Buy-In Badinage

Often one or more of the signatories on a rabbinical epistle, or book or organization approbation, adds his own two cents to the basic text, before adding his signature. Except the added paragraph adds nothing significant whatsoever! The textbook-style texts are dull as dishwater without making them even longer!
It’s not like those signatories read the text any more (or less) carefully, or personally had anything extra to do with the subject matter. You can refute these theories by browsing through Kraina De’igressa or Michtavim Uma’amarim or glancing at the latest street pronouncement.
Rabbi Elyashiv, for instance, would write “ג”א מצטרף”. Was he trying to give the letter a round-robin character?
It’s like those stuck-up restaurant patrons requesting the chef prepare them their own favorite dish; one missing from the general menu…

Why Children Dislike Going to Sleep

I don’t know if it’s trivial or “proving too much”, and it’s not quite related to subject matter, and don’t ask why I write about this, but it’s their high time preference.

In the choice between degraded “quality of life” now, or feeling happier in a few hours, they would rather remain miserably awake…

How to Light up Your Face

  1. Lend Goyim with interest.
  2. Drink wine.
  3. Ensure you don’t forget your learning.

Yerushalmi Pesachim 10:1, page 69a:

רבי יודה בי רבי אלעי… חמתיה חדא מטרונה אפוי נהירין. אמרה ליה, סבא סבא, חדא מן תלת מילין אית בך. או שתיי חמר את או מלוה בריבית או מגדל חזירים את. אמר לה, תיפח רוחה דהיא איתתא הדא מן אילין תלתי מילייא לית בי, אלא אולפני שכיח לי, דכתיב חכמת אדם תאיר פניו.

ותקעתי יתד במקום נאמן

במוסף חג הסוכות של “יתד נאמן” ניסו להכחיש את חשיבות עליית תלמידי הגר”א לא”י, ובגליון #26 עמ’ 14 של קדושת ציון כבר טיפלו בטענה בצורה רצינית. אך מלבד התגובה הרצינית, יש מקום גם לליצנותא דעבודה זרה…

הנה הכתבה המקורית בעיתון יתד:

Download (DOCX, 8.55MB)

וזו תגובת אחד הכותבים של קדושת ציון:

עליית תלמידי הגר”א (ע”פ הרב דב אליאך)

עשר שנים לאחר פטירת הגר”א התכנסו תלמידיו השקלובאים לאסיפה דחופה. “השמעת?” התלחשו שם ביניהם גדולי תלמידיו, “יש הרבה חסידים בארץ ישראל, ואין מספיק ליטווקע’ס!”. “אומרים שעוד מעט יש בחירות, ולהם יהיו כמה וכמה מנדטים, והם הולכים להכניס שר אצל הטורקים, ולליטווקע’ס לא ישאר כלום”.

ר’ מנחם מנדל משקלוב קם לדבר, והכל השתתקו. “מקובלנו מרבותינו”, אמר, “שבשביל בחירות צריך גם לבטל תורה, אני עולה לארץ על אף כל ביטול התורה שבדבר, כדי שיהיה לפחות עוד קול אחד לטובתנו. מי מצטרף אלי?”

הנוכחים ישבו נדהמים. הכל ידעו שענין הבחירות יושב לר’ מנחם מנדל על הלב. אבל עד כדי כך?

אחד הנוכחים העיז להקשות. “הרי אנו אין לנו בעיה שהארץ תהיה ביד הערבים, אז לכאורה ק”ו שאין בעיה שהיא תהיה ביד החסידים?”

עוד אחד מהנוכחים הוסיף, “הרי מקובלנו מרבותינו שלארץ ישראל יש רק להשתוקק, אבל לא לעלות בפועל”.

“וזה גם מאוד מסוכן שם”, הקשה ר’ ישראל משקלוב, “אפשר לאבד שם את כל המשפחה, האם עד כדי כך?”

ר’ מנחם מנדל הרעים בקולו, “בחירות זה גופי תורה! ועל גופי תורה יש למסור את הנפש!”

“האם יש הוראה בענין זה מהגר”א זצ”ל?” העיז לשאול אחד מהנוכחים.

“לא ולא!” השיב ר’ מנחם מנדל, “הגר”א לא רמז מעולם שום דבר בענין, והעליה שלו לא קשורה בשום פנים ואופן למה שאנחנו מדברים. אבל במצב העגום הקיים זה כ”כ מילתא דפשיטא אצל כל תלמידיו באשר הם, שאנחנו כולנו נעלה בלי שום הוראה”.

כל הנוכחים הנהנו בהסכמה.

“יש למישהו עוד רעיון איך להגדיל את כוחנו בקלפי?”

ר’ ישראל קם. “יש לי רעיון, נשלח מכתב לעשרת השבטים שיבואו גם, אני בטוח שיש כמה ליטווקע’ס שם, שישימו את הפתק הנכון”.

קריאות התפעלות הושמעו, חכמתו של ר’ ישראל תמיד מצילה את המצב.

“כך נוכל גם לחדש את הסמיכה”, הוסיף אחד מהנוכחים.

“ששש..”, ענו לו, “עוד יחשבו שאתה מזרוחניק”.

“לא, ח”ו לא בשביל עניני גאולה, רק בשביל שנוכל להקים את המועצ’ס”.

וכך יצאה שיירת תלמידי הגר”א בספינה לארץ ישראל, כשעל חרטום הספינה כתובה על שלט גדול סיסמתם – “נסיעה לאן שהוא = בחירה לדורות”.

Reprinted with permission.