ארץ ישראל *תמיד* שייכת לעם ישראל – וביאור ביחזקאל
ארץ ישראל – גלות וגאולה
ארץ ישראל היא קנינה הנצחית של עם ישראל. יסוד זה נשנה הרבה פעמים בתורה עד שקשה למנות את המספר המדויק.
כמעט כל פעם שהקב”ה מדבר אם האבות אברהם יצחק ויעקב, או שהוא מצוה אותם לילך לארץ ישראל, או שהוא אומר להם שהוא נותן להם את הארץ ולזרעם.[1]
לחשוב שבזמן מן הזמנים ארץ ישראל שייכת לעם אחר או לשבטים אחרים, למשל, שהיא שייכת לערבים, היא דעה שהיא נגד התורה ונגד יסוד שהתורה הדגישה פעמים רבות בפירוש. זה שעם ישראל גורש מארצו זהו עונש על עוונותיהם אבל עם ישראל לא אבד את בעלותו החוקית מצד השבועה שנשבע ה’ לאבותיהם לתת להם את הארץ הזאת אף לא לרגע אחד.
מה שחלק מחסידי סאטמר חושבים שבגלות ארץ ישראל אינה שייכת לנו זה נגד אחת מיסודות הגדולים בתורה. הקב”ה כרת ברית עם אבותינו לתת לנו את הארץ עד עולם. כתוב: כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם. (בראשית י”ג ט”ו) וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים. (בראשית י”ז ח)
גלות אלפיים שנה אינה סתירה לשבועה שהקב”ה נשבע לאבותינו. הברית שכרת עמנו בחורב ובערבות מואב היא שאם עם ישראל ישמרו את התורה והמצווה בארץ ישראל אז תהיה להם טובה וברכה, ויהיו לעם מבורך, עמו של ה’ מלך העולם. ומצד שני אם הם מבטלים את הברית עם הקב”ה והם הולכים אחרי עבודה זרה או שהם עוזבים את התורה ושוכחים שהם עמו של הקב”ה, אז הם יגלו מן הארץ ויבואו עליהם כל הצרות, כמו שאנו קוראים בפסוקים בפרשת והיה אם שמע.
אבל גם כשאנחנו היינו בגלות שמרה לנו הארץ אמונים ושום עם אחר לא התיישב על הארץ בשעה שהיהודים היו בגלות. כתוב בתוכחה פרשת בחוקתי שהשם מתרה את ישראל שהם יגלו מארצם אם הם לא ישמרו את התורה: וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמֲמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיּשְׁבִים בָּה. (ויקרא כ”ו ל”ב) חז”ל בספרא אומרים על פסוק זה: “זו מדה טובה, שלא יהו ישראל אומרים: הואיל וגלינו מארצנו, עכשיו האויבים באים ומוצאים עליה נחת רוח, שנאמר: וְשָׁמֲמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיּשְׁבִים בָּהּ. אף האויבים הבאים אחרי כן לא ימצאו עליה נחת רוח”. רש”י מעתיק את הספרי על פסוק זה. הרמב”ן בפרשה הזאת מוסיף: “וכן מה שאמר בכאן ושממו עליה אויביכם, היא בשורה טובה מבשרת בכל הגלויות שאין ארצנו מקבלת את אויבנו, וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר הייתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם”. בארץ ישראל לא הצליח שום עם ולאום לנחול את הארץ והארץ הייתה שוממה באופן בלתי רגיל משך מאות בשנים עד שבאו חזרה הבנים החוקיים של הארץ, ‘העם היהודי’, בדורות האחרונים ובנו בתים ונטעו כרמים והפריחו את הארץ בימינו והארץ התחילה לתת פירות מתוקים ומבורכים.
לעם ישראל יש יעוד להקים ממלכת כוהנים וגוי קדוש. “ממלכה” פירושה בימינו מדינה. אנחנו צריכים להקים מדינה קדושה, לא מדינה רגילה, משום שיש לנו יעוד ייחודי.[2] הקב”ה בחר בנו והוא רוצה מאתנו שנתנהג באופן מסוים. אנחנו מייצגים את הקב”ה בעולם — הקב”ה נקרא ‘אלוהי ישראל’ — ואין לנו תכלית אחרת. רק כשאנחנו בארצנו והולכים בה בקומה זקופה, יכולים אנחנו למלא את היעוד של “ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש”. הגלות עצמה אין לה תכלית בפני עצמה בתורה, אלא הינה עונש.[3] אפשר שבעקיפין בשעה שעם ישראל יושב בגלות, יוצא מזה איזה עניין, אבל בתורה ובנביאים לא מצאנו תכלית לגלות. הגלות היא עונש. התכלית הוא: להיות ממלכת כוהנים בארץ ישראל. להיפך, היציאה מן הגלות, בתום שנות הגלות והשפלות וחזרת עם ישראל לארצו להיות עם חזק ומוצלח, מממשת את התכלית. אז יאמרו בגויים הגדיל ה’ לעשות עם עמו, ואז יתגדל ויתקדש שמו של הקב”ה בעולם. ובזה הגלות מסייעת למטרה של קידוש ה’, שבסוף יהיה קידוש ה’ גדול מאוד שיצאנו מהגלות.
יש פרק ביחזקאל שהוא יסוד גדול להבנת גלות וגאולה בתנ”ך. כתוב ביחזקאל פרק ל”ו: וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר: {יז} בֶּן אָדָם בֵּית יִשְׂרָאֵל יֹשְׁבִים עַל אַדְמָתָם וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ בְּדַרְכָּם וּבַעֲלִילוֹתָם כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה הָיְתָה דַרְכָּם לְפָנָי: {יח} וָאֶשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם עַל הַדָּם אֲשֶׁר שָׁפְכוּ עַל הָאָרֶץ וּבְגִלּוּלֵיהֶם טִמְּאוּהָ: {יט} וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם וַיִּזָּרוּ בָּאֲרָצוֹת כְּדַרְכָּם וְכַעֲלִילוֹתָם שְׁפַטְתִּים:
— כתוב כאן שה’ אומר שעם ישראל יושב בארץ ישראל אבל הם מטמאים אותה בעוונות וה’ שופך חמתו עליהם ומגרש אותם מארצם ומפזר אותם בכל הארצות בכל העולם.
הנביא ממשיך: {כ} וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ את שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם יְהוָה אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ:
רש”י מפרש ויחללו את שם קדשי – השפילו את כבודי, ומהו החילול, באמור אויביהם עליהם: עם ה’ אלה ומארצו יצאו, ולא היה יכולת בידו להציל את עמו ואת ארצו. כתוב כאן יסוד גדול. עצם מציאות עם ישראל בגלות היא לכשעצמה חילול ה’ גדול. הגויים חושבים שהקב”ה הוא חלש, או שלא קיים, שהרי הוא לא מציל את עמו. וצריכים להפנים יסוד זה, אלפיים שנות גלות הוא חילול ה’, הגויים אומרים עם ישראל בידנו, אנחנו מושלים בהם, אנחנו קובעים מרצוננו מה לעשות בהם, לעיתים השמדות וגירושים ולעיתים שלום, אבל אלוהי ישראל הוא חלש או לא קיים חלילה. פירוש חילול הוא מלשון ח.ל.ל, ריק. חילול ה’ היינו שכאילו המציאות היא ריקה ממציאות של…[4]
הנביא ממשיך: {כא} וָאֶחְמֹל עַל שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלְּלוּהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁמָּה: {כב} לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם:
הקב”ה אומר די לחילול ה’ די להתנשאות הגויים על עם ה’ והקב”ה אומר שהוא ירחם על שמו המחולל בגויים ויביא את הגאולה לעם ישראל למען שמו אף-על-פי שעם ישראל אינו ראוי לגאולה.
הנביא ממשיך: {כג} וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי יְהוָה נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם:
הקב”ה יקדש שמו המחולל בגוים ע”י עם ישראל לעיני העמים. ובאיזה אופן? {כד} וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם:
על ידי קיבוץ גלוית מכל הארצות אשר נדחתם. ושם הקב”ה יטהר אותם.
{כה} וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם: {כו} וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר: {כז} וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם:
בארץ ישראל אטהר את לבכם ואני אסיר את לב האבן ונתתי לכם לב בשר. {כח} וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים:
עם ישראל יחיה בארץ ישראל ארץ אשר נתתי לאבות והם יהיו לעם ה’ והוא יהיה אלוהי ישראל.
{כט} וְהוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וְקָרָאתִי אֶל הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ וְלֹא אֶתֵּן עֲלֵיכֶם רָעָב:
הקב”ה יושיע את עם ישראל מן הטומאות אע”פ שהם יהיו משוקעים בטומאה. {ל} וְהִרְבֵּיתִי אֶת פְּרִי הָעֵץ וּתְנוּבַת הַשָּׂדֶה לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא תִקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב בַּגּוֹיִם:
יהיה שפע בארץ ישראל, וארץ ישראל יצמיח פרי העץ ותנובת השדה המצב הכלכלי בארץ ישראל תהיה בשפע ולא יישאו עוד חרפת רעב בגוים.
{לא} וּזְכַרְתֶּם אֶת דַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וּמַעַלְלֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא טוֹבִים וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם עַל עֲוֹנֹתֵיכֶם וְעַל תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם:
עם ישראל יעשה חשבון נפש ויחשבו למה הקב”ה עשה עמהם דבר פלא. הוא החזיר אותם לארצם, הוא נתן להם ארץ טובה והצלחה כלכלית, והם יבינו שזה לא בזכותם, ויבושו מעוונותיהם ותועבותיהם.
{לב} לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה יִוָּדַע לָכֶם בּוֹשׁוּ וְהִכָּלְמוּ מִדַּרְכֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל: (ס)
ובאמת הגאולה הזאת לא תהיה משום שדור הגאולה יהיו יותר צדיקים מן הדורות שעברו. להיפך, בושה היא הדרך שיתנהגו חלק גדול מעם ישראל. אלא שהחילול ה’ יעלה על כל גדותיו, ואם אז הקב”ה לא יעזור לעמו, יחללו הגויים את שם קדשו באופן הגרוע ביותר. אלפיים שנות גלות עם כל מה שעבר על ישראל ושיא חרפת הגלות וחילול ה’ וחילול כבוד עם ישראל ע”י השואה שאז קרה הדבר הגרוע ביותר שאירע לעם בהיסטוריה. הקב”ה אומר די.
{לג} כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה בְּיוֹם טַהֲרִי אֶתְכֶם מִכֹּל עֲוֹנוֹתֵיכֶם וְהוֹשַׁבְתִּי אֶת הֶעָרִים וְנִבְנוּ הֶחֳרָבוֹת: {לד} וְהָאָרֶץ הַנְּשַׁמָּה תֵּעָבֵד תַּחַת אֲשֶׁר הָיְתָה שְׁמָמָה לְעֵינֵי כָּל עוֹבֵר: {לה} וְאָמְרוּ הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַנְּשַׁמָּה הָיְתָה כְּגַן עֵדֶן וְהֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת וְהַנְשַׁמּוֹת וְהַנֶּהֱרָסוֹת בְּצוּרוֹת יָשָׁבוּ:
בימינו אנו זוכים לראות בהתגשמות הנבואות הללו. הארץ השוממה אשר הייתה שממה לעיני כל עובר כעת כל מי שעיניו לא נסמו רואה שהארץ השוממה הייתה כגן עדן והערים החרבות והנשמות והנהרסות עכשיו יושבים לבטח מלאים ביהודים שחזרו ונתקבצו ממאה מדינות מכל קצווי תבל.
{לו} וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר יִשָּׁאֲרוּ סְבִיבוֹתֵיכֶם כִּי אֲנִי יְהוָה בָּנִיתִי הַנֶּהֱרָסוֹת נָטַעְתִּי הַנְּשַׁמָּה אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי: אז ידעו הגויים כי הגדיל ה’ לעשות עם אלה כי ה’ הוא בנה הנהרסות והפריח את הנשמות ודברי ה’ נתקיימו.
(ס) {לז} כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה עוֹד זֹאת אִדָּרֵשׁ לְבֵית יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לָהֶם אַרְבֶּה אֹתָם כַּצֹּאן אָדָם: {לח} כְּצֹאן קָדָשִׁים כְּצֹאן יְרוּשָׁלִַם בְּמוֹעֲדֶיהָ כֵּן תִּהְיֶינָה הֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת מְלֵאוֹת צֹאן אָדָם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה:
עוד אומר הקב”ה, ההרים והגבעות והבקעות יתמלאו בעם היהודי שיחזור לארצו וכמו שהייתה ירושלים מלאה צאן בזמני המועדות כן תהיינה הערים החרבות מלאות אדם ואז ידעו כי אני ה’[5].
בדורנו אחרי השואה שהתרחשה על יהדות אירופה שלא הייתה דוגמתה בהיסטוריה היהודית ובהיסטוריה העולמית, ברשעות ואכזריות אין קץ, אמרו הגויים: איה ה’? אם יש אלוקי ישראל למה הוא לא עוזר להם? החילול ה’ עלה על כל גדותיו והקב”ה אמר די לגלות! ומאז התחיל גאולתן של ישראל ואחרי שבעים שנה מדינת ישראל הוא במציאותה קידוש ה! לא בהתנהגות של ממשלת מדינת ישראל, אלא ע”י שהיהודים חזרו לארצם, והפריחו את השממה, ונקבצו מכל קצווי הארץ והם נצחו במלחמות נגד אויבים שהיו מרובים מהם פי מאה, עם נשק חזק יותר והם אדונים בארצם והם חזקים וחכמים והיא מהמדינות היותר מבורכות בעולם. כל זה הוא קידוש ה’ ויד ה’ לגוי שיאמין שיש אלוקים בעולם וה’ הוא אלוהי ישראל. וכך באמת קורה, מיליוני גוים מכל קצווי העולם ונוצרים אוונגליסטים, בני נח, וגויים באמריקה, ביפן, בהולנד ובריטניה אומרים “בשוב ה’ את שיבת ציון… הגדיל ה’ לעשות עם אלה”.[6] כל זמן שעם ישראל לא חזר לארצו ובנה שם הנחרבות ונצח את שונאיו בגבורה ניסית, לא היה אפשר אפילו לחלום על זה אבל עכשיו זה קורה.
יכולים אנו לפרש בדרך צחות את פרק שיר המעלות בתהלים בשוב ה’ את ציון היינו כחולמים, כשהקב”ה מקבץ את עם ישראל על ארץ ישראל ועושה עמהם דברים גדולים אנחנו היהודים היינו כחולמים בשינה עמוקה, ולא מכירים את הנס הגדול. ואימתי ימלאו שפתותינו רינה ופיותינו שחוק, כשיאמרו בגוים הגדיל ה’ לעשות עם אלה. כשעם ישראל יראה שמיליוני גוים מעריצים ומשבחים את אלוהים על הדברים הגדולים שעשה לעמו אז עם ישראל עצמו יכירו וימלאו פיהם שחוק ולשונם רינה.
[1] כאן אמנה את כל המקומות שהקב”ה דיבר עם האבות בספר בראשית:
ה’ דיבר עם אברהם י”ב א, י”ב ז, י”ג יד, ט”ו א’, י”ז א, י”ז טו, י”ח יז, כ”א א. ה’ דיבר עם יצחק: כ”ו ב, כ”ו כד. ה’ דיבר עם יעקב: כ”ח יג, לא ג, לא יא, לה א, לה ט, מ”ו ב. ובכל המקומות האלו או שהקב”ה דיבר אליהם שהוא נותן להם את הארץ ולזרעם, או שאומר להם לילך לארץ ישראל, או שהוא בעבור קיום הבטחת הארץ לזרעו למשל גירוש ישמעאל מהארץ בעבור שהארץ שייכת ליצחק. גם הפרשה של העקדה עיין ברשב”ם על הפסוק ויהי אחר הדברים האלה שהניסיון של העקדה היה עונש לכריתת ברית עם אבימלך על חלק של ארץ ישראל ואברהם כאילו מסר חלק מהארץ לגוים.
[2] כמו שמסביר הרב דוד בר חיים שליט”א, ראש “מכון שילה”, בטוב טעם ודעת.
[3] עיין מאמרו של יהודה אליצור, משמעות הגלות במקרא.
[4] עיין בספרו של רבי מאיר כהנא ז”ל הי”ד אור הרעיון דף שמ”ה.
[5] מי שפירש פרק זה ביחזקאל על המאורעות של ימינו, הוא הרצי”ה בספר “מתוך התורה הגואלת” ח”ד דף סב והרב כהנא בספרו אור הרעיון דף שמ”ה. וכן עוד תלמידי חכמים שאין כאן המקום לפרטם.
[6] על תופעה זו חובה להרחיב את הדבור, ולהכיר טובה לכל אוהבי ישראל אלו. אבל צריכים לכתוב עליהם מאמרים שלמים. דוגמה אחת מאהבת ישראל עד להפליא הוא הארגון CUFI, נוצרים מאוחדים למען ישראל, המונה מיליוני אנשים באמריקה שמאמינים שצריכים לאהוב ולכבד בכל דרך את עם ישראל מפני שאנחנו העם הנבחר וה’ אמר לאברהם “ואברכה מברכך ומקללך אאור”. ויש הרבה פוליטיקאים באמריקה שהם אוהבים ומעריצים של עם ישראל. ומה שהמוסלמים לא מכירים בזה כלל יש לזה סיבה עמוקה שגם כן צריכים להרחיב את הדיבור במאמר אחר. המוסלמים לא מכירים במושג של אלוהי ישראל בכלל, הם כופרים בכל מושג עם ישראל והם השונאים הגדולים של עם ישראל ואלוהי ישראל. וגם הם לבסוף יכירו שדתם שקר ורשעות.
כותב המאמר פנחס גבריאל וייס.
להערת והארות יכולים להתקשר לאימייל geulazman@gmail.com
Contact Pinchus Weiss at geulazman@gmail.com