Reading Ramban
Bereishis 39:7-9:
ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדניו את עיניה אל יוסף ותאמר שכבה עמי. וימאן ויאמר אל אשת אדניו הן אדני לא ידע אתי מה בבית וכל אשר יש לו נתן בידי. איננו גדול בבית הזה ממני ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו ואיך אעשה הרעה הגדלה הזאת וחטאתי לאלהים.
Ramban idem, 9:
וחטאתי לאלהים. בני נח נצטוו על העריות, לשון רש”י. ונכון הוא, רק בעבור חסרון דעת הנשים הקדים אליה כי הדבר בגידה באדוניו אשר בוטח בו, ואחרי כן אמר כי יש בענין עוד חטא לאלהים.
ויתכן לפרש עוד, וחטאתי לאלהים בבגידה הזאת כי רעה גדולה היא שיהיה בה לי חטא לפני האלהים, כי עיניו בנאמני ארץ, ולא לפניו בוגד יבא, ודברו אמת, רק לא הזכיר אסור הערוה כי דבר עמה כדרך הנשים.
The second answer is great, but what is the Ramban’s implied question?
I think the question was why would righteous Yosef precede the sin against man to the sin against G-d when Scripture elsewhere always carefully lists the two items in the correct, descending order? One example (Mishlei 24:21): ירא את השם בני ומלך. (By the way, there is obviously no Jewish “sin” against man qua man, except as His representative; as created in His image; as a team member in the same mission, or co-religionist (read: Jew); as a potential co-religionist; as one who may breed a future co-religionist (דנפיק מיניה זרעא מעליא), and so on.)
But if that’s the question, then his first answer is inadequate. Everyone is here to serve Hashem, including women. That’s not feminism. The Ramban ought to say, instead: “רק בעבור רשעות המצרים”. And lack of brains is no barrier to probity; indeed, that’s the whole point of Sefer Mishlei! If you attempt to do the right thing, you possess good judgment and are wise. If not, you are not. Wisdom and fear of Heaven (in their respective shades) are virtually synonymous!
