אלא זה לצורך הדרשה. ורבי יוסף משאש היה מומחה בדברים האלה 31, לשנות קצת בשביל הדרשה. הראשונים כתבו: “מיטב השיר כזבו”, כלומר השיר הטוב צריך שיהיה בו קצת שקר, כמו שאומרים על בן אדם “לא היה כמוהו מעולם” 32, כי “מיטב השיר כזבו”. ואותו דבר גם מיטב הדרוש. ולכן לפעמים עושים לזה “מדרש פליאה” כדי להנעים את הדברים, ובמקום שהבן איש חי יאמר: “רבותי כל מי שישים את התפלין על המצח לא יוצא ידי חובה!”, אז הוא הנעים להם את זה והביא להם חידה: “אין מניחין תפלין אלא בשבת”, שרבי עקיבא איגר פירש בראשי תיבות.

הערות:

28 פעם הוא כתב: איתא במדרש הנעלם “שנים שנים באו אל נח (בראשית ז’ ט’) – אלו ימים שגומרים בהם את ההלל”, והוא פלא פלאים. אז הוא הסביר את זה יפה מאד: “שנים” – בחו”ל יומיים של פסח, “שנים” – יומיים של שבועות, “באו” – זה עולה בגימטריא תשע, אז תשעה ימים של חג הסוכות כולל הושענה רבא ושמחת תורה ושמיני עצרת שהם תשעה ימים בחו”ל, “אל נח” – גימטריא חנוכה (ויש מפרשים שהמלה “נח” ראשי תיבות “נרות חנוכה”). ואלו הימים שגומרים בהם את הלל. אני חשבתי שיש מדרש כזה, ופעם היתה לי “הגדה של פסח” מגדל עדר (ספר דק ויש בו 115 מפרשים! פלא פלאים), אז הייתי קורא כל הערה וכל פירוש שם, ובמיוחד של רבי שמשון אוסטרופולי כי יש לו חידושים מאד יפים, ותמיד היה בלבי שיש “מדרש הנעלם” הזה. והנה יום אחד הרב אפרים פישלשטיין (מרח’ מתתיה 18) כתב לי: לא מצאתי את המדרש הנעלם הזה, ואני בדקתי וחיפשתי ובאמת אין מדרש כזה (והיום יש מחשב וברגע אחד אתה יכול לחפש את זה). אלא הוא בעצמו המציא את זה, וקרא לו “מדרש הנעלם” כי הוא העלים אותו… וגם “מדרש פליאה” הזה לא היה ולא נברא.

29 הרב חיד”א מביא מדרש: “לא נתקררה דעתו של דוד עד שהגיע לפרק בתולה נישאת”. מה הקשר? יש כל מיני פירושים בזה. והפירוש הפשוט שלי, שהגמרא בכתובות בפרק בתולה נישאת (דף ט’ ע”ב) שואלת: איך התירו לדוד לחיות עם בת שבע? הרי היא אסורה לבעל ולבועל, ותירצו שם כמה תירוצים שכבר קיבלה גט וכדו’. וא”כ זו הכוונה: “לא נתקררה דעתו של דוד” על מה שהוא לקח את בת שבע, “עד שהגיע לפרק בתולה נישאת” ששם יש תירוץ לזה.

30 הוא כתב חידה: “אל תבטח באדם כי לא יועיל, תבטח בכ”ט אדם ויועיל”. מה זה “כ”ט אדם”? תבטח ב- 29 בני אדם?! אלא הפירוש הוא שיש שם של בטחון ע”פ הקבלה אכדט”ם, שזה אותיות אדם כ”ט, וזה פירוש החידה הזאת “תבטח בכ”ט אדם ויועיל”. בספרו אמרי בינה הוא הביא את החידה הזאת עם כל החידות שלו, ואילו בספרו בן יהוידע (גיטין ז’ ע”א) הוא כותב על זה: חידה שעשה “חכם אחד”, מי זה החכם הזה? הוא בעצמו, כי הוא חכם למה לא?! רבי יוסף חיים – “חיים” גימטריא חכם, אז אין בעיה…

31 לפעמים הוא כותב: “יש לי כתב יד משנת שלשת אלפים תתכ”ח מזמן החרבן”, ואתה שואל איך זכתה מרוקו שיש לה כל מיני כתבי יד לפני אלפיים שנה? איך לא נתבלו ולא נמחקו? אלא הוא כתב את זה בשביל הדרשה.

32 יש שיר שכתב ערבי אחד על הרמב”ם: “אילו הלבנה היתה פונה אל הרמב”ם היה מרפא אותה ממחלתה”, כלומר אם היתה פונה אליו היא לא היתה קטנה ומסכנה עם “חיסור” אלא היתה מלאה, אבל היא לא פנתה אליו מה לעשות?! וכי סלקא דעתך שבאמת ככה זה?! אלא “מיטב השיר”.

עד כאן.

יש עוד דוגמאות זיוף רבות. שימו לב: כל פעם שמציינים בספרים “כ”י ישן נושן” הוא חשוד. ואם המחבר חשוד, כל הספר חשוד אף הוא. וזה לא “מיטב השיר”, כמובן. לומר “כקורת בית הבד” זה דרך גוזמא. אך לשקר זה שקר.

אני לא רוצה לטייח כאן את דעתי: קחו את הפרשנות הכי אנטישמית שאפשר לדברים הנ”ל, ואני מאמץ אותה בחום. מי שלא טוב לו, יום טוב לו!

(אין טעם להחניף לעדות מסויימות, כמו שאין טעם ב”פוליטיקלי קורקט“. עצם קיומך לרבים הוא עלבון.)

Comment Torah > Avraham Rivkas

The “Comment Torah” website we have linked to is now defunct. The author, Avraham Rivkas, has kindly allowed me to move more of his content over here, and what we have already re-posted to grant contributing author status.

In other words, we will see a new-old author by the name of Avraham Rivkas joining us in the next few days.

Please give our new author a rousing round of applause!

Bruriah: Not a Jewish Feminist Icon!

This really needs a more extensive article, but I am running out of time, so I will hint at this, and carry on another time if readers care enough. (For some, even Vashti is a hero. But I am not dealing with those who knowingly ignore the text, but those who sincerely misunderstand it.)

Is proud Bruriah the great exception to Chazal’s wisdom on women and Torah Shebe’al Peh?

Eruvin 62b:

ומה ברוריה דביתהו דרבי מאיר ברתיה דרבי חנניה בן תרדיון דתניא תלת מאה שמעתתא ביומא משלש מאה רבוותא ואפילו הכי לא…

No. She is the proof.

I don’t need to quote the story of her almost adultery\adultery.

Chazal mention her like they do Gneivah (the person, not the crime)…

Eruvin 53b – 54a:

רבי יוסי הגלילי הוה קא אזיל באורחא אשכחה לברוריה אמר לה באיזו דרך נלך ללוד אמרה ליה גלילי שוטה לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה היה לך לומר באיזה ללוד.

Plenty of Poskim (let alone Mussarites) quote this Gemara, thinking it proves we should be loony lunatics when speaking to women. But the lesson here is not regarding “Sicha Im Ha’isha”, but against Bruriah. Who dares call Rabbi Yosei Haglilli a “Shoteh” (crazy)?!

Immediately followed by this:

ברוריה אשכחתיה לההוא תלמידא דהוה קא גריס בלחישה בטשה ביה אמרה ליה לא כך כתוב ערוכה בכל ושמורה אם ערוכה ברמ”ח אברים שלך משתמרת ואם לאו אינה משתמרת.

I see… So it’s a lack of modesty to use an “extra” word, but fine to kick a Torah student?! The Gemara’s point is not to praise her, quite the contrary.

Nevertheless, the point is correct, as the Gemara continues: תנא תלמיד אחד היה לרבי אליעזר שהיה שונה בלחש לאחר שלש שנים שכח תלמודו. This also relates to the student who incurred Sereifah, אכמ”ל.

There’s more, but no time.

Megillah 14b:

אמר רב נחמן לא יאה יהירותא לנשי…

Countering One Cautionary Tale with Another

First comes this:

Odium Theologicum

by Sam Walter Foss (1858-1911)

They met and they talked where the crossroads meet,
Four men from the four winds come,
And they talked of the horse, for they loved the theme,
And never a man was dumb.
The man from the North loved the strength of the horse,
And the man from the East his pace,
And the man from the South loved the speed of the horse,
And the man from the West his grace.

So these four men from the four winds come,
Each paused a space in his course
And smiled in the face of his fellow man
And lovingly talked of the horse.
Then each man parted and went his way
As their different courses ran;
And each man journeyed with peace in his heart
And loving his fellow man.

They met the next year where the crossroads meet,
Four men from the four winds come;
And it chanced as they met that they talked of God,
And never a man was dumb.
One imagined God in the shape of a man.
A spirit did one insist.
One said that nature itself was God.
One said that he didn’t exist.

They lashed each other with tongues that stung,
That smote as with a rod;
Each glared in the face of his fellow man,
And wrathfully talked of God.
Then each man parted and went his way,
As their different courses ran;
And each man journeyed with wrath in his heart,
And hating his fellow man.

The end.

Well, with Hashem’s help I could write at great length and wrathful odium in response. But I think a flippant counter-tale will do.

Megillas Ester 1:10-11:

ביום השביעי כטוב לב המלך ביין אמר… להביא את ושתי המלכה לפני המלך בכתר מלכות להראות העמים והשרים את יפיה כי טובת מראה היא.

On the seventh day, when the king’s heart was merry with wine, he ordered… [t]o bring Vashti the queen before the king with the royal crown, to show the peoples and the princes her beauty, for she was of comely appearance.

(Translation.)

Gemara Megillah 12b:

ביום השביעי כטוב לב המלך ביין, אטו עד השתא לא טב לביה בחמרא? אמר רבא, יום השביעי שבת היה. שישראל אוכלין ושותין, מתחילין בדברי תורה ובדברי תשבחות, אבל גוים שאוכלין ושותין, אין מתחילין אלא בדברי תיפלות.

וכן בסעודתו של אותו רשע. הללו אומרים מדיות נאות והללו אומרים פרסיות נאות. אמר להם אחשורוש, כלי שאני משתמש בו אינו לא מדיי ולא פרסי, אלא כשדיי. רצונכם לראותה? אמרו לו, אין, ובלבד שתהא ערומה…

“On the seventh day, where the king’s heart was merry with wine.” Was then his heart not merry with wine until then? Rava said: The “seventh day” was Sabbath. When Israel eat and drink they begin with a discourse on the Torah and with words of thanksgiving [to God]. But the nations of the world, when they eat and drink only begin with words of frivolity.

And so at the feast of that wicked one. Some said: The Median women are the most beautiful, and others said: The Persian women are the most beautiful. Said Ahasuerus to them: The vessel that I use is neither Median nor Persian, but Chaldean. Would you like to see her? They said: Yes, but she must be naked…

(From Soncino.)

The end.