העורך Editor

Where is the logic behind saying two blessings on Tefillin, and then “Baruch Shem”?

When every Rema is zealously defended, we end up with the Aruch Hashulchan — like that on Orach Chaim 25:10 – 13.

I can’t copy it all. Here is an excerpt:

אינו מובן כלל, דממה נפשך: אם הדבר מרופה בידינו, דלכן יאמר “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד”, למה לנו לברך שתים? נברך אחת כדין כל ספק ברכות. ואם הדין ברור בידינו, אם כן למה לנו לומר “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד”? ובאמת הלבוש השמיט זה. (וגם הב”ח פקפק בזה, והמעדני יום טוב כתב שהוא לרווחא דמילתא. וצריך עיון.)

…

ולעניות דעתי נראה דאמירת “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד” אינו מטעם ספק ברכה אלא מטעם אחר. ואף שהפוסקים כתבו שהוא מטעם זה, מכל מקום המנהג נראה לי מטעם אחר: דהנה כבר דקדקנו דאיך אפשר לברך שתי ברכות על דבר אחד?

…

ולכן נראה לי דברכת “על מצות תפילין” היא ברכת הודאה כמו שכתבתי מקודם, בהיות מצוה זו הקשר הגדול שמקשר את ישראל לאביהם שבשמים. לזה אנו מברכים ברכת הודאה, להודות להשם יתברך על הטוב הזה. ובהיות שעיקר הקשר הוא בפסוק “שמע ישראל”, ולכן אנו אומרים “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד” כמו שיעקב אבינו ענה כן בעת שהשבטים אמרו “שמע ישראל”, כדאיתא בפסחים (נו א).

וראיה לזה מלשון “תפילין” עצמה, שכתב הטור לשון “פלילה”, שהן אות ועדות לכל רואינו שהשכינה שורה עלינו… עד כאן לשונו. וזהו פירושו: דעל מצות תפילין, כלומר על מה שהשם יתברך התחבר אלינו – אנו נותנים לו יתברך שבח והודיה על זה.

Several Achronim have bent over backwards to justify the “custom” of redoing Kiddushin at a “Chupas Niddah”.

First of all, the Rambam doesn’t speak of Kiddishin but Nissuin. Second, and more important, is the Gemara in Gittin 5b:

בר הדיא בעי לאתויי גיטא אתא לקמיה דרבי אחי דהוה ממונה אגיטי אמר ליה צריך אתה לעמוד על כל אות ואות אתא לקמיה דרבי אמי ורבי אסי אמרי ליה לא צריכת וכי תימא אעביד לחומרא נמצא אתה מוציא לעז על גיטין הראשונים

I’ll bet the evil “Minhag Yisra’el Torah” series part five (?) justifies this.

Another 6,000 words on the matter (for those who can’t read enough).

זוהר חלק ג’ קע”ה א’ (סוף פרשת שלח):

כתיב ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת, ונתנו על הכנף לא כתיב, אלא ונתנו על ציצית, דדא איהו דחפי על שאר חוטין.

וראיתם אותו וזכרתם, וכתיב (דברים כ”ה י”ז) זכור את אשר עשה לך עמלק, מאי טעמא דא, אלא לברא דפריץ גדרא ונשכיה כלבא, כל זמנא דאבוי בעי לאוכחא לבריה, הוה אמר הוי דכיר כד נשיך לך כלבא. אוף הכא, וראיתם אותו וזכרתם, דדא איהו אתר דסלקין נשמתין למידן.

כגוונא דא (במדבר כ”א ח’) והיה כל הנשוך וראה אותו וחי, אמאי, אלא כד סליק לעינוי, וחמי דיוקנא דההוא דנשיך ליה, הוה דחיל וצלי קדם יהו”ה, והוה ידע דאיהו עונשא דחייביא, כל זמנא דברא חמי רצועה דאבוי, דחיל מאבוי, אשתזיב מרצועה אשתזיב מכלא, מאן גרים ליה לאשתזבא, ההוא דחמי בעינוי ההוא רצועה, ההוא רצועה גרים ליה לאשתזבא, ועל דא וראה אותו וחי, חמי רצועה דאלקי ליה, ואיהו עביד ליה לאשתזבא.

אוף הכא וראיתם אותו וזכרתם, ועשיתם ודאי, ואי לאו, הא רצועה, דהאי יגרום לכון למהוי תבין לפולחנא דילי תדיר, וכדין ועשיתם, ולא תתורו אחרי לבבכם, ימנע מנכון בישין ארחין אחרנין, ודאי לא תתורו, ולא תעבדו בישין. ועל דא סלקא גוון תכלא דא, תכלת דמיא לכסא הכבוד, מה כסא הכבוד עביד לבר נש למהך לארחא דמישר, לדכאה ליה, אוף האי תכלת עביד לבר נש למהך בארח מישר, ודאי דכלא אית לדחלא מהאי אתר, למיהך במישר.

כתיב (ישעיה כ”ד ט”ז) מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק ואומר רזי לי וגו’, מכנף הארץ, דא כנף דציצית, דאיהו כנף הארץ. זמירות שמענו, אלין שאר חוטין דנפקין ותליין מאתר עלאה, גו אינון שבילין עלאין דנפקין מחכמה עלאה. צבי לצדיק, דא צדיק חי העולמים, דאינון חוטין אינון שפירו דיליה, דהא מניה נפקין, וכל חוטא כלילא בתרין סטרין. וכד אסתכלנא, אמינא רזי לי רזי לי, דהא מגו רזא עלאה דכל מהימנותא נפקין.

וכד אסתכלנא בתכלת, וחמינא רצועה לאלקאה, אתר דחילו למדחל, אמינא אוי לי, דבני נשא לא ידעי לאשגחא ולאסתכלא על מה מתענשין לשקרא, בהאי בוגדים בגדו, דהא קורין קריאת שמע בלא ציצית, וסהדין סהדותא דשקרא, ואלין אינון בוגדים דבגדו, משקרי בגרמייהו.

ובגד בוגדים בגדו, לבושא דלהון בלא ציצית, אקרי בגד בוגדים, לבושא דאינון בוגדים דבגדו, דמשקרי וסהדין סהדותא דשקרא בכל יומא, ווי לון ווי לנפשיהון, דסלקי בההוא כרסייא דתכלא למידן, ועלייהו כתיב (תהלים ק”א ז’) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, ההוא בגד דלהון אשתמודע לגבי כל מאריהון דדינין, ווי לון דלית לון חולקא בעלמא דאתי.

זכאין אינון צדיקייא דמלבושיהון ותקוניהון אשתמודען לעילא, לאוטבא לון בהאי עלמא ובעלמא דאתי.

I and others encouraged him when he was considering the notion. Now he’s going for it. Whatever happens is not my fault!

Here is his “political” site. The name of which sounds like he’s asking to be electrified. Which he is (metaphorically?).

Rabbi Yosef Shlomo Kahaneman was once asked by a young man if he could go to college in the hope of achieving some Jewish goal (I forget which).

Rabbi Kahaneman answered he could not support him. Imagine a performer extending a rope at a great height and walking across. We cannot encourage him as he starts; his quest is suicidal. But if he manages to get across, he will be honored as a hero. The lesson is clear.

Your story…

I don’t know the accurate details, and it’s just a story. Yes, tight-rope walking is likely included in the Noda Beyehuda’s dispensation of dangerous work for a livelihood. College? Perhaps he saw no way of dissuading the man entirely.

Anyway…

Join the campaign! Bug your friends to help!

Whatever happens won’t be your fault either. He made his decision, and מסייע אין בו ממש.