Reading Ramban

Bereishis 39:7-9:

ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדניו את עיניה אל יוסף ותאמר שכבה עמי. וימאן ויאמר אל אשת אדניו הן אדני לא ידע אתי מה בבית וכל אשר יש לו נתן בידי. איננו גדול בבית הזה ממני ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו ואיך אעשה הרעה הגדלה הזאת וחטאתי לאלהים.

Ramban idem, 9:

וחטאתי לאלהים. בני נח נצטוו על העריות, לשון רש”י. ונכון הוא, רק בעבור חסרון דעת הנשים הקדים אליה כי הדבר בגידה באדוניו אשר בוטח בו, ואחרי כן אמר כי יש בענין עוד חטא לאלהים.

ויתכן לפרש עוד, וחטאתי לאלהים בבגידה הזאת כי רעה גדולה היא שיהיה בה לי חטא לפני האלהים, כי עיניו בנאמני ארץ, ולא לפניו בוגד יבא, ודברו אמת, רק לא הזכיר אסור הערוה כי דבר עמה כדרך הנשים.

The second answer is great, but what is the Ramban’s implied question?

I think the question was why would righteous Yosef precede the sin against man to the sin against G-d when Scripture elsewhere always carefully lists the two items in the correct, descending order? One example (Mishlei 24:21): ירא את השם בני ומלך. (By the way, there is obviously no Jewish “sin” against man qua man, except as His representative; as created in His image; as a team member in the same mission, or co-religionist (read: Jew); as a potential co-religionist; as one who may breed a future co-religionist (דנפיק מיניה זרעא מעליא), and so on.)

But if that’s the question, then his first answer is inadequate. Everyone is here to serve Hashem, including women. That’s not feminism. The Ramban ought to say, instead: “רק בעבור רשעות המצרים”. And lack of brains is no barrier to probity; indeed, that’s the whole point of Sefer Mishlei! If you attempt to do the right thing, you possess good judgment and are wise. If not, you are not. Wisdom and fear of Heaven (in their respective shades) are virtually synonymous!

Help?

בענין סוכה קטנה

עי’ רי”ף (י”ג א’ מדפי הרי”ף), וע”ל שם דה”טעם” הוא שמא ימשך, ובקו’ הז”ה שם, והר”ן בדף י”ג א’ כיון אליו באומרו “וחלקו עליו”. והר”ן עצמו נמשך אחריו, ולכן דן אם שייך טעמא דשמא ימשך טפי בקטנה מבגדולה. ולפ”ז גם שייך ספיקו של הרע”א שהובא בבה”ל סי’ תרל”ד. וכן משמע גם לשון הרמב”ם פ”ו ד”אסור, ולכן אינה סוכה”. והסביר הר”ן בדברי הרי”ף, דכיון דתנינן בהדדי, על כן נפסק בתרוייהו בשווה – דהיינו כבית שמאי.

ובסברא מוזר לומר דחיישינן למשיכה בסוכה קטנה, דלא מצינו שחילקו בדפנות סוכה קטנה בין פתוחה לסתומה, ותמוה לחוש שינטוש סוכתו לגמרי עבור שלחנו. וזה גם נגד פשטות  הגמרא, וכמו שציינו הר”ן והרא”ש.

וז”ל רבנו המלחמות (וכיון לו בערוך לנר מדנפשיה), טעמא דב”ש בסוכה קטנה נמי הכי הוא (כו’), וכל שכן הוא, דכיון שאין לו מקום בסוכתו להניח בו שלחנו, פסולה. שאם מניחו בחוצה לה, ימשך אחר שלחנו אפילו לישן ולשנן ולטייל בה או לאכול ופתו בידו.

ולפיכך היא פסולה, שכל שאינה ראויה לאכילה כדרכה ולכל מילי דסוכה אינה סוכה [והא דפליגי בתרתי, גדולה להודיעך כחן דב”ש, קטנה להודיעך כחן דבית הלל], ומיהו תרוייהו משום שמא ימשך. ואביי דאוקמה בשיטה כו’ [סבירא ליה דמשום קבע, ואנן לא קיי”ל הכי, זה תורף דבריו]. ע”כ.

וכן משמע קצת לשון השו”ע ד”אין כאן סוכה”, ולא משום איסור על הגברא.

Happy Sukkos Break!

I doubt we need to post on Chol Hamo’ed.

We resume on 25 Tishrei, (15.10).

You don’t come for the art, but here: