כח לעשות חיל

דרשות הר”ן, הדרוש העשירי:

ועתה ישראל מה ה’ אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה’ אלהיך בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה’ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך, לשמור את מצות ה’ ואת חקותיו אשר אנכי מצוך היום לטוב לך.

פרשה זו דבוקה וקשורה עם שלמעלה ממנה, כי בתחלה הזהיר את ישראל על שני דברים, האחד שלא יתלו הצלחתם בכחם ועוצם ידם. והשני שלא יתלו כבוש הארצות בזכותם. כי למעלה מזה אמר: פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת ובקרך וצאנך ירביון וגו’, ואמרת בלבבך חכי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה, וזכרת את ה’ אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. רצה בזה, כי עם היות שאמת הוא שיש באישים סגולות מיוחדות לדבר מהדברים, כמו שיש אנשים מוכנים לקבל החכמה, ואחרים מוכנים לשית עצות בנפשם לאסוף ולכנוס, ולפי זה יהיה אמת בצד מה, שיוכל העשיר לומר כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה. עם כל זה, עם היות שהכח ההוא נטוע בך, זכור תזכור שהכח ההוא מי נתנו אליך ומאין בא.

והוא אומרו: וזכרת את ה’ אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. לא אמר “וזכרת כי ה’ אלהיך נותן החיל”, שאם כן היה מרחיק שהכח הנטוע באדם לא יהיה סבה אמצעית באסיפת ההון, ואין הדבר כן, ולפיכך אמר, כי עם היות שכחך עושה את החיל הזה, תזכור נותן הכח ההוא ית’.

דברי הר”ן הללו אינם מתאימים לעיוות החרדי הקלאסי לפסוק הזה, ומסריו (המשמש נגד צבא בזה”ז, יד ישראל תקיפה, עבודה לפרנסה, ועוד). הרב ברנד ביאר זאת כמה פעמים; אינני זוכר אם הביא ראיה גם מכאן.

עד שיכנסו ישראל בירושלם של מטה

זוהר הקדוש ח”ג דף קמ”ז ב’:

תניא, כמה חביבין ישראל קמי קודשא בריך הוא, דעלאי לא מתברכי אלא בגיניהון דישראל, דתנינן, אמר רבי יהודה, אמר רבי חייא, אמר רבי יוסי, נשבע הקדוש ברוך הוא, שלא יכנס בירושלם של מעלה, עד שיכנסו ישראל בירושלם של מטה, שנאמר בקרבך קדוש ולא אבא בעיר. כלומר, כל זמנא דשכינתא הכא בגלותא, שמא דלעילא לא אשתלים, וכל תקונין לא אתקנו, כביכול אשתאר שמא קדישא חסרא.

Politics Is Not Pragmatic

The media would frequently ask Ron Paul why he was running for president when victory was highly unlikely. Are you in it to become president or “just to spread your ideas”? The gist of his answer was that is a false dichotomy; he was aiming for both. Moshe Feiglin’s Zehut is trying to do the same.

You cannot aim for both using rhetorical compromise, however. Rand Paul and America’s “Libertarian Party” do this all the time, only managing to arouse distrust and loathing in both anarchists and authoritarians.

Question: Whose vocation is politics?

Max Weber answers:

Only he has the calling for politics who is sure that he will not crumble when the world from his point of view is too stupid or base for what he wants to offer. Only he who in the face of all this can say ‘In spite of all!’ has the calling for politics.

Whom does this quote describe? Who never crumbles? Ron Paul. And maybe Feiglin (a little).

When Rafi Farber decided to run, I wrote it sounds like “he’s asking to be electrified (metaphorically?)” – God forbid! Farber is astute, though. He says the same here himself:

The question can be raised, why even attempt anything with Zehut? The answer is for the same reason that I am running on its ticket. Because we have a religious obligation to try, and leave the rest up to God. I’m running for religious reasons, not for any practical reason. I will vote Zehut for religious reasons, not for practical ones. If God wants us to succeed, we will, but not if we give up or don’t try. … When a regime is really threatened, all the meaningless politician talk goes out the window and they start beating you.

Fine. But then no rhetorical compromise, otherwise you aren’t causing any Kiddush Hashem thereby, no matter what! (One may omit less central aspects of the message for the sake of instilling more central aspects, though, just as men do in all communications.) If you don’t clearly announce Whose sake it’s all for, what honor would He get by helping you succeed?!

Rabbi Yitzchak Brand once footnoted this in regards to Feiglin; I suspect his essay was subsequently deleted, as his support for Feiglin weakened with time – so, no link.

“Lost Causes Are the Only Causes Worth Fighting For

So say it: We believe in Hashem! We are Jews! The land is ours! We oppose democracy! Knesset Members are all the same! And keep going…

And, as Feiglin has shown many times over, steadfast “Zehut” (identity) is also the pragmatic choice.

The problem is, most people cannot be so “suicidal” in so seductively practical-seeming an arena as democratic politics. Far better therefore, for most, to avoid full-time politics. That is why I wrote this post over here. My counsel isn’t “give up” or “don’t try”. I say go for a bully pulpit without a baton. Translation: private influence.

Then, unless you see a burning bush, stay far, far away from the palace!